אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף צה.
מי לא ספיי לך כו', ע' תשב"ץ ח"ב סי' ס"ה ובערוך השלום ערך סף.
שם מקולין וטבחי ישראל כו'. ע' בת' הרשב"א סי' תשס"א ובשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך סי' ב' ובריב"ש סי' ע"ג.
שם איכא דאמרי אמר רבי בשביל שוטה זה כו', בירושלמי שקלים פ"ז ה"ב נקיט כלישנא קמא דהכא.
שם בשר כיון שנתעלם מן העין אסור. ע' במה"פ לירושלמי ע"ז פ"ב ה"ח ובשאילתות פ' ויקרא סי' ס"ח ובהעמק שאלה שם אות כ"א ובפר"ח סי' א' סק"כ.
שם נמצא ביד עכו"ם שאני, ע' בת' הרמ"א סי' מ"ם.
שם ט' חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה כו', ואע"פ שבאותה האחת היתה יותר בשר נבלה, ממה שהיה בשר שחוטה בכל הט' חנויות. אפ"ה כשר בנמצא, דאזלינן בתר רוב המוכרים ולא בתר רוב בשר, כמש"כ בחוות דעת סי' ק"י סק"ג, וע' בתוספתא טהרות רפ"ו.
שם ואינו יודע מאיזה מהן לקח ספיקו אסור. ע' במעשה הגאונים סי' רפ"ה ובת' הרשב"א סי' שי"ב וסי' תי"ב וסי' תתס"ג ובתשב"ץ ח"ב סי' רס"ב.
שם ובנמצא הלך אחר הרוב, פי' ואפילו נמצא קרוב למקולין של נבלה, דרוב וקרוב הלך אחר הרוב כדאמרינן בב"ב דכ"ג ע"ב. וע"ש בנמו"י ובס' האשכול ח"ג סי' ל"ג, וע"ע בירושלמי ספ"ק דכתובות ובת' רדב"ז ח"ג סי' תק"ח ובת' אבקת רוכל סי' רט"ז וביו"ד סי' קי"ד ס"י ובביאור הגר"א שם סקכ"ו ובחו"מ סי' רנ"ט ס"ו ובשעה"מ ס"ה מגילה ובחידושי ח"ס לע"ז דל"ב ע"ב.
שם ה"נ בנמצא ביד נכרי, ע' פלתי סי' ס"ג סק"א ובסי' ק"י סק"י.
שם ת"ש מצא בה בשר הלך אחר רוב טבחים כו'. והנה הרמב"ם בפיה"מ פ"ב מ"ט דמכשירין כתב. דמשנה זו רק לענין טומאה נישנית ואם רוב טבחי העיר עכו"ם הבשר נבלה ומטמא כו' ע"ש. ולפ"ז קשה מה מקום להקשות בסוגיין ממשנה זו עליה דרב, דס"ל בשר שנתעלם מה"ע אסור. הלא איסור מטומאה לא גמרינן כדאמרינן ביבמות דק"ג ע"ב.
ואולי י"ל דלא אמרו דלא גמרינן איסור מטומאה, רק במקום דהיא טומאה דאורייתא או מהלמ"מ, דבזה נופל הלשון דלא גמרינן. וכדאמרינן בסוכה די"ח ע"א שאני הלכות טומאה דהכי גמירי להו. משא"כ במשנה דמצא בה בשר. ובבשר שנתעלם מה"ע דהם מדרבנן, ילפינן להו מהדדי, אכן לפ"ז קשה לפמש"כ רש"י לעיל ד"ט ע"א דלשון חזקה לא שייך אלא בדבר ספק דנימא העמד דבר על חזקתו ע"ש, וה"נ הא דאיצטריך לן למיזל בתר רוב טבחי העיר, הוא ג"כ מפני הכרח הספק הקדום על הבשר אם הוא של ישראל או של עכו"ם, וכן בבשר שנתעלם מה"ע אנו דנין ג"כ על ספק זה הנולד בו. והשתא מאי מקשה על רב דס"ל בשר שנתעלם מה"ע אסור ממשנה דמצא בה בשר הלא איכא לשנויי כדשנינן לעיל דפ"ו ע"ב אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר וע"ל בתוס' דס"ד רע"ב ומש"כ בחידושי שם, ולשון אם אמרו בדבר זה יאמרו בדבר זה. משמע היכא דשניהם דרבנן כמו בסוגיין.
וביותר קשה דבה' מאכלות אסורות פ"ח הי"א כ' דבשר הנמצא מושלך בשוק הלך אחר הרוב אם היו רוב המוכרים עכו"ם אסור ואם היו רוב המוכרים ישראל מותר ע"ש, הרי דפסק בהדיא כמשנה דמכשירין ונקיט לאיסורא ולא רק לטומאה כמש"כ הוא גופיה בפיה"מ דמכשירין שם וצ"ע.
שם אם חי כו'. במשנה ליתנייהו תיבות אם חי. אכן בתשובות הר"ן סי' מ"ה גריס להו.
שם ואם מבושל הלך אחר רוב אוכלי בשר ע"כ, והיינו מחרוזות הולכין אחר הרוב אוכלי בשר דקתני בתוספתא ספ"ק דמכשירין.
שם רב אמר מותרות משום נבלה ולוי אמר מותרות באכילה, בירושלמי שקלים פ"ז ה"ב לא נזכרה מחלקותם. רק סתמא דהש"ס ס"ל שם כלוי. וע' בת' ח"צ סי' א'.
רש"י ד"ה ספקו, כל קבוע כמחצה על מחצה דמי כו' ע' פמ"ג ליו"ד סי' ק"י בשפ"ד סקי"ד.
רש"י ד"ה נמצא בגבולין. אברים נבלות שכן דרך לחתכה לאברים ולהשליכה לאשפה, ע' בתבואת שור ר"ס ס"ג ובחו"ד שם סק"א.
רש"י ד"ה מותרות. ואילו אברים נינהו מחזקינן להו בודאי נבלה ולקי, ע' במה"פ לירושלמי שקלים פ"ז ה"ב ובקונטרס הספקות להכו"פ סעיף ס"ו.
תוד"ה אנן, אין לחוש ושרו שאר מקולין הואיל ורוב טבחי ישראל כו' ע"כ. משמע מדבריהם דמן הסתם מותרין. וכ"כ התוס' בתר הכי בד"ה רבי ובד"ה טעמא. דלא חיישינן שמא יביא עכו"ם מנבלה שבביתו למכור במקולין ע"ש, אולם הראב"ן בסי' רכ"ג מסיק אהאי דינא דמקולין וטבחי ישראל. בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר ובלבד שיהא ישראל עומד שם ורואה שלא יחליף ע"ש, ובאמת בירושלמי שקלים פ"ז ה"ב מבואר כן בהדיא:
תוד"ה אמר, וחומרא בעלמא הוא ע"כ, וכ"כ בס' האשכול ח"ג ס"ס כ"ו ע"ש. ונ"מ בהא דמסקו הראשונים ז"ל דחומרא בעלמא הוא למש"כ בש"ך סי' ק"י בדיני ספק ספיקא סקי"ז ובמה"פ לירושלמי שקלים פ"ז ה"ב.
תוד"ה ספקו היינו היכא שמעורב ואינו ניכר האיסור כו' ע"כ, במיוחסות סי' קפ"א הביא סברא זו בשם הר"י ז"ל. וע' בט"ז או"ח סי' תרל"ב סק"ג ובפר"ח סי' ק"י סקי"ג ובברכי יוסף חי"ד שם סק"ו וביד המלך פ"ח ממ"א.
תוד"ה ובנמצא. ומיהו איכא למימר דהתם משום דמקולין הו"ל קבוע כו'. ע' בס' אור שמח פ"ח הי"א ממ"א.
בסה"ד אע"ג דמן הדין לא הוה לן למיחש דאזלינן בתר רובא ע' בדו"ח להגרע"א חלק הכתבים דף ק"ח ובחידושי ח"ס לע"ז דס"ה ע"ב.
תוד"ה ה"ג, וא"ת דאמר בפ"ק דפסחים תשעה צבורים של מצה ואחד של חמץ כו', והשתא כי שקל נמי עכבר מן הצבורים לישתרי כי הכא כו', ולולא דבריהם היה נלע"ד לתרץ דשאני בדיקת חמץ דכל עצמה מתחלתה על הספק באת לכן החמירו בספיקו טפי משאר ספק וע' בברכי יוסף חא"ח סי' קפ"ו סק"ד.
בא"ד וי"ל דהתם איירי שראינו שלקח מן הצבורים שנולד הספק במקום הקביעות כו' ע"כ, ע' בס' האשכול ח"ג סי' ל' ובת' הרא"ש כלל כ' סי' י"ז וביו"ד סי' ק"י ס"ג ובביאור הגר"א שם סק"ט עד סקט"ו ובפר"ח שם סקכ"ח ובת' מקום שמואל קונטרס חידושי דינים ליו"ד שם.
בא"ד ואין סברא לחלק בין קדשים ועכו"ם לשאר איסורים. ע' פר"ח סי' ק"י סקכ"ו ובפלתי שם סקי"ד ובת' פמ"א ח"א סי' ק"ו ובח"ס חלק יורה דעה סי' ש"ז.
בא"ד ודוקא התם שהאיסור מעורב בהיתר כו', ע' פלתי סי' ק"י סקי"ב ובת' כנסת יחזקאל סי' כ"ד.