אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף מו:
האי ריאה דאוושא כו'. ע' בת' מקום שמואל סי' ט'.
שם בחמימי לא דכווצי, ופירש"י והנקב נסתם כו' ע"כ, ועפ"ז מובן הא דאמרינן לקמן דק"ח ע"ב גבי כזית בשר שנפל לתוך יורה רותחת דמפלט לא פלט, ולקמן דקי"א ע"א אמרינן נמי דלר"נ חלטי ליה כבדא ברותחין ע"ש, משום דכיון דאפילו חמימי פועלת על הבשר לסתום את נקבי הפליטה מכש"כ רותחין, וע' ראב"ן סי' כ"ג ובת' ריקאנטי סי' רי"ד.
שם אלא מותבינן בפשורי ע"כ, כ"מ שנזכר פשורי, בש"ס, אינן חמין יותר מחמימות הרוק. כמש"כ הרמ"א ביו"ד סי' קפ"ח ס"ד. וע"ש בש"ך סקי"ד שכ' בשינוי לשון קצת ממש"כ בסי' ל"ו סק"ז
שם והאי דאוושא זיקי דביני ביני הוא, ע' בת' פני יהושע ח"א חי"ד סי' יו"ד וי"א.
שם האי ריאה דאיגלד כאהינא סומקא כשרה. ע' נוב"י קמא חי"ד סי' י"ח.
שם ריאה שהאדימה מקצתה כשרה כולה טרפה כו', ע' תמים דעים להראב"ד סי' י"א ובפר"ח סי' מ"ד סקי"א ובנב"י קמא חי"ד סי' יוד.
שם א"ל רבינא לרבא כו'. עמש"כ בחידושי לעיל ד"ב ע"ב בתוד"ה אנא.
שם ושאר שקצים ורמשים עד שיצא מהם דם כוי, ביאור הסוגיא ע' בחידושי הרמב"ן והר"ן לשבת ר"פ שמונה שרצים ובס' יראים סי' ק"ב במלאכת שוחט.
שם ריאה שיבשה מקצתה טרפה וכמה א"ר פפי משמיה דרבא כדי שתפרך בצפורן כו'. ושיעור זה הוא גם לענין יבשות הכבד כמבואר בשו"ע סי' מ"א ס"ג, מ"מ אין ללמוד מכאן לכל שיעורי יבש המוזכרים בש"ס כדכתב הר"ן ר"פ לולב הגזול. וע' בביאור הגר"א לאו"ח סי' תרמ"ה סקט"ז.
שם יבשה כדי שתהא נפרכת בצפורן, ע' פר"ח סי' ל"ו סקכ"ח וסי' מ"א סק"ג.
שם האי ריאה דקיימי גילדי גילדי כו' כשרה, ע' עונג יו"ט סי' ע"ג. שם הני תרתי אוני דסריכן להדדי לית להו בדיקה כו', ולמשמש באצבעותיו לראות אם תהא נימוחא נכשיר אותה ע' בתשובות הרשב"א סי' ד"ש ובת' מהר"מ לובלין סי' נ"ה.
רש"י ד"ה דאושא, משמעת קול ע"כ, וכה"ג בב"מ דפ"ו ע"א אווש ביני קני ובכתובות ד"נ ע"ב ובברכות ד"נ ע"א אוושו כו"ע ושם דנ"ח ע"א כי קא אוושא ובעירובין דצ"ז ע"ב ומו"ק די"ב ע"ב אוושא מילתא, ואפשר דתתפרש כה"ג גם בריש נדרים ד"ב ע"ב משום דאוושו ליה ובסוף ר"ה דאוושי ברכות.
רש"י ד"ה דכווצן לה והנקב נסתם כו' דמטרשי לה מקשין אותה כאבן כו' ע' בר"ן. ובש"ך סי' ל"ו סק"ח ובפמ"ג שפ"ד שם סק"ח.
רש"י ד"ה שהאדימה שנקוטר"א, עמש"כ בזה בת' בית דוד סי' י"ב.
רש"י ד"ה גילדי גילדי קליפות קליפות כו', ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' ל"ח.
רש"י ד"ה חזותא, ודוקא הנך גוונים דלא מיטרפא בהו כגון אדומה ירוקה כו' ע"כ, וכוונת רש"י ז"ל באופני האדמימות והירקרוקית ע' בפרדס סי' רכ"ז.
רש"י ד"ה אין מקיפין בבועי כו' כדאמרינן לקמן בפרקין מקיפין בריאה דה"מ ריאה כו' ע' בתמים דעים להראב"ד ס"ס ק"נ ובס' התרומה ה' טרפות סי' י"ג.
בא"ד לשון מקיפין מקרבין זו לזו כמו אין מקיפין שתי חביות כו' ע"כ, וכ"ה בלשון המשנה מקפת וקורא לה שם דתנן בנדה דכ"א ע"ב ובטבול יום פ"ד מ"ב, וע"ש בר"ש.
רש"י ד"ה לית להו בדיקותא שסירכא זו מחמת נקב היא באה כו'. ע' בפרדס סי' רכ"ז ובראב"ן סי' רמ"ג ובתשובות הרשב"א סי' ש"ג, ואילה"ק לשיטה זו הרי החוש מעיד דיש סירכא בלא נקב. די"ל דבאמת אם לא נמצא נקב לאו סירכא נקראת אלא דלדול בעלמא, וסירכא שקראוה בש"ס היא דוקא כשיש תחתיה נקב. והנקב הולידה הסירכא. וע' בס' האשכול ח"ג סי' כ' ובס' התרומה ר"ה טרפות ובתה"ד סי' קס"ג ובמהרי"ק שרש ל"ז ובמהרי"ט ח"א סי' ע"ז ע"ח ובתשב"ץ ח"ג סי' רצ"ג ושם ח"ד בטור השלישי סי' כ"ה ובש"ך סי' ל"ט סק"י ובביאור הגר"א סקי"ב וסקי"ט ובפתיחת הפמ"ג לבדיקת הריאה ובפתיחתו לסי' ל"ט ובר"פ ל"ט שם וברדב"ז ח"ג סי' תקצ"ה ובפר"ח סי' ל"ט סק"ו.
בא"ד ואע"פ שהוא סותם הנקב ואין מוציא רוח כו', ע' עונג יו"ט סי' ע"ב.
רש"י ד"ה היינו. ואונא הסרוכה באומה והיא אצלה מעשה בא לידי ושאלתי את פי רבינו יעקב בר יקר והתירה לי לאכול כו' ע"כ, וכן פסק בפרדס סי' ר"ל וע' בתמים דעים להראב"ד סי' י"א וסי' ק"נ ובתשב"ץ ח"ג סי' מ"ח.
תוד"ה והלכתא, בכל דוכתי קיימ"ל כרבינא לקולא ולא הוצרך לפסוק כאן כו'. כה"ג העירו התוס' בע"ז דל"ג ע"ב בד"ה והלכתא, וע' בת' הגרע"א ס"ס צ"ב וכבר הקדימו בזה בת' חו"י סי' צ"ד, וע"ל ד"ח ע"ב ובמש"כ בחידושי שם.
תוד"ה אלא, פי' ר"ח ל"ש וטרפה ולפירושו הא דאמר לקמן אדומה כשרה מדר' נתן כו', ע' ברא"ש סי' י"ג ובראב"ן סי' רל"ו ובביאור הגר"א סי' ל"ח סק"ד ובפמ"ג שם משבצות סק"ב ובפלתי סי' ל"ג סק"ו וסי' ל"ח סק"א ובבאר יצחק חאה"ע סי' י"ח.
תוד"ה אוכמי. ומעשה בא לפני ר"ת והכשיר כו', ע' בביאור הגר"א סי' ל"ח סק"א ובפמ"ג שפ"ד שם סק"ה.
בא"ד ונראה לפרש דאוכמא דהכא היינו כי כוחלא כו', ע' ראב"ן סי' רל"ו וברש"י קידושין די"ב ע"א ד"ה אבנא ובתמים דעים להראב"ד סי' י"א ובשבלי הלקט ה' טריפות סי' ח'.
תוