אור ברסלב

אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן

דף ס.

דף נט:

וסתר דוללי, וכ"ה הגרסא בערוך ערך דל, אולם בתוס' יבמות דס"ג ע"א גרסי הכא זוללי, ובילקוט תהלים רמז תתס"ב גריס דואללי.

שם א"ר יהודא שור כרסתן ופרסתן רב רישיה ורב גנובתיה וחילופא בחמרא למאי נ"מ למו"מ, וכ' בערוך ערך כרס פי' כשתבא לקנות השור בדוק אם יש לו כרס גדולה ורגלים גדולים וראשו גדול וצעדיו רחבין קנהו שהוא טוב למלאכה וחילופיו בחמור כלומר החמור טוב כרסו דקה ורגליו קטנות וכן ראשו וכן זנבו וכן פסיעותיו לא יהיו פתוחות עכ"ל. ולפ"ז אינו דומה להא דאמרינן בר"פ המניח נ"מ למקח וממכר, דהתם נ"מ לדינא דמקח וממכר כדפירש"י שם. משא"כ הכא יהיב רב יהודא ודא עצה טובה רק לסוחרים על אבן המקח בשוורים וחמורים. ובודאי דגם כוונתו הכא הוא דאם אין בהשור או בהחמור סימנין אלו אז הוה מקח טעות, וזהו מאי דקאמר הש"ס נ"מ למקח וממכר, ועפ"ז אינו מדוייק לשון הערוך דקאמר דאם יש בו סימנין אלו קנהו, משמע דעל תחלת הקנין יהיב הסימנין.

כן נ"מ למו"מ דאם אחד קנה מחבירו בהמות ולא פירש שור או חמור. רק הקנין היה על הבע"ח שיש בהם סימנין אלו איזו בהמה הויא בכלל הקנין. וכן הומ"ל לענין אם אחד כתב בצוואתו לבנו בהמות עם סימנין אלו. איזו כלולה בכלל הצוואה, וכה"ג תניא בתוספתא כלאים פ"ה הכותב חייתו לבנו רמ"א כתב לו כלב וחכ"א לא כתב לו כלב ע"ש. וכן נ"מ למקדיש בהמות בסימנין אלו וע' בר"ש כלאים ספ"ח, או אם נדר מבהמות בסימנין אלו איזו מהן הויא בכלל חלות הנדר.

עוד נ"מ לענין איסורי למי שלא ראה בריות אלו מעולם. וע"י סימנין דרב יהודא ידע איסור דאורייתא דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, כן אם התרו בו על לאו זה שלא יהיה נקרא עוד אצלו התראת ספק למ"ד סימנין דאורייתא.

וכן לשנים שהיו מהלכין בדרך וראו בהמה מרחוק ואמר אחד הריני נזיר שזו טהורה וחבירו אמר הריני נזיר שזו טמאה, ואח"כ נמצאת עם סימנים אלו, ולא ידעו מה זאת, ולפ"ז יועילו הסימנים לדעת מי מהם נזיר, ולולא הסימנים היה כ"א מהם בקרבן נזירותו כמכניס חולין לעזרה, וע' נזיר דל"ד ובתוס' יבמות דפ"ג ע"א ד"ה בריה.

שם וא"ר יהודא שור שהקריב אדה"ר כו', וכ"ה בשבת דכ"ח ע"ב. אולם בע"ז ד"ח ע"א הוא בשם רב יהודא אמר שמואל, ובילקוט תהלים רמז תת"ב הוא בשם רב, וע' בב"ר פכ"ב ובתוספתא פ"ג ובאור שמח פ"א ה"ב מה' מ"א.

שם מקרין תרתי משמע א"ר נחמן מקרן כתיב. וכ"ה גם בילקוט תהלים שם, אולם בשבת ובע"ז שם הוא בשם ר"נ בר יצחק, ובמדרש קהלת בפסוק מה שהיה הוא שיהיה נאמרה בשם ר' חנינא בר יצחק.

שם כל מעשה בראשית בקומתן נבראו כו', ע' תשב"ץ ח"ב סי' רכ"ב ובטו"א לר"ה דכ"ו ע"א.

