אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קכז:
במשנה, נשחטה הבהמה הוכשרו בדמיה דר"מ רש"א לא הוכשרו, ע"ל דע"ג ע"ב תוד"ה הוכשרו. שם אי דמעלין ארוכה כו'. ע' בת' פני יהושע ח"ב חי"ד סי' ל"ב.
שם ושאני טומאת נבלה דרחמנא אמר כי יפול עד שיפול, והנה דין משנתנו דאבר המדולדל בבהמה כו' שאל ר"ע מר"ג ור' יהושע. והשיבו דזו לא שמעו רק משנתנו דלקמן סוף פרקין שמעו. דאבר ובשר המדולדלין באדם טהורים. ודנו ק"ו האדם המקבל טומאה מחיים אפ"ה לא מטמא אבר המדולדל ממנו ק"ו בהמה שאינה מקבלת טומאה מחיים בודאי דלא מטמא אבר המדולדל ממנה הכי שנינו במשנה כריתות דט"ו. וכ' הראב"ד בפירושו על התו"כ ויקרא דבורא דחובה פרק א' דמשנתנו דהכא ודלקמן נקבעו במשנתם עם תלמידיהם בתר דשמעינהו התם ע"ש, אמנם ע"פ סוגיא דהכא קשה, ניהי דמשנה זו עוד לא גמרו, מ"מ לא הוו צריכי למילף מק"ו, רק למידק מקרא דכי יפול עד שיפול כדדייקו בש"ס בסוגיין. וע' תוד"ה דרחמנא ומש"כ בחידושי שם.
שם תנ"ה האבר והבשר המדולדלין בבהמה ומעורין כחוט השערה כו' ואפ"ה טו"א מטמו ע"כ, ובזה ניחא לקמן דקב"ט ע"ב. מה דהש"ס הביא אהא דהואיל ומעורה מעורה מיחור של תאנה ע"ש, משום דדרשה דיפול עד שיפול לא קאי על טומאת אוכלין רק על טומאת נבלה, וע' בבאר יצחק חי"ד סי' ו'.
שם ואפ"ה טומאת אוכלין מיטמו, בילקוט שמיני רמז תקמ"ג מסיק כיון דאין מעלה ארוכה.
שם תאנים שצמקו באיביהן מטמאות טו"א כו' ירקות שצמקו באיביהן כגון הכרוב והדלעת כו'. ע' ירושלמי ערלה פ"ג ה"ו ובתרומות פ"ב ה"א ובמה"פ שם ולקמן דקכ"ח ע"ב תוד"ה ר"י ובת' דבר אברהם סי' כ"ה.
שם והתולש מהן בשבת חייב חטאת. ע' שבועות דמ"ג ע"א תוד"ה כבצורות ובב"מ ד"ק ע"ב תוד"ה ואמר.
שם יבשו הרי הן כמחוברין כו'. ע' בת' רדב"ז קונטרס ללשונות הרמב"ם סי' רל"ד ובמנ"ח בל"ט אבות מלאכות דין זורע.
רש"י ד"ה חייב חטאת אם לא יבשו עוקציהן כו', וכן פירש"י בעירובין ד"ק ע'"ב, ועי' מג"א ר'"ס של"ו.
תוד"ה דרחמנא אמר כי יפול עד שיפול תימה מאי משמע כי יפול לענין זה דאבר המדולדל כו' ע"כ, נראה דלהתוס' קשיא הלא בקרא דכי יפול כתיב במותם, ומה שייך לאבר המדולדל. אכן בתו"כ שמיני ריש פרשה ו' דריש במותם יטמא לרבות אבר מן החי, ופי' הראב"ד ומאי במותם במיתת האבר. ובתר הכי מסיק בברייתא דתו"כ יכול אפילו תלוי בו בשערה ת"ל אשר יפול הא אינו מטמא אלא כשיפול ע"ש, ולפי ביאור הראב"ד ז"ל בברייתא זו. תתפרש האי אשר יפול על נפילת האבר המת מן הבעל חי.
תוד"ה מסייע. טפי הו"ל למסייע ממתניתין כו', לע"ד בלתי מובן קושיתם דבפשוטו אפ"ל דמכלל הדברים שבמשנה וברייתא ביחד מסייע לרב חייא, דמשנתנו נמי לא מיתוקמא בגוונא אחרינא. רק כל כמה דלא מצא ברייתא כזו, דלענין תלוש בדבר שנתייבש חלוק דין טו"א מטומאת אבמה"ח, לא הוי מצי לאוקים מתניתין בהכי. אכן בתר דתניא נמי הכי בברייתא. דזה מורה דמשנה וברייתא בחדא שיטה קיימו, לפ"ז שפיר מסיק דתרווייהו מסייעו לרב חייא דתאנים שצמקו באיביהן מטמאות טומאת אוכלין.