אור ברסלב

אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן

דף נה:

דף נה.

למקום חריץ כו', ואם חריץ הכוליא לבדו נלקה ע' בס' האשכול ח"ג סי' כ'.

שם הלכתא כרכיש בר פפא ולית הלכתא כרב עוירא כו', ע' נוב"י קמא חי"ד סי' י"ז.

שם והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא, ע' פר"ח סי' מ"ד סק"ו ובפלתי סק"ג ובת' כנסת יחזקאל סי' כ"ה.

שם ומים זכין כשרים לא אמרן אלא דצילי אבל עכירי טרפה, והנה הרי"ף הבין, דהאי לא אמרן קאי אהא דקאמר קודם והרי מים זכים דכשרים הכא והכא, ולפ"ז קאי אריאה כמו אכוליא, אולם הרא"ש הרשב"א והר"ן הבינו דהאי לא אמרן קאי רק על כוליא, אבל ריאה כשרה בעכירי דלא גרע ממוגלא, ותהיה פירוש הגמרא לדידהו דאחרי דקאמר רב אשי טריפות קא מדמית להדדי כו', א"כ אין שייכות לכוליא עם ריאה. ולהכי כדאתא לפרושי ומים זכין כשרים לא אמרן, הדר רק על כוליא, ומכש"כ לפירוש התוס' דבקושית הש"ס והרי מים זכים כו'. בזה גופה הורו דאין לדמות הטרפות זל"ז ע"ש, וא"כ בטלה ההתקשרות בין ריאה לכוליא, וממילא קאי פירושם רק על כוליא, וע' בס' האשכול ח"ג סי' י"ט ובמהרי"ק שרש ל"ו.

ומאי דקשיא לי הוא על הראב"ד ז"ל, שהוא הקשה בתמים דעים סי' י"ג, מדוע יהיו עכורים בריאה טריפה מי גריעי ממוגלא, ומשו"ה מפרש דהש"ס מהדר רק על כוליא, כדמפרשי הרא"ש הרשב"א והר"ן, ובכ"ז כדפסק הרמב"ם בפ"ז ה"י מה"ש כדעת הרי"ף כדביארו המפרשים, לא השיג הראב"ד כלום כאילו הסכים לדבריו, וצ"ע כעת, וע' בת' פמ"א ח"ב סי' קכ"א.

שם הכוליא שהקטינה בדקה עד כפול כו', ע' בר"ן בשם הבה"ג ובת' מהר"ם לובלין סי' צ"ו.

שם אמר ר"ז ל"ש אלא שיכולה לחיות ע"י לעיטה והמראה כו', ע' מה שנרשם על הגליון. וע' בכ"מ פ"ח הכ"ג מה"ש ובביאורי הגר"א סי' ל"ג סק"א ובס' האשכול ח"ג סי' כ'.

שם אשכח הני דיכרי דצמיק ריאה דידהו אתא שאיל בי מדרשא כו', ע' פר"ח סי' ל"ו סקל"ה ובפלתי שם סקי"ד.

שם רשב"א חזר בו ר"מ מכלל דלרשב"א פליג ר"מ בגלודה והתניא ארשב"א לא נחלקו ר"מ וחכמים על הגלודה שפסולה כו' אר"נ בר יצחק מאי לא נחלקו לא עמד ר"מ במחלקותו, וקשה אמאי צריך לדחוק תיבת לא נחלקו לפרש שלא עמד במחלקותו, הלא בפשוטו נמי ניחא די"ל דהא דקאמר רשב"א לא נחלקו. הוה אחר שמצא רשב"א דר"מ חזר בו. ואמר כן בביהמ"ד, ובכ"ז שמע שנשנו דברי ר"מ וחכמים בלשון מחלוקת, אז השיב להם רשב"א לא נחלקו, אולם קודם שחזר בודאי הוה פליג ר"מ, וכפשטות הברייתא הגלודה ר"מ מכשיר וחכמים פוסלים, ומקושית הש"ס נראה דפשיטא להו דרק פעם אחת אמר רשב"א, ובאותו הפעם סתר את דבריו וצ"ע כעת.

שם אם נשתייר בו כסלע כשרה היכא אר"י א"ש ע"פ כל השדרה כולה, ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' נ"ט וסי' קל"א.

שם ר' אלעזר בן אנטיגנוס משום ר' אלעזר ב"ר ינאי אמר מקום טיבורו, ובס' האשכול ח"ג סי' י"ט הובא דעה זו בשם ר' ינאי וע' בס' המכריע חי"ד סי' י"ז ובמש"כ בחידושי לקמן דנ"ו ע"ב.

שם ניטל מקום השדרה וכולו קיים כו'. ע' רדב"ז קונטרס ללשונות הרמב"ם סי' רי"א.

שם עור בית הפרסות מהו שיציל בגלודה כו', ע' ברי"ף רא"ש רשב"א ור"ן ובכפתור ופרח פנ"א ובאור שמח פ"ט מה"ש.

רש"י ד"ה טרופאי מורי הוראות על הטריפות, ע' ברכי יוסף חי"ד סי' רמ"ב קונטרס שיורי ברכה סק"ח.

רש"י ד"ה בסמכיה בעוביו למעלה, ע' בת' פמ"א ח"ב סי' קכ"ב.

רש"י ד"ה ואי אשתייר בעובי דופנו ולא יצא המחט לחוץ כו'. ע' ט"ז סי' מ"ג סק"ד.

רש"י ד"ה שהרי חותכה מכאן ומתה חתוך סימנין או גיד צוארה ומתה חתוך כל כתפיה וחיה, ובהגהות הב"ח הגיה חתוך סימנים או צומת הגידין ומתה ע"ש ואיני יודע איך יפרנס לפ"ז סוף דברי רש"י חתוך כל כתפיה, מה לצומת הגידין עם הכתף לאמר חותכה מכאן וחותכה מכאן. ולאמר דזה קאי רק על הסימנים א"כ הי"ל להוסיף הגה"ה גם על צוה"ג חתוך למעלה מהן כשרה. ולפ"ז יותר מקום לע"ד למיגרס גיד צוארה שהוא סמוך לכתף, ואי משום שלא לשנות מפירש"י לעיל דמ"ח ע"ב על צומת הגידין והוא מש"ס דלקמן. דנ"ז ,ע"א ודע"ו ע"א ועמש"כ בחידושי שם, א"כ תקשה עכ"פ מהא דרש"י פתח בחתוך סימנין וסיים בחתוך הכתף, ובכלל קשה ע"ד רש"י אם רצה לשנות פירושו מהא דצוה"ג, מדוע נאיד מהך דבסמוך גופה גבי טחול, דקאמר ניקב בקולשיה כשרה בסומכיה טרפה, וע' ב"ב דק"ל ע"ב תוד"ה שהרי ומה שציינתי בחידושי לעיל דמ"ח ע"ב וע' תשב"ץ ח"ג סי' מ"ח.

רש"י ד"ה בידי שמים מקול ברד ורעם ע' ברכי יוסף חאה"ע סי' ה' סק"ו.

תוד"ה והרי, פ"ה לא ידענא מאי קושיא וי"ל דהכי פירושא כו' ע' בחידושי הרמב"ן בסוגיין.

תוד"ה. בלשון, אבל אין לפרש משום דאתיא כיחידאה דמה בכך כו', ע' בביאור הגר"א לחו"מ סי' רי"ד סקמ"ב ולאה"ע סי' פ"ג סק"ג.

תוכן העניינים

אור הישר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה