אור ברסלב

אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן

דף פח:

דף פח.

משום דהוה כלל הצריך לפרט כו'. ע' בפי' הראב"ד לברייתא דר' ישמעאל ובתוס' בכורות די"ט ע"א ד"ה כיצד ומש"כ בחידושי שם.

שם אמר רבא האי בורכא א"ל ר"נ בר יצחק כו', בר"ן הביא לדברי השאילתות דגרסינן אמר רבא הא בורכא דתניא כו', וע' בס' הארוך מש"ך סי' כ"ח.

שם שורף טליתו ומכסה, ע' ראב"ן סי' רפ"ו ובש"ך סי' כ"ח סקכ"ט ובט"ז שם סקי"ז.

שם וב"ה אומרים מצינו אפר שקרוי עפר שנאמר ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת וב"ש עפר שריפה איקרי עפר סתמא לא איקרי. והנה לפ"ז ר"ש בתמורה די"ב ע"ב. דדייק אהאי קרא גופיה דולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת וכי עפר הוא והלא אפר הוא שינה הכתוב ממשמעו לדון הימנה גז"ש כו', לא ס"ל כב"ה דאפר קרוי עפר. דלדידהו אין מקום להקשות וכי עפר הוא והלא אפר הוא, כיון דסבירא להו דאפר קרוי עפר, ובפסוק זה גופיה גלי קרא דאין נ"מ בלשון. ובע"כ דס"ל לר"ש כב"ש דעפר שריפה איקרי עפר סתמא לא איקרי, וגם בזה ר"ש לטעמיה בתמורה ד"ט ע"א דקאמר בהמה רבה איקרי בהמה סתם לא איקרי.

ובזה מתורץ קושית התוס' בסוטה דט"ז ע"ב שהקשו אהא דשינה הכתוב במשמעו וז"ל תימא וכי מפני כך שינה והאמר בפ' כסוי הדם דלכך שינה אליבא דב"ה ללמד שאפר נקרא עפר ע"ש. ולמש"כ ניחא דהא ר"ש קאמר לה התם ואיהו לא ס"ל כלל כב"ה, רק כב"ש דעפר שריפה איקרי עפר סתמא לא איקרי, והשתא תקשה כיון דבאמת אפר הוא. מדוע קרא אותו הכתוב עפר שריפה, לכתוב אפר ואנא ידענא דשריפה הוא, דכל אפר הוא דשריפה, ובע"כ דשינה הכתוב במשמעו לדון הימנה גז"ש כו' ע"ש.

שם וב"ש עפר שריפה איקרי עפר סתמא לא איקרי, וכפלוגתא זו פליגי ר"ש ורבנן בתמורה ד"ט ע"א כמש"כ לעיל בסמוך וע' בכורות דל"ח ע"ב ובמנחות דל"ז פליג ת"ק על ר' יוסי החורם ואמר. יד ימינו איקרי יד סתמא לא איקרי, ובברכות דל"ה ובב"מ דפ"ז תירץ כן ר"פ, כרם זית איקרי כרם סתמא לא איקרי, וביומא ד"י אמר רבה בית חורף ובית קיץ איקרי בית סתמא לא איקרי, ולקמן דקי"ז ע"א א"ר אשי, חלבו האליה איקרי חלב סתמא לא איקרי. וכן משני סתמא דהש"ס לקמן דקל"ט ע"ב. דרך נשר איקרי דרך סתמא לא איקרי. ודק"מ ע"א צפרי שמיא איקרי צפרי סתמא לא איקרי. ובעירובין ד"ב ע"ב פתח שער החצר איקרי פתח סתמא לא איקרי, והשתא תקשה לפ"מ דב"ה פליגי בזה על ב"ש בסוגיין. האם כולהו תנאי וכולהו אמוראי וסתמא דהש"ס, כב"ש אמרי הכי וצע"ק.

ומדי דברי בזה אתפלא ע"ד המהרי"ק סי' כ', שכתב דכמו ב"ה דבסוגיין דהלכתא כוותייהו, לית להו לחלק משום דעפר שריפה איקרי ולא עפר סתם, כמ"כ אין לחלק בין מכר סתם למכר מפורש ע"ש, והוא פלא, דע"כ לא פליגי הכא כן בכה"מ בש"ס, רק בלשון הכתוב. אבל מה ענין זה ללשון בני אדם דמכירה וצ"ע כעת.

שם אמר רבא בשכר שאמר א"א ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות אפר פרה ועפר סוטה, וכן העתיק בשאילתות פ' ברכה סי' קס"ד. אע"ג דנראה דאגדה דב"ר פליג על דרשה זו. דהכי איתא בפ' וירא ס"ס מ"ט א"ל הקב"ה אתה אמרת ואנכי עפר ואפר חייך שאני נותן לבניך כפרה בהם שנאמר ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ואסף איש טהור את אפר הפרה ע"ש הרי דלא הזכיר כלל עפר סוטה, וכ"מ במד"ר נשא פ"ט בפסוק בכלי חרש דמדרשות חלוקות הן והא דבסוגיין הביאו בשם רבותנו אמרו.

שם וליחשוב נמי עפר כסוי הדם כו'. והנה בתנחומא בראשית סי' יוד איתא דכשהרגו קין להבל לא ידע מה לעשות עמו זימן לו הקב"ה שני עופות טהורים והרג אחד מהן את חבירו וחפר בידו וקברו וממנו למד קין וחפר וקבר את הבל לפיכך זכו העופות לכסות את דמן ע"ש. ולפ"ז יל"ד מאי מקשה הש"ס דליחשוב נמי עפר כסוי הדם. הלא זהו לא בשכר אברהם אבינו, רק מחשבה קדומה היתה אחרי מיתת הבל לשלם להעופות טהורים שכרן בכסוי הדם דעפר.

אולם גם בזה מדרשות חלוקות הן. דבמד"ר שם מבואר באופן אחר ובפרקי דר"א ס"פ כ"א איתא דאדה"ר קבר להבל ע"י עורב שלמדו לעשות כן ושלם הקב"ה שכר העורבים בעוה"ז ע"ש.

שם התם הכשר מצוה איכא הנאה ליכא, אין כוונת הש"ס שהיא רק הכשר מצוה, דבאמת היא גופה מצוה כמו ציצית וסוכה, וכדדייק הש"ך ביו"ד סי' כ"ח סק"ה מהך סוגיא דהכא. וע"ש בביאור הגר"א סק"ד, ומפני שפעולתה היא בלא הנאה, ואינה כאפר פרה ועפר סוטה דאיירינן בהו כדפירש"י להכי קרי לה הכא הכשר מצוה.

שם בשכר שאמר א"א אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשתי מצות לחוט של תכלת ורצועה של תפילין. בב"ר פמ"ג חשיב במקום רצועה של תפילין רצועת חליצה, וע' בשאילתות פ' עקב ס"ס קמ"ה ובהעמק שאלה שם וע' בילקוט לך רמז ע"ו.

רש"י ד"ה הנאה, דבלאו כסוי נמי הוו משתרי בשר כו'. ע' פר"ח סי' כ"ח סק"ג.

תוד"ה שחיקת, וי"ל דבפ"ע אינו מגדל צמחים ע"כ, פי' אבל אם זורה לרוח מתערב עם שאר עפר ומגדל, וכן מבואר בס' האשכול ח"ג סי' נ"א, וע' בנחל אשכול שם.

תוד"ה אלא בדבר שזורעין בו ומצמיח למעוטי עפר מדבר קאתי כו' ע"כ, ויל"ד טובא האם אין במקום ישוב עפר שאין מגדל צמחים עד דאיצטריך ליה לפרש מדבר, דהוא מילתא דלא שכיחא כ"כ, ומי סני ליה לפרושי כפירש"י למעוטי ארץ מליחה, וזה משכחת אף במקום ישוב. שוב ראיתי בס' יראים סי' קל"ט שכ' דמדבר מגדל צמחין ואינו מגדל צמחי זריעה ע"ש ולפ"ז טובא אשמעינן בתוס', במש"כ למעוטי עפר מדבר קאתי, היינו דאע"ג דמגדלין צמחין, מ"מ ממועטין מפני שאינם מגדלין צמחי זריעה, ומזה אפשר להוכיח לכל עפר ממין כזה אף אם נמצא בישוב, וע' מנ"ח בל"ט מלאכות דשבת דין חרישה.

בא"ד וי"ל דשמא אז כשבאו שם ישראל היה מצמיח, ע' בחידושי ח"ס לביצה ד"ח ע"א.

תוד"ה שוחק, ואע"ג דלא מגדל צמחין כיון דאיקרי עפר מכסין בו כו', ע' ביצה ד"ח ע"א תוד"ה ה"ק.

תוד"ה מצינו אפר שקרוי עפר וא"ת דהכא פליגי ב"ש ובפ"ק דביצה ד"ב תנן ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה שאפר כירה מוכן הוא כו', וכן הקשו התוס' שם ד"ח ע"א ובחידושי הרשב"א שם ד"ז ע"ב וע' בס' יראים סי' קל"ט ובס' התרומה ה' כסוי הדם סי' מ'.

תוכן העניינים

אור הישר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה