אור ברסלב

אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן

דף סד:

דף סד.

מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. ע' בחידושי הרשב"א ובפר"ח סי' פ"ו סק"כ וסקכ"א וסקכ"ב ובת' מקום שמואל קונטרס חידושי דינים ליו"ד שם.

שם ת"ר גיעולי בצים מותרות ביצים מוזרות כו', והנה בירושלמי תרומות פ"י ה"ו גריס בין גיעולי בצים ובין בצים מוזרות. בצים שהקרימו [פי' שקרם עור האפרוח בתוכן] הרי אלו אסורות. ולא ידענא אמאי השמיט הלכה זו מן הברייתא הכא בבבלי, וע' בס' יראים סי' קמ"ו.

שם נמצא עליה קורט דם כו'. ע' ת' הרשב"א סי' מ"ו מה שהאריך בזה.

שם א"ר ירמיה והוא שנמצא על קשר שלה, בראב"ן סי' רס"ו גריס ר' זירא.

שם איפכא תני תנא קמיה דאביי ואביי הוא דתרצה ניהליה הכי, ע' פלתי סי' ס"ו סק"ב.

שם אמר חזקיה מנין לביצת טמאה שהיא אסורה מה"ת שנאמר ואת בת היענה וכי בת יש לה ליענה אלא איזו זו ביצה טמאה כו'. והנה באבן עזרא פ' שמיני כ' וז"ל בת היענה יש אומרים שהוא מין שלא ימצאו זכרים כמו הארנבת ואין מלת כיענים טענה כי אינם זכרים רק הם נקבות כמו יעלים ורחלים עכ"ל. כוונתו, לפי פירוש זה דכל המין הן נקבות. א"כ מדוע כתב בקרא בת עמי לעכזר כיענים. ולא כתב כיענות, ולכן כתב דאין זו טענה, כי הוא כמו יעלים ורחלים. דהן נקבות וצ"ל רחלות, ואפ"ה כתיב רחלים מאתים, וע"ל דקל"ז ע"ב וכן הרים הגבוהים ליעלים, ולא ליעלות ואגב אורחא קמ"ל דיעל היא נקבה. כמש"כ התוס' בר"ה דכ"ו ע"ב בשם הארוך ע"ש.

ומש"כ בשם יש אומרים נלע"ד משום דאיהו לטעמיה לא מצי לפרש. דמשו"ה כתיב בת היענה, משום דבמין זה ליתנייהו זכרים רק נקבות. דהא איהו כ' בפ' משפטים בפסוק לא תבשל גדי בחלב אמו, דלהכי כתיב בת היענה, משום דבשר היענה יבש כעץ. ואפילו הזכר הקטן או הנקבה הגדולה. ומכש"כ זכרים גדולים, ומציאות האכילה במין זה אפשר רק בנקבה כשהיא קטנה, ולכן הזהיר הכתוב בת היענה ע"ש. א"כ לדעתו יש במין זה זכרים. ולכן כ' פירוש זה בשם יש אומרים.

וקצת יש סמך לפי' הי"א שהביא ראב"ע, דמין היענה הן נקבות, מסוגיא דשבת דקכ"ח ע"א דלא אישתמיט שם גם בחד מקום לקרוא אותן נעמיים, רק נעמיות, ופירש"י בנות יענה ע"ש, וכ"ה ג"כ בירושלמי שבת פ"א ה"ד.

והנה בחידושי מהר"ץ חיות ז"ל הקשה, לפמש"כ הראשונים דלהכי נקט בת היענה, לפי שיענה עצמה אשר אוכלת אבנים ובשרה קשה כברזל אינה ראויה לאכילה ורק כשהיא קטנה בשרה רך. א"כ מאי מקשה הש"ס וכי בת יש לה ליענה, ואיך הוכיח לאסור מטעם זה ביצה טמאה ונשאר בצ"ע וכבר הקדימו בזה בח"ס חי"ד סי' ע"ח וע"ש מה שתירץ, וכל אלו יחד עם דברי התוס' לעיל ע"א בד"ה שאם ריקמה ואכלה, כן דברי הר"ן בסוגיין נעלם מהגאון בעל תורה תמימה בפ' שמיני, וע' ח"ס חי"ד סי' ע'.

אולם הם הקשו רק לפי פירושו של ראב"ע בפ' משפטים, ולא העירו כי גם לפי פירושו בפ' שמיני בשם היש אומרים. שבמין זה לא ימצאו זכרים ולהכי קרי לה בתוה"ק בת' בלתי מובן ג"כ קושית הש"ס וכי בת יש לה ליענה, ואיך הוכיחו מזה לאסור ביצה טמאה.

ולכן נלע"ד דאף לכל הפירושים בקרא דבת היענה, קשיא להו לחכמי הש"ס, דעכ"פ לשון בן ובת, לא שייך גבי עופות. דהעוף נברא מן הביצה ולא מן הרחם כמו שאר הבע"ח. ומדאפקה רחמנא בלשון בת ש"מ דעל הביצה גופה קפיד קרא לאסור,דלגבה שייך לשון בת שהיא יצאה מרחמה של העוף כמות שהיא דוגמת שאר הבע"ח.

ומהאי טעמא גופה דרשו חז"ל לעיל דכ"ב ע"ב, בני יונה קטנים ולא גדולים. דאי לא לדרשה זו, אין מקום לפי חוקי הלשון לכתוב גבי עופות בלשון בני. כי הנולדים אינם שייכים למולידיהם.

וכל זה דקדקתי מלשון הר"ן למש"כ וז"ל וכי בת יש לה ליענה והלא מטלת ביצים היא ולא שייך בה בת עכ"ל. ואחרי דגלי רחמנא בעוף טמא אחד לכנהו בלשון בת שהיא הכוונה לאסור ביצתה כנ"ל. ממילא ילפינן להביצים של כל העופות טמאים. דטעם אחד לכולם וכמו שאבאר.

דהנה בשור או כשב או עז כי יולד. שפיר אתה קורא בהחלט על שניהם, היא אמו, וזה בנה, מפני שאין לאחרת חלק בנולד זה. מעת שנוצר במעיה, עד שיצא לאויר העולם. לא כן בתרנגולת שהטילה ביצתה שהתירוה לאכול בחלב, ואפילו אם שחטו להתרנגולת ומצאו בה ביצים גמורות מותרות לאכלן בחלב כדאמרינן בביצה ד"ו ע"ב. הרי דעם הגמרה נחשבת אוכלא דאפרת, וכפירשא בעלמא כדאמר בר"פ הפרה. ואח"כ באת תרנגולת אחרת וישבה על הביצה ונתרקם בה אפרוח, ותכונתה גם בפרט זה ביארו חז"ל בתמורה ס"פ כל האסורין. אימת גדלה לכי מסרחא וכי אסרחא עפרא בעלמא הוא, וע' במג"א סי' רט"ז סק"ג ובביאור הגר"א שם סק"ד. הרי דמהתחלת הריקום נתבטלה חשיבותה המוקדמת, כן דינה לענין אכילה שאם אכלה אזי מכין אותו מכת מרדות. ואם היתה מעוף טמא לוקה משום שרץ העוף. ועמש"כ בחידושי לעיל בסמוך. הרי דנעשית כבריה חדשה מזמן לזמן.

וע"פ הנחות אלו על איזו מהתרנגולות נופל לשון אם, ולמי מהן היא בת, לראשונה. הלא לא לה תהיה הזרע בפועל רק בכח, והשניה, גם היא לא מלאה תפקידה רק בחום מצומצם להוציאה מן הכח אל הפועל, וגמר כזה היה באפשרות לצאת גם מן הראשונה, ואפילו מבלעדי שתיהן רק במדרגת חום משוער ומצומצם מן החוץ. וכמו שיעיד הנסיון. ואחרי כל אלה מה נעימים דברי הר"ן במש"כ לבאר מש"א בש"ס. וכי בת יש לה ליענה. "והלא מטלת ביצים היא ולא שייך בה בת" וע' נדה ד"נ ע"ב תוד"ה תרנגולתא.

והנה במנחות דכ"ה ע"א מפרש. דקרא ונשא אהרן את עון הקדשים קאי על טומאה. ומשום דהותרה מכללה בצבור, ופריך ואימא עון יוצא. שמאל. ובעל מום דכל אחד הותר מכלליה למילתיה. ומשני לה, והקשו התוס' אמאי לא קאמר עון דאותו ואת בנו דהותר מכללו בעופות כו' ע"ש. אולם לפמש"כ אין מקום לאמר בזה דהותר מכללו. דעוף אינו כלל בסוג דאותו ואת בנו, להיותו נולד מן הביצה, ולא נחשב בתר אמו כמו שאר בע"ח הנולדים מרחם אמם. עד דמשו"ה הקשה הש"ס הכא בפשיטות, וכי בת יש לה ליענה כנ"ל.

אחז"ר מצאתי בתשב"ץ ח"ב סי' נ"ח שכ' ג"כ דלהושיב תרנגולת על ביצי פרגיות או בני יונה שפיר דמי אע"ג דלענין כלאים אין היתר בעופות יותר מבהמה כדתנן ס"פ הפרה אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור כו' ולכלאים כו' וכן חיה ועוף כיוצא בהן אפ"ה הושבת שובכין לאו בכלל הרבעה שאין התרנגולת עושה אלא מעשה דברים המוסיפין הבל והמושיב תרנגולת על ביצי מין אחר כמטמין אותם בתוך מוכין עכ"ל, והוא ממש כמש"כ, ות"ל שכוונתי לדעתו בסברא, אף להכריע עי"ז להקל בדין דאורייתא.

שם וכי בת יש לה ליענה אלא איזו זו ביצה טמאה, ם ע' בס' האשכול ח"ג סי' א' וסי' כ"א ובפירוש הראב"ד לתו"כ שמיני פרשה ג'.

שם כיענה זו שמתאבלת על בניה, בילקוט שמיני רמז תקל"ז הגרסא על בנותיה ע"ש. ונ"מ למש"כ לעיל בשם האבן עזרא ע"ש.

שם והכתיב תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה ואס"ד ביצה ביצה בת מימר שירה היא ויל"ד האם חית השדה ותנים בני מימר שירה נינהו ובע"כ דהאי תכבדני חית השדה ותנים, מוסב על האדם בהביטו תכונותם הנפלאות אשר נטע השי"ת בהם, ישבח על ידם לבורא עולם. כמו והאניה חשבה להשבר יונה א', דאין הכוונה שהאניה חשבה כן. רק האדם הרואה האניה חשב עליה להשבר וכדפירשו התוס' בנזיר ד"י ע"א גבי אמרה פרה הריני נזירה, וכן פירש"י בר"ה דל"א ע"א אהא שברא עופות ודגים לשבח לשמו, וז"ל כשהאדם רואה עופות משונים זה מזה נותן שבח למי שבראם. וכ"כ הרמב"ם והמפרש סוף מס' תמיד, וכה"ג פירשו התוס' לעיל ד"ז סע"א ובע"ז די"ז סע"א, גבי גינאי נהרא והרים וגבעות ע"ש, ובדרך זה פי' בס' כנף רננים את כל הפרק שירה, דמוסב על האנשים הרואים תכונות הנבראים כל אחת בצביונה, יתן עוז למלך הכבוד בשבח מיוחד. ע"י נברא זה לפי תכונתו וטבעו ע"ש.

ועד"ז תתפרש הא דכתיב תכבדני חית השדה ותנים, דקאי על האנשים הרואים אותם. שהם יכבדו לבוראם ע"פ תכונות נבראים אלו. ולפ"ז אפ"ל כמ"כ הא דבנות יענה אפילו אי תתפרש על ביצי היענה, מכש"כ לפי המבואר בס' הברית ח"א מאמר י"ד בפליאות ביצי היענה שאין דוגמתה בביצים מעופות אחרים ע"ש.

ואפשר דחז"ל הבינו דהאי תכבדני חית השדה וגו' אמר הנביא בדרך מליצה על האומות הרעות, שהם יכבדו להשי"ת על אשר ישים דרך לעם ישראל לעתיד, ומליצה כזו שפיר נופלת על חית השדה ותנים, אבל לא על ביצה, והיינו דפריך ביצה בת מימר שירה היא, ובע"כ דקאי על היענה גופה שהיא עוף הדורסת.

אכן יל"ד מדוע לא הביא מקרא דישעיה ל"ד י"ג, והיתה נוה תנים חציר לבנות יענה. דמוסב על החציר האוכלות הבנות יענה כדפי' הגאון מלבי"ם ז"ל שם. והוא מוקדם לפסוק תכבדני חית השדה, ואי אפשר לפרשו על הביצה, וכן מלשון וישבו בה בנות יענה ירמיה נ' ל"ט, ובאיוב ל' כ"ט אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה, דבכולם משמע בהדיא דקאי על היענה גופה ולא על הביצה, וצ"ע כעת.

רש"י ד"ה מותרות, דמיא בעלמא הוא ולא יהבי טעמא באחרנייתא ע"כ, נ"ב כדאמרינן לקמן דצ"ז ע"ב, וע' בתשובות הרשב"א סי' תקכ"ח ובס' התרומה סי' כ"ז ובמראה הפנים לירושלמי תרומות פ"י ה"ו.

רש"י ד"ה נפש, ואע"פ שישבה עליהם תרנגולת ימים רבים ע"כ, ע' ש"ך סי' ס"ו סקט"ו.

תוד"ה לרבות, לא גרסינן ביה דברי ר"א בן יעקב כו' ע"כ, אולם ברי"ף רא"ש ורשב"א גרסי לה, וע"ל סוף ע"א ברש"י ובר"ן בסוגיין ובת' פמ"א ח"ב סי' ק"כ.

תוד"ה גיעולי, ונ"ל כמו שפי' בערוך שהכו התרנגולת על בית רחמה כו' ע"כ, וכ"פ בה"ג סי' ס"ג, ובחידושי הרמב"ן והרשב"א הביא פי' זה בשם תשובת הגאונים. וע' ברא"ש ובראב"ן סי' רס"ו ובס' התרומה סי' כ"ז ובס' הפרנס סי' ה' וברוקח סי' תמ"ו ובס' הארוך מש"ך סי' פ"ו.

בא"ד הדא דתימא הוא ששלקן בקליפיהן כו' ע"ל דצ"ח ע"א תוד"ה בביצת ובביאור הגר"א סי' פ"ו סק"ה וסקי"א ובפמ"ג שם במשבצות סק"י ובפר"ח שם סקי"ב ובפלתי סק"ו ובח"ס חא"ח סי' קכ"ז:.

בא"ד אוכל אדם דגים או חגבים בין חיים בין מתים כו', ע' שבת ד"צ ע"ב תוד"ה דלא ובע"ז דל"ח ע"א תוד"ה לעולם ולקמן דס"ו ע"א תוד"ה במאי ובמש"כ בחידושי שם.

תוד"ה והוא. זהו כשישנו בקשר ונתפזר עד שהוא חוץ לקשר כו', ע' בתורת הבית דף פ"ה ע"ב ובסמ"ג ל"ת קל"ב ובס' הפרנס סי' ו' ובר"ש ור"ן בסוגיין וברוקח סי' תמ"ז ובת' ריקאנטי סי' רי"א ובס' הארוך מש"ך סי' ס"ו ובפמ"ג שם במשבצות.

בא"ד ועוי"ל הך שמעתא דהכא שרי דם ביצים לגמרי כו', ע' פר"ח סי' ס"ו סק"ה.

תוכן העניינים

אור הישר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה