אור ברסלב

אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן

דף קלט:

דף קלט.

ת"ל ונתן את הערכך וגו' חולין עד שיבאו לידי גזבר, עמש"כ בחידושי לערכין דכ"ז, ע"א.

שם לפי שנאמר שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן כו', והנה בת' ח"צ סי' פ"ג הביא שחכמי לובלין נסתפקו. אי קרא דוקא כתיב שלח תשלח האם והבנים תקח לך. או אפילו שלח את האם והבנים ביחד ג"כ קיים מצות שלוח הקן ע"ש וע' במו"נ ח"ג פמ"ח:

ולכאורה לפי טעם הזוה"ק במצוה זו שהובא בת' חו"י סי' ס"ז, כדי שהעוף אם העופות תצטער ותפרח ממקום למקום לבקש את בניה וע"י כך יתגלגלו רחמי המקום ב"ה על בניו שבגלות ע"ש ולפ"ז גלות השכינה וגלות בניו מתאימים יותר בדוגמת שילוח האם והבנים ביחד. דכל מקום שגלו שכינה עמהם כדאמרינן במגילה דכ"ט ע"א ובכל צרתם לו צר, וע' ב"ב דע"ד ע"א וברשב"ם ד"ה ורבנן.

אמנם י"ל דבכ"ז הספק במקומו עומד. דאפ"ל דהתעוררות הרחמים תגיע להשי"ת רק בדוגמת שליחות האם בתחלה בריחוק מקום. דוגמת עם ישראל שגלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו, ואז תחשוב האם על פזור בניה לסבת התפרדותה מהם, ותשתוקק לשוב ולחפשם ממקומות פזוריהם, לא כן אם שלח האם והבנים ביחד, אין צערה גדול כ"כ להיותה קרובה להם, וע' ח"ס חא"ח סי' ק'.

שם באילנות מנין ת"ל בכל עץ ע"כ אמנם גם על זה מוסב רישא דקרא כי יקרא במאורע לפניך, ולאפוקי אם תראה אותן בראשי האילנות. כמבואר ממעשה רב בתנחומא שם.

שם דרך נשר איקרי דרך סתמא לא איקרי, לכאורה יל"ד מה חילוק הוא זה, הלא כמו קרא דהנותן בים דרך הכוונה על הדרך ששם אניות יהלכון, כמ"כ תתפרש קרא דדרך גשר בשמים דרך של הנשר אשר יעוף באויר.

וי"ל דהבנת התרצן לחלק, דדרך נשר הכוונה על טבעו ותכונתו של הנשר וזה מתאים עם כל הכתוב באותו פסוק במשלי שם, דרך נחש עלי צור: דרך אניה בלב ים, ודרך גבר בעלמה, שכולם מורים על דרכו ותכונתו של הדבר. ומה נכונה הבנה זו לפמש"כ בזוה"ק יתרו ד"פ ע"ב דא"ר שמעון דרך הנשר בשמים מאי בשמים ברחמי כו' ע"ש ולפ"ז באמת לא דמי דרך דכתיב גבי נשר לדרך דעלמא. וזהו מאי דמשני בש"ס דרך נשר איקרי דבע"כ מחובר בזה תיבת דרך לתיבת נשר, ולא דמי לכל היכא דכתיב דרך סתמא, רק דמיא להא דמשני לקמן דק"מ ע"א צפרי שמיא איקרי צפרי סתמא לא איקרי ובברכות דל"ה ע"א כרם זית איקרי כו' ובתמורה ד"ט ע"א בהמה רבה איקרי כו' ודכוותה טובא:

שם אמרי ליה פפונאה לרב מתנה מצא קן בראשו של אדם מהו א"ל ואדמה על ראשו כו'. אגדה זו להיותה בולטת שאיננה ע"ד הפשט, לכן דרכו בה כולם לפרשה ע"ד המליצה כ"א לפי דרכו, וג"א לא אצא מגדר זה ששאלותיהם ותשובותיו היו בדרך חידה, ואענה חלקי ע"פ היסוד שהקימו הראשונים ז"ל. כי האם ובניה של שילוח הקן מורים על הנשמה ומעשיה הטובים, ואחרי שילוח הנשמה לשוב אל בית אביה ישארו הבנים קיימים עבורו למשמרת עולם כמבואר בכ"נ.

והנה התורה מקור כל המצות והמע"ט תמצא קן לה בלב האיש הישראלי ובמוחו, להיותה מחוברת משני החוטים האמונה וההשכלה, ואף שנראות כהפכיות דבדבר שהוא מאמין באמונה שלמה שהוא כן. השכלתו בזה הוא למותר. ולהיפוך אם בשכלו יבין הדבר לאשורו מה לו להאמין. האם שייך אמונה על דבר שהוא רואה, ומה לו אם בעיניו יראה או בשכלו, ובכ"ז נראה שחז"ל השתמשו בשני הכחות כאחד. דבתחלה פריך הש"ס מנא הני מילי, ומשני. ופריך עוד אלא מעתה. ותסברא, ולטעמיך כו'. ואם לא מצאו שום עצה השיבו אמר קרא וכיון שהוא גזה"כ אין לשאול עוד, הלא חזינן דפתחו בהבנת השכל, וחתימתם היא באמונה להיותה עיקרית, וע"פ הנחות אלו באו אנשי פפוניא ושאלו מרב מתנה. אם קן זה נמצא רק בראשו של אדם. הוא משכן המוח בלבד, ויוכל לשלוט בה רק בשכלו בזולת האמונה, אם גם באופן זה ישארו המצות והמע"ט אצלו לקנין עולמי. אחרי שתשוב נשמתו לאביה שבשמים. וגם הוא השיב להם במליצה לפי דרכם ואמר להם ואדמה על ראשו, היינו שמצד הטבע תשלוט חלק האדמה שבאדם עם הרע שבו, על חלק שכלו הטוב שבראשו. אף אם יהיה פיליסוף היותר גדול. לפי שהפיליסופיא מורגשת בו רק כל עוד שיחשוב בה, ותיכף כשפסק מלחשוב חשבונו, חזרה מרוצת הדם עם כל שאיפותיו אל הארציות, לילך מהלכו אחרי שרירות לבו הרע, כאמרם ז"ל בברכות דס"א ע"א יצר הרע יושב בין שני מפתחי הלב, לא כן אם התורה מצאה קן לה אצלו עם האמונה שבלבו, פתיל כזה לא יוכל להנתק כ"כ מהרה, מפני שיצרו הטוב ואמונתו שניהם קבועים במקום יצרו הרע. והנסיונות שבדורנו יעידון ויגידון, על מהות השכלת המוח בזולת אמונה ומדות טובות הנטועות בלב, כי מצד השכלתם עלו על פסגת החכמה. לעוף כצפרים עפות עם ענני שמיא, ולרדת עד תהום רבה. ידברו איש את רעהו בריחוק מקום מקצה הארץ עד קצהו וכחץ מקשת ינשאו דברת בני האדם בכנף התבל, ובחכמות ענקיות כאלו ישתמשו לשפוך דם נקי. בזה נראה בעליל עד כמה פעלה ההשכלה שבמוח על טיב האנושיות כל עוד שבגפה תבא ובגפה תצא. ומה מאד הטיבו אשר דברו חכמי ישראל משנות דור ודור, לצרף אל ההשכלה האמונה הטהורה וישרות המדות טובות הנטועות בלב. וכל הרעיון המליץ רב מתנה בתשובתו הקצרה, ואדמה על ראשו. והענין רחב ועמוק אין די באר פה מפני שאכמ"ל.

משה מן התורה מנין בשגם הוא בשר. יל"פ שהסבו דבריהם על מה שאמר נביא האחרון בנבואתו האחרונה זכרו תורת משה עבדי, איך נופל לאמר שהשי"ת נותן התורה יקרא לתורתו, תורת משה. אחרי שבאמת היה רק שליח, וזהו ששאלו משה מן התורה מנין, איזה רמז יש למצוא בתורה גופה. שנוכל ליחס מציאות התורה על שם משה. והשיבם אין תורה דיליה היא, בשגם הוא בשר. היינו בתור בשר ודם. ובכ"ז לחם לא אכל ומים לא שתה ארבעים יום. וכל עוד חלקו בחיים בזה העולם, עלה למרום בין מלאכי מעלה שרפי קדש, שאמרו מה לילוד אשה בינינו. ואחז בכסא הכבוד שלא ישרפוהו בהבל שבפיהם והיה לו ויכוח עמהם עד שהודו לדבריו. ואחרי כל הגדולות והנפלאות שעשה בזה, הנמנע לכל בשר ודם בעולם. לא החזיק טובה לעצמו, ובשביל זה אמר השי"ת בעצמו. זכרו תורת משה עבדי כמבואר בשבת דפ"ח ודפ"ט, ואילו היה בא מלאך אחד ממלאכי מרום בשליחות כזאת למסור תורה לישראל, אז לא היתה רבותא כ"כ, ועליו היה נאות השם שליח. וכל החידוש בזה היה אך ורק, בשגם הוא בשר.

המן מן התורה מנין, הנה חז"ל הרגישו כי המן היה רק שליח מן השמים להחזיר את לב ישראל לאביהם שבשמים, כאמרם במגילה די"ב ע"א מפני מה נתחייבו שונאיהן של אותו הדור כלייה כו', ושם דס"ו ע"א אמרו. דאסתר גופה שלחה למרדכי שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה דכתיב בהן מזה ומזה הם כתובים. וכן בכל הדורות והמקומות נולד איזה המן, ולפי מקומו ושעתו הוא כקוץ מכאיב וסילון ממאיר, והכל הוא בשביל העדר קיום התורה, ובע"כ שיש מקור משחת שיהיה נולד המן כזה, וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא, וזהו מה ששאלו המן מן התורה מנין, והשיבם המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת, היינו עזיבת עץ החיים היא התורה, ואכילת עץ הדעת לטעום טוב ורע לפי שכל האנושי, זה הוא אבי אבות של המעינות הנרפשים, להוליד רשעות של המן על ישראל כל אחד במקומו וזמנו.

אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר. בירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב אין לך שעה קשה בעולם מאותה שעה שאמר לו הקב"ה למשה ואנכי הסתר אסתיר פני, ביאור הענין עפ"מ שפירש"י בפ' תשא עה"פ פני ילכו, לא אשלח עוד מלאך אני בעצמי אלך ע"ש, מזה מוכח דלשון פני מוסב על ההנהגה בעצמו ינהיג את ישראל. וממילא כשאמר ואנכי הסתר אסתיר פני, היתה כוונתו כביכול שאף אם ההנהגה תהיה ע"פ פקודתו, אבל לא בהנהגה גלויה ממנו רק לוטה בטבע, כמו שאינו דומה השגחת האב על בנו בשבתו על שלחנו. להשגחתו עליו ע"פ פקודתו למשרתיו להאכילו בבית עבדיו, ועפ"ז נהירין דברי הירושלמי דאין לך שעה קשה בעולם מאותה שעה שא"ל הקב"ה למשה ואנכי הסתר אסתיר פני, שפירושו ההשתנות מההשגחה הגלויה, אל ההשגחה המסורה למערכת הטבע בהסתר פנים, וזהו מאי דשאלו אסתר מן התורה מנין. מהיכן למדה אסתר מן התורה להפקיר עצמה לאותו רשע, ולא אמרה אם השי"ת רוצה לשלוח תשועה לבניו, ישלח עזרתו מקודש ולא ע"י דרך מגונה כזה. והשיבם דמקרא מפורש הוא ואנכי הסתר אסתיר פני. הרי דהשי"ת גילה דעתו כביכול דאם ישראל יסורו מדרך התורה, אז תהיה השגחתו עליהם בדרך הטבע, ולהיותה ג"כ קרקע עולם או הנאת עצמן שאני כדאמרו בסנהדרין דע"ד ע"ב, לכן הניחה התשועה להתקרב ע"י הטבע.

מרדכי מן התורה מנין דכתיב מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא, ונל"פ עפ"מ דקשה טובא איך מלאו לבו של מרדכי לכתחלה, להעמיד את כל ישראל בסכנה גדולה כזאת. במה שלא כרע ולא השתחוה, ומכש"כ לפ"מ דקיי"ל כרבא בסנהדרין דס"א ע"ב דעובד עכו"ם מיראה פטור. ואף אם נפרש פטור אבל אסור לכתחלה. זהו בנוגע לעצמו אבל לא לכלל ישראל, ובשעה משחקת כזאת שהיה אז להמן כי כן צוה לו המלך לפ"ז הי"ל למרדכי לבטל דעת עצמו בשביל סכנת ישראל, דוגמא דאמרינן בשבת דקמ"ט ע"ב גבי נבוכדנצר. צדקיהו צדיקא מאי הו"ל למיעבד, דגם התם הכוונה מפני סכנת הכלל, וזהו מאי דשאלו בני פפוניא מרדכי מן התורה מנין. מהיכן רמיזא ליה למרדכי מן התורה לעשות צעד מסוכן כזה לבלי לבטל דעתו, והשיבם רב מתנה דכתיב מר דרור ומתרגמין מירא דכיא. כוונתו אף דכל הדברים בטלים ברובא מדאורייתא וחל עליהם שם ביטול. וע' זבחים דע"ג ע"ב תוד"ה אלא אכן בשמים לא בטלי כדאמרינן לעיל ד"ו ע"א שאני תבלין דלטעמא עבידי וטעמא לא בטיל, וכן היא המדה גבי ישראל נגד כל העמים, אף דהם המיעוט נגד אחרים כמו הפרט כן הכלל, אמנם להיות תעודת הישראלי בעולמו לתת טעם אחדות השי"ת בין העמים, וזהו כל פקודתו ועיקר קיומו על הארץ לכן הדין נותן שלא יתבטל, והמשגיח על עולמו בטח ישגיח על קיומו וקיום כל ישראל לנצח כאשר הבטיח ואף גם זאת וגו' לכלותם, ודרשו במגילה די"א ע"א לכלותם בימי המן ע"ש ובכל הני תלתא המן העץ, הסתר אסתיר. ומירא דכיא, הוא רק משים לשון נופל על לשון, אבל עצם התשובות הן מן הענין ולא מן התיבה.

שם א"ר יצחק כו' עוף משמע לן בין טהור בין טמא צפור טהור אשכחן דאיקרי צפור טמא לא אשכחן כו', וגם ר' יאשיה בספרי ראה לא פליג עליה דר' יצחק דדוקא טהור מקרי צפור, וע"ש בהתוה"מ סי' צ"ב ובירושלמי שבת ס"פ ר"ע.

שם ת"ש ואתה בן אדם אמור לצפור כל כנף כו', ע' ירושלמי נזיר פ"א ה"א ובש"ק וציון ירושלים שם.

רש"י ד"ה קן בים. ששטף הים את האילן והיה קן בראשו חייב בשילוח כו' ע"כ, והא דלא מפרש שמצא קן על האניה בלב ים, משום דעל אניה פטור מלשלח דהו"ל מזומן, ועוד כדמשני דרך נשר איקרי דרך סתמא לא איקרי. כמ"כ י"ל בהאי קרא גופיה דרך אניה איקרי דרך סתמא לא איקרי, ועמש"כ לעיל בסמוך

רש"י ד"ה בשגם, בגימטריא כמו משה וכתיב שם והיו ימיו מאה ועשרים שנה וכך היו ימי משה כו', ויל"ד קצת דבב"ר יליף ר' חנינא בר פפא מן בשגם דהוא חושבנא דמשה, ורבנן מייתי לה מהכא והיו ימיו מאה ועשרים שנה דהוא כשני ימי חיי משה ע"ש. משמע דשני לימודים הם. והשתא רב מתנה דהכא דהשיב מן בשגם הוא בשר, הלא ס"ל כר"ח ב"פ, ומה לו לרש"י לצרף בפירושו לדברי רב מתנה דעת רבנן וע' בפרקי דר"א פל"ב ובזוה"ק בראשית דף ל"ז ע"ב ובס' חסידים סי' שנ"א.

רש"י ד"ה מר דרור וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה ע"כ, ופירושו מוכרח מש"ס מגילה ד"י ע"ב דקאמר מרדכי נקרא ראש לכל הבשמים, אולם בפרקי דר"א ריש פרק נ' קאמר ושמו מרדכי לפי שהיתה תפלתו נכנסת לפני הקב"ה כמר דכי, ופי' הרד"ל כקטרת שראשו מר דרור וכדכתיב תכון תפלתי קטרת לפניך ע"ש, משמע דהאי בשמים אינו מוסב על הצדיקים רק על תפלות הצדיקים.

תוד"ה ת"ש, וא"ת והא כתיב גם צפור מצאה בית כו', ע' מה שהאריכו בזה הרמב"ן ומהר"י אבוהב בפ' מצורע בפסוק שתי צפרים חיות ובמהרי"ק שרש קנ"ח ובמל"מ רפי"א מטומאת צרעת ובמש"כ בחידושי לעיל דס"ב ע"א.

תוכן העניינים

אור הישר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה