אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קב.
כל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על אבריו כו' הנה הרמב"ם בפ"א ה"ג מה"ש כתב טעמא דחגבים א"צ שחיטה דכתיב אוסף החסיל באספה לבדה. וכ' המ"מ דכבר דחה הרשב"א ראיה זו, והוא כתב מקורו מכריתות דכ"א ע"ב דתניא כל דם לא תאכלו אכלו אוציא דגים דם חגבים שכולו היתר ואסיקנא מאי שכולו היתר דלא בעי שחיטה ע"ש.
והנה אף כי דבריו מספיקים להורות מקור מן הש"ס דחגבים לא בעו שחיטה, אולם בזה גופה צריך לדון מנא להו להש"ס הכי, כי היכי דשקלו וטרו לעיל בש"ס דכ"ז ע"ב להורות מקרא דדגים לאו בני שחיטה נינהו. ועפ"ז י"ל דהרמב"ם העמיק הרחיב להראות מקור גם לסוגיא דכריתות מקרא דאוסף החסיל.
אמנם קשה למאי צריך בש"ס וברמב"ם לחפש מקור מקרא דדגים וחגבים לאו בני שחיטה נינהו. לא כיון דממעטו דם דגים וחגבים מקרא דלעוף ולבהמה כדאמרינן בכריתות ר"פ דם שחיטה, ובסוגיין אמרינן כל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על אבריו, ובעיקר הדרשה גם רבנן ל"פ על ר' יהודא ור"א דהכא כמש"כ הפר"ח סי' ס"ב סק"ב וע"ש ר"ס י"ג, וכיון דאי אתה מצווה על דמן דדגים וחגבים, הרי דלית בהו משום אבר מן החי, וממילא דאין בהם שחיטה, וע"ל דק"ג ע"א תוד"ה ומר ובס' האשכול ר"ה שחיטה, ובס' אור שמח פ"ב ה"ג ממ"א וצ"ע כעת.
שם ליתי איסור אבר ליחול על איסור טומאה שכן איסורו נוהג בב"נ, ע' פלתי סי' ס"ב סק"ב.
שם אין ה"נ וכי איצטריך קרא לר"א, ע' בת' הגרע"א סי' קע"ז ובשושנת העמקים להפמ"ג סי' ט"ז
שם אבל בב"נ דברי הכל מוזהר על הטמאין כטהורין, ע"ל דל"ג ע"א תוד"ה אחד ובר"ש טהרות פ"א מ"ג ובש"ך וט"ז ר"ס ס"ב ובפר"ח שם סק"ג וכרי"ט אלגזי לבכורות פ"א סי' ב' ובחידושי הגרע"א לפסחים דכ"ב ובח"ס חי"ד ס"ס ע' ובעונג יו"ט סי' ע"ו.
שם ואין שחיטה מטהרתה במאי אילימא בישראל פשיטא כו' אלא לאו בב"נ, ע' בחידושי הגרע"א ז"ל ליו"ד סי' כ"ז.
שם אמר רב אבמה"ח צריך כזית כו', ובשטמ"ק הגרסא א"ר יהודא אמר רב כו'. ואפשר משום דכה"ג אשכחן גבי אכילת שרצים בהאי לישנא ממש כדהכא, במעילה דט"ז ע"ב בשם רב יהודא אמר רב.
שם צריך כזית מ"ט אכילה כתיבה ביה. ע"ל דצ"ו ע"ב תוד"ה ור"י ומש"כ בחידושי שם ובר"ש שילהי זבים.
שם מתיב רב עמרם כו'. ע' ח"ס חא"ח סי' פ'"ו.
שם אכל אבמה"ח ממנה אינו סופג את הארבעים כו', ע' תוספתא סוף זבים.
שם במשהו בשר גידין ועצמות כו', ע' בפיה"מ להרמב"ם עדיות פ"ו מ"ג ובר"ש אהלות פ"א מ"ז ובטהרות פ"א מ"ג ובס' האשכול ח"ג סי' כ"ט.
רש"י ד"ה מבקרך ומצאנך וכתיב בתריה אבמה"ח, ע' עונג יו"ט סי' ע'.
רש"י ד"ה במאי. דעוף טמא אין לו שום טומאה בבית הבליעה כו'. ע' באר יצחק חא"ח ס"ס ט'.
רש"י ד"ה רישא ומעיקרא כי רמייה הוה משמע ליה נמי סיפא בב"נ כו', ע' בליקוטים מחידושי הגרע"א בסוגיין.
תוד"ה ור"י. דאיתוסף ביה איסור אבמה"ח לב"נ אבל גיד לא נ סר אלא לבני יעקב כו'. ע' בת' הגרע"א סי' ק"ע.
תוד"ה ור"מ, הקשה רבינו אפרים כו'. ע' ר"ש טהרות פ"א מ"א.
תוד"ה אלא וקושית המשנה אינה פשוטה כ"כ, ע' בת' ש"א ס"ס ק"ד ובטו"א לחגיגה די"ט ע"ב.