אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף ס:
ר"ש בן פזי רמי כתיב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים כו'. יל"ד על מסדר הש"ס שלא הביא הכא הא דרב אסי רמי כתיב ותוצא הארץ דשא כו' דאייתי לקמן בסמוך. ויש לזה שייכות עם למינהו דדשאים דאיירי בה, והפסיק בדר"ש בן פזי שהקשה בקראי דמאורות.
שם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד א"ל לכי ומעטי את עצמך כו'. ע' בתשובות הרשב"א סי' סמ"ך ובעקדה שער ל"ז ובמעשה ה' פ' וישב.
שם שרגא בטיהרא מאי אהני. ע' פרקי דר"א ספ"ז וברד"ל שם.
שם לימנו בך ישראל ימים ושנים ע' פסיקתא רבתי פרשת החודש ובמדרש תהלים מזמור כ"ב בפסוק אילת השחר.
שם הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח כו'. ע' ב"ר פ"ו ובפדר"א פנ"א ובילקוט בראשית רמז ח' ובשבועות ד"ט ע"א תוד"ה שעיר ובס' המנהיג ה' הלל סי' מ' ובס' האשכול ח"ב ס"ס ד' ובשבלי הלקט סי' קע"ו.
שם רב נחמן בר פפא הויא ליה ההיא גינתא כו', בערוך ערך בזר גריס רב חיננא בר רב פפא ובילקוט בראשית רמז ח' הגרסא ר' חנינא בר פפא.
שם השסועה בריה בפ"ע היא כו', ע' בהתוה"מ פ' שמיני סי' ע' ובפ' ראה סי' צ"ה.
שם וכי משה רבינו קניגי היה או בליסטרי היה כו', בספרי ראה י"ד ז' ובילקוט שם הוא בשם ר' עקיבא. וע' ביד המלך ר"ה מאכלות אסורות.
שם א"ר יונתן ארונקי שלהן חמשה. בילקוט דברים רמז תת"ט הגרסא א"ר יוחנן אינדוקי שלהן חמשה. וע' בילקוט יהושע רמז י"ג.
שם מדאשבעיה אבימלך לאברהם כו'. ע' בפרקי דר"א פל"ו ובכפתור ופרח ספ"י.
שם עמון ומואב טיהרו בסיחון, ע' ירושלמי שביעית פ"ו ה"א ובחגיגה ד"ג ע"ב תוד"ה עמון ובס' יראים סי' שכ"ה ובכפתור ופרח פמ"ז ובתשב"ץ ח"ב סי' רמ"ז ובח"ג סי' קצ"ח וברדב"ז ח"ג סי' תקל"ג ובח"ס חי"ד סי' י"ט.
שם תנא שניר ושריון מהרי ארץ ישראל כו', בילקוט חקת רמז תשס"ה הגרסא שניר וחרמון כו' וכן גריס גם בכפתור ופרח פ"י.
רש"י ד"ה כתיב הגדולים דמשמע שניהם גדולים כו', ע' פדר"א רפ"ו.
תוד"ה אמרה ירח בלשון תורה לשון זכר הוא דכתיב וירח עמד ע"כ, התוס' נקטו המקום הראשון בתנ"ך שנקרא הירח בלשון זכר. אבל יש הרבה במקרא כמו וירח לא יגיה אורו ישעיה י"ג, הירח לא יאיר לך, וירחך לא' יאסף שם ס', וירח לא יאיר אורו יחזקאל ל"ב, וירח יקר הולך איוב ל"א.
תוד"ה וכי משה קניגי היה או בליסטרי היה שהיה יודע להכיר השסועה וא"ת כו' ע"כ, ולכאורה לפי גרסת הספרי והילקוט בפ' ראה אמר ר"ע וכי משה קניגי ובליסטרי היה כו', א"כ אפ"ל דגם הכא לא קאי קושית הש"ס על השסועה, שהוא מדברי רב חנן בר רבא, רק על קרא דאך את זה לא תאכלו, דאיירי ביה ר"ע בספרי, והוא על כלל החיות, ולפ"ז אין מקום לקושית התוס' דיכול להיות שבהמה טהורה היה לו למשה וילדה לו שסועה, וצ"ע כעת.
בא"ד וא"ת והא אמרינן בהמפלת דכ"ד ע"א דשסועה באה מבהמה טהורה וליכא מאן דפליג כו' ע"כ.
והנה לשון הרמב"ם בפ"א ה"ו ממ"א בהמה טהורה שילדה או שנמצא בה בריה שיש לה שתי גבין ושתי שדרות אסורה באכילה כו'. והקשה הכ"מ כיון דקיי"ל כרב בריה בעלמא ליתא וכי אגמריה רחמנא למשה במעי בהמה אגמריה וכו' לא הו"ל לכתוב או שילדה ונשאר בקושיא וע' בפר"ח ס"ס י"ג.
ולע"ד בלתי מובן קושיתו הלא הא דאמר רב בריה בעלמא ליתא וכי אגמריה רחמנא למשה במעי בהמה אגמריה. כוונתו שאין מין בריה כזו בשתי גבין ושתי שדראות, אפילו אם נולד מבהמה אחרת שתתקיים אח"כ להוליד, משום דלא חיי. רק מציאותה היא באחת משתי אלה, או שנמצאת במעי בהמה, או שכלו לו חדשיו ויצא לאויר העולם. וגם אז לא חיי, ומאי דאמר רב במעי בהמה אגמריה, הוא לאפוקי מסוג מין בפ"ע, רק מציאותה בעולם, היא ע"י מעי בהמה, וכן מבואר בנדה שם. וע' בש"ך יו"ד ס"ס י"ג וע"פ הנחה זו מין השסועה מצוי טפי בנולדים מבמעי בהמה, כמו דסתם נולדים הם יותר מבני פקועה. ולפ"ז בדקדוק כתב הרמב"ם בהמה טהורה שילדה או שנמצא בה בריה שיש לה שתי גבין ושתי שדרות כו', וע' בנדה שם ובתוד"ה רבי ולקמן ס"א ע"א תוד"ה כל עוף ובמש"כ בחידושי לקמן ס"ט ע"א.