שם בשעה שאמר למינו באילנות נשאו דשאים ק"ו בעצמן כו'. פי' דבאילנות כתיב למינו גם בציווי. ובדשאים כתיב למינהו רק בהוצאה, וע' ירושלמי כלאים פ"א ה"ז ובב"ק דנ"ה ע"א תוד"ה למינהו.

שם ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא כו', בילקוט תהלים רמז תתס"ב גריס ומה אילנות הללו שהן ניכרין בפירות.

שם פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. ע' בס' חסידים סי' תתר"כ.

שם הרכיב שני מיני דשאים. כ"ה גרסת הר"ש בכלאים פ"א מ"ז. וע' בביאור הגר"א ליו"ד סי' רצ"ה סק"ב.

רש"י ד"ה לגידא דרביתא על שפת הנהר ששמו רביתא ע"כ, ולפ"ז היה כדאי למגרס לגודא דרביתא, והוא כמו אגודא דנהרא דב"מ דק"ז ע"ב ודק"ח ע"א ובכ"מ, שוב מצאתי בילקוט עמוס רמז תקמ"א דגרס בגמרא אגודא דרביתא.

רש"י ד"ה קרניו, של מעשה בראשית בקומתם נבראו ובקרניהן וכשיצא מן הארץ ראשו תחלה כו' בקומתן נבראו לפיכך קדמו קרנותיו שהרי עמו נוצרו ויצאו תחלה ע"כ, מזה משמע דרש"י מפרש בקרא דתוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה וגו', דבתחלת יציאתם מן הארץ יצאו בקומתם וקרניהן, וע' בתוד"ה בקומתן ובמהרש"א שם אולם בחומש פירש"י דתוצא הארץ קאי על היציאה והא דכתיב בתר הכי ויעש אלקים וגו' הבהמה למינה קאי על התיקון בצביונם בתיקונן ובקומתן ע"ש, הלא דבשעת היציאה לא יצאו עם כל התיקון רק אחרי העשיה וצ"ע כעת.

תוד"ה בקומתן נבראו לא בעי למימר שנבראו בעמידה דהא אמרינן בסנהדרין דל"ח גבי אדם הראשון כו' ע"כ, והנה לפירש"י בד"ה קרניו ובד"ה בקומתן משמע שנבראו בעמידה וע' במהרש"א.

ולולא דבריהם נלע"ד דרש"י יתרץ לקושית התוס', דמבריאת האדם אין ראיה לבריאת בהמה, דהאדם תלוי בנשמתו, וכל כמה דלא נזרקה בו נשמתו ברביעית לא היה יכול לעמוד, ולכן עמד על רגליו בחמישית. משא"כ בבהמה שאין בה רק רוח חיים, ומשו"ה אפשר דבמאמר תוצא הארץ נפש חיה, נבראת ברוחה ונפשה הבהמית ועמדה ג"כ, ובקרא דויעש אלקים דכתיב בבהמה, הוא רק לצביונם ולכלל התיקון כדפירש"י עה"ת שם. ועמש"כ בחידושי לעיל בסמוך.

תוד"ה פסוק, לפי שכתוב בס' יוסיפון כו' ע"כ, במבוא הפסיקתא להרד"ל בסופו כ' דט"ס הוא ולפנינו נמצא באותיות דר"ע.

תוד"ה הרכיב. א"נ אפילו בארץ מיבעיא ליה לר' יאשיה כו'. ע' בגליון הש"ס ומה שהאריך בזה בליקוטים בחידושיו בסוגיין.

בא"ד אי נמי לבני נח קמבע"ל דשרו בכלאי זרעים ואסירי בהרכבת האילן כו' ע"כ, ע' בתוס' וחידושי הרשב"א ס"פ הפרה ובירושלמי כלאים פ"א ה"ז ובמה"פ שם ובס' יראים סי' ס'.

בא"ד הרכיב שני מינים שבים מהו מי גמרי למינהו מיבשה כו', ע' בכסא דהרסנא לבשמים ראש סי' ק"ו.

תוכן העניינים

אור הישר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה