אור ברסלב

אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן

דף קלט.

דף קלח:

ובעי לאתווי לבי דינא וקיומי ביה ובערת הרע מקרבך. והנה הרמב"ן בפ' נח בפסוק מיד כל חיה אדרשנו כתב שאין טעם עונש בהמה שהזיקה כדי ליסר את בעליה שהרי אפילו שור המדבר שהזיק חייב מיתה, ונשאל בת' הרשב"א סי' קי"ד הלא פלוגתא דר"מ ור"י היא בב"ק דמ"ד ע"ב ור' יהודא הלא פוטר בשור המדבר, וע"ש מה שתירץ.

ולולא דבריו היה נלע"ד לפמש"כ בת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ד. דר"מ ור"י פליגי רק בחיוב סקילה ושאר דיני שור הנסקל דכתיב ביה והועד בבעליו ושור הפקר זה אין לו בעלים, אבל בחיוב דובערת הרע מקרבך ל"פ, וחיוב זה הוא אליבא דכו"ע. ועמ"ש בחידושי לעיל דקל"ח ע"ב. ולפ"ז י"ל דגם כוונת הרמב"ן בחיוב מיתתו של שור ההפקר. הן מן לתא דובערת הרע מקרבך ולא שייך לפלוגתא דר"מ ור"י, ומכש"כ לפ"מ שהרמב"ן גופיה כתב בסה"מ שרש י"ד שמצות ובערת הרע היא כלליות לכל המומתין של עושי רע, ומצות סקילה דשור הנסקל היא פרט ממצוה זו, וע"ש במגילת אסתר.

והנה בלב אריה הביא קושיא בשם הרשב"א והר"ן דליתי עשה ול"ת דשילוח הקן ולידחי עשה דובערת ותירצו דאין עשה ול"ת דוחה עשה ע"ש והנה ברשב"א ור"ן אשר לפני לא מצאתי מאומה, ולא אוכל ג"כ להבין ההרכבה דדחיית עשה ול"ת בזה, דבשלמא במצוה פרטית המוטלת עליו. והל"ת ג"כ נוגע רק לו. באלו נופל לאמר דעשה דידיה. דוחה ל"ת דידיה דבזה גופה שהזהירה תורה עליו לעשות העשה נתבטלה ממנו הל"ת ממילא. משא"כ עשה דובערת הנוגע להסרת מכשול מכל העולם איך נימא שהוא יקיים מצות שילוח הקן ויאריך ימים בעוה"ז ובעוה"ב בשכרה, ועי"ז גופה של קיום המצוה במה ששלחה יהרגו כמה אנשים. ואם בתקלת הנאת איסור אחז"ל בכ"מ בש"ס לא אמרה תורה שלח לתקלה. וע"ל דקל"ח ע"ב תוד"ה יצא. מכש"כ לתקלה דסכנת נפשות לכל הפוגע בו. בודאי דלא אמרה תורה שלח.

דוגמא לזה ראיתי בקונטרס אחרון להש"א ס"ס צ"ו בשם בעל יד המלך דלהכי קרי הש"ס בסוכה ד"ל דוקא לגזל מהב"ע, משום דבשאר איסורין היכא דאין לו רק של איסור. אז אפ"ל עשה דוחה ל"ת, משא"כ בגזל שיקיים מצוה המוטלת עליו במה שיגזול מחבירו, בזה לא שייך עשה דוחה ל"ת ולהכי קרי לה בהחלט מהב"ע.

שם מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו. ע' סוכה ד"ל ע"א תוד"ה כי יקריב ובמהרש"א שם.

שם אבל במקדיש תרנגולתו לבדה"ב כו' כיון דמרדה פקעה קדושתייהו, ע' בבאר יצחק חי"ד סי' כ"ג ענף ד' ובעונג יו"ט סי' כ"ז.

שם כל היכא דאיתיה בבי גזא דרחמנא איתא ע' ב"ק דס"ו ע"ב רש"י ד"ה דגזל ובנדרים ד"ט ע"ב רש"י ד"ה נדבה ובפמ"א ח"א סי' צ"ט ובטו"א לר"ה ד"ד ע"א וד"ו ע"א ולמגילה ד"ח ע"א ובת' אחיעזר חי"ד סי' מ"ו אות יו"ד.

שם מנה זה לבדה"ב ונגנבו או נאבדו רי"א חייב באחריותן ור"ל אמר כל היכא דאיתא בבי גזא דרחמנא איתיה כו'. יל"ד קצת אמאי לא פריך כדפריך בב"מ דט"ו ע"ב ובכ"מ. הא פליגי בה חדא זימנא בירושלמי שקלים פ"ב ה"א. גבי הפריש שקלו ואבד דר"י אמר חייב באחריותו עד שימסרנו לגזבר ור"ל אמר הקדש ברשות הגבוה בכ"מ שהוא. וע' ברי"ט אלגזי לבכורות פ"ק סי' ח'.

שם הא מקמי דשמעיה מר' יוחנן רביה כו'. ע' בת' חו"י סי' צ"ד ד"ה ר"ל.

שם ומה בין נדר לנדבה כו', ע' ערכין ד"כ ע"ב תוד"ה אמר ובר"פ מרובה ובמש"כ בחידושי לקנים פ"א.

שם והתנן האומר שור זה עולה כו' צ"ל והתניא, והיא בתוספתא ערכין פ"ג, וע' ערכין ד"כ ע"ב תוד"ה והא.

רש"י ד"ה ובערת הרע מצוה על כל הפוגע בחייבי מיתה להביאן לב"ד כדי לבער רשעים מישראל ע"כ, ובס' חסידים סי' תקצ"א הביא ראיה לזה ממעשה רב דפלגש בגבעה, דבני ישראל דרשו מבני בנימן תנו את האנשים בני בליעל אשר בגבעה ונמיתם ונבערה דעה מישראל ולא אבו בני בנימן לשמוע. ונהרגו כמעט כל שבט בנימן כמבואר בס' שופטים והעיר שם בהגהות מקור חסד מהא דב"ק דמ"ה ע"א ודצ"ח ע"ב גבי שור שהמית, דא"ל אי אהדרתיה נהלי הוה מעריקנא ליה לאגמא, וכבר הקדימו בזה בח"ס חא"ח סי' ק"ה ע"ד רש"י דבסוגיין. וע"ש סי' ק"פ ובחח"מ סי' קס"ה.

אמנם במאי דמחלק בח"ס דבסוגיין איירי בעוף דהפקר ע"ש, לע"ד אף דבשעת שילוח בע"כ היה הפקר דאל"ה הו"ל מזומן ופטור משילוח, אולם לענין להביאו לב"ד לא היה של הפקר, דבשעה שהרג הרי הי"ל בעלים, כדפירש"י בסוגיין שהרג את הנפש ואח"כ מרד ונמצא בקן ע"ש. ומשמע דהכריחו לרש"י לפרש כן, משום דבש"ס קאמר יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו אלא להביאו לב"ד. ומזה מוכח דבשעת הריגה הי"ל בעלים, רק שלא יהיה מזומן סיים רש"י ואח"כ מרד, וזהו רק בנוגע לשילוח הקן. אבל אם בשעה שהרג היה ג"כ של הפקר, לא היה מוכרח להביאו לב"ד, דהחוב היה עליו להמיתו תיכף שלא בב"ד לקיומי ביה ובערת הרע וע' סנהדרין דט"ו ע"ב רש"י ד"ה יש להם תרבות ובמש"כ בחידושי לעיל בסמוך.

רש"י ד"ה במקדיש, ואי הוו חולין הוו מיחייבי כו', ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ג ענף ד'.

רש"י ד"ה הא דאמר, אע"ג דבי גזא דרחמנא הוא לא קיים נדרו. ע' יד המלך ה' חמץ פ"ד ה"ג. רש"י ד"ה נדר האומר הרי עלי עולה ואח"כ הפריש בהמה ואמר הרי זו לנדרי אם מתה חייב באחריותה הואיל ומעיקרא ארכביה אכתפיה ע"כ, ובזה מובן הא דאמרינן בר"ה ד"ו ע"א אבל אפריש ולא אקריב אימא כל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה צריכא פי' דלא אמרינן הכי. דלכאורה תמוה מהיכא פסיקא להו להש"ס התם הלא עכ"פ פלוגתא דאמוראי היא בסוגיין אי אמרינן הכי, אולם לפירש"י הכא דההפרשה נמי לא מהני למימר כל היכא דאיתיה ב"ג דרחמנא הוא משום דמעיקרא ארכביה אכתפיה לפ"ז ניחא.

אמנם לפ"מ דזה פירש"י אהא דאמר הרי עלי, ממילא מוכח מחילוק הש"ס דבאומר הרי זו: אז פקע ממנו שיעבודו לגמרי, ולפי"ז ניחא מאי דפירש"י בנדרים ד"ט ע"ב דעל נדבה לא עבר על בל תאחר דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ולא תקשה נמי מהא דילפינן בר"ה ד"ה ע"ב בגז"ש דאנדבה עובר על בל תאחר כמו על נדר. דכבר תירצו בת' פמ"א ח"א סי' צ"ט ובשבות יעקב ח"ב סי' ג' ובצאן קדשים ריש זבחים, ועי' מנחות ד"ק ע"ב רש"י ד"ה שמא, ובתשובה הארכתי בזה בס"ד.

רש"י ד"ה דמיחסר, ה"ק עלי להביאו לעזרה. עמש"כ בחידושי למעילה די"ט ע"א ולעיל דכ"ב ע"ב, ואח"כ מצאתי בספרי ראה בפסוק רק קדשיך דמחלוקת תנאים היא, והכי תניא התם תשא ובאת שחייב בטפול הבאתו עד שיביאם לבית הבחירה ר' יהודא אומר עד באר הגולה חייב באחריותם מבאר הגולה ואילך אין חייב באחריותם וע"ש בהתוה"מ ובטהרת הקדש לזבחים רפ"ק.

רש"י ד"ה אבל, ואם הוציאן הגנב הוא מעל כו', ע' עונג יו"ט ס"ס כ"ו.

תוד"ה כיון. הוו הפקר והמחזיק בהן זכה כו', עמש"כ בחידושי לעיל במשנה. תוד"ה לפי, תימה באיזה הקדש מיירי אי דאמר הרי זה כו'. ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ח סי' ע"ט.

תוכן העניינים

אור הישר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה