אור ברסלב
אור הישר על משנה אבות פרק ה › משנה ה

אור הישר על משנה אבות· הרב שמואל יצחק הילמן

פרק ה · משנה ה

משנה ד

עשרה נסים נעשו לאבותינו בביהמ"ק כו', ע' תשב"ץ ח"ג בסימנים ל"ז קל"ה קל"ו סל"ז מה שהאריך בדברי משנתנו וע"ע עקידה שער ק"ב.

שם ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם. פירש"י טעמא דשה"ל משום דאין אפיתם דוחה יו"ט ואם יפסלו נדחו לגמרי וכן פירש"י נמי ביומא כ"א ע"א, והקשה לי ח"א הלא יכולים היו לאפות לכתחילה מעיו"ט ארבע או שש חלות ואם יפסלו שתים יקחו אחרות תחתיהן וכל השש חלות לא היו נפסלות בלינה כשם שלא נפסלו אותן השתים דתנור אינו מקדשן ליפסל כדאמרינן במנחות צ"ה ע"ב, ולא עביד רחמנא ניסא על מנן. ותירצתי דמותר החלות על השתים הזקוקות לכבשי עצרת לא די שלא יועילו אלא שיזיקו נמי להני שתי חלות גופייהו אי עביד בסתמא, רק אם אמר ליקדשו תרתי מתוך ארבע, וגם זהו דיעבד, אז מושך שתים מהן ומניפן והשאר נאכלות בפדיון ואם לא התנה לא קדש הלחם כלל כדאוקמינן פ' התכלת מ"ח ע"א, ואם הפסול היה למשל באבידת הכבשים הלא בין אי ס"ל שחיטה עושה זיקה או תנופה עושה זיקה עכ"פ אם הוזקקו זל"ז מעכבין זא"ז והכל מודים בה כדאמר ר' יוחנן במנחות מ"ו ע"א, והשתא אם נאבדו הכבשים בין תנופה ראשונה או שחיטה עד גמר כל העבודות הרי נדחו אותן השתי חלות ויצאו לבית השריפה ומותר החלות הלא יצאו כבר לחולין כנ"ל ולא יועילו עוד אף לכבשים אחרים, והטעם דבשעת זיקת הכבשים עם הלחם צריכות להיות רק שתים כדאמר מושך שתים מהן כו', ולפ"ז בע"כ היו צריכות לנס.

ובפשוטו י"ל דבקרא כתיב שתים שני עשרונים סלת תהיינה ויקרא כ"ג, והמקרא הזה הוא לעיכובא כדאמר בהקומץ רבה כ"ז ע"א שתי חלות הויה. ואף דהתם קאי שיהיו מעכבין זא"ז מ"מ הבינו חז"ל דגם בשעה שנתקדשו עם הכבשים צריכות להיות רק שתים כנ"ל, וע"ע בת' הרשב"א סי' נ"ב.

עוד הקשה החכם הנ"ל בפליאה נשגבה ע"ד רבינו יונה שם במש"כ דנס של שה"ל היה שלא נפסל בלינה, ותמה מה שייך פסול לינה בשה"ל אם כדעת הרמב"ם בפ"ח ה"ח מתו"מ שאפייתן היתה מעיו"ט מגזה"כ דהוא לבדו יעשה לכם לכם ולא לגבוה ע"ש, הלא דבהכרח היתה לינה ואפ"ה לא פסלה משום דכך הוא דרך הכשרן, ולדעת התוס' במנחות נ"א ע"א ע"פ סוגית הש"ס שם ס"פ ר"י דמרבינן שה"ל לאפייה מדכתיב מועדי ה' הכתוב קבע מועד אחד לכולן דקסבר תנור מקדש ואי אפי לה מאתמול איפסלה בלינה ע"ש, א"כ לא היתה לינה במציאות ונשאר בצע"ג, ובאמת הערה נכונה היא למאד.

ולגודל התמיה נראה ליישב דעת רבינו יונה ז"ל בד"ז, דהא זמן אכילתן של בשר הכבשים ושתי הלחם הוא אותו היום וחצי הלילה, כדתנן באיזהו מקומן נ"ד ע"ב זבחי שלמי צבור נאכלין לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות וכמ"כ הלחם כדכ' הרמב"ם בפ"ח הי"א מתו"מ, ופסול לינה גבי דם נחשב משקיעת החמה כדאמר בזבחים נ"ו ע"א וע' בתוס' שם ד"ה מנין ושם פ"ד ע"ב, ולפ"ז אם דם הכבשים נפסלו בלינה משקיעת החמה, נפסלות גם הלחם אז באותה לינה כיון דזקוקות זל"ז. כן בהעדר הזריקה מי יתיר את הלחם באכילה, וע' רש"י פסחים י"ג ע"ב ד"ה ואינו קדוש.

שם עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, וכן הובא בב"ר פ"ה בשם סתמא דמשנתינו, והא דביומא כ"א ע"א קאמר הכי רב יהודא אמר רב, הוא רק בזה שהוסיף ונמשכין אחת עשרה אמה אחורי בית הכפורת כו' ע"ש.

תוכן העניינים

אור הישר על משנה אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה