אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף נה.
כל שיעורי חכמים להחמיר כו', ע"ל דמ"ו ע"א תוד"ה עד ובת' מהר"ם ב"ב סי' תתכ"ה ובת' הרא"ש סוף כלל ע"ו ובת' מהר"ם לובלין סי' צ"ו.
שם א"ר עוירא משמיה דרבא כו' וכ"ה הגרסא לעיל דמ"ב ע"ב. אכן במעשה הגאונים סי' צ"ב ד"ה אותה, הגרסא ר' זעירא.
שם ל"ש אלא ניטל אבל ניקב טרפה, ע' פלתי סי' מ"ג סק"ז.
שם הוא הדין דאפילו בהמה נמי אסירא כו', עמש"כ בחידושי לקמן דס"ט ע"א.
שם ואב"א ניקב לחוד ונחתך לחוד. ע' פר"ח סי' ל"ו סקכ"ב.
שם והוא דמטאי לקותא למקום חריץ, ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' ל"ח ובפר"ח סי' מ"ם סק"ח.
רש"י ד"ה ה"ה דבהמה נמי אסירא דחמיר ניקב ונחתך מניטל לגמרי כו' ע"כ, מהכא משמע דדעת רש"י דנחתך לית לה דין כשרה כניטל רק טרפה כניקב, וע' במ"מ פ"ו הי"ט מה' שחיטה ובש"ך סי' מ"ג סק"ב ובת' מקום שמואל סי' כ"ח.
וזה אין ענין להא דאמרינן בסנהדרין דכ"א ע"ב גבי וחמשים איש רצים לפניו שהיו נטולי טחול ופירש"י ע"י סם ע"ש, דהתם אין כוונתם בזה למעט נחתך. דנחתך דהכא הוא בבשר הטחול, ובזה יש לו דין ניקב, משא"כ התם דניטל כל הטחול וזה כשר אפילו נברא חסר או בידי אדם כמבואר ברמב"ם ה' שחיטה פ"ו ה"כ, רק משום דהתם איירי באנשים וגבורים, מסתמא לא היו מנותחים האברים בידי אדם, ולכן פירש"י ע"י סם כנלע"ד.
רש"י ד"ה לקתה בכוליא כגון מליא מוגלא ע"כ, ובס' האשכול ח"ג סי' כ' מפרש שנתמסמס הבשר עד שהרופא גורדו, וע"ש בנחל אשכול. וע' בשבלי הלקט ה' טרפות סי' יו"ד ובת' פמ"א ח"ב סי' כ"ו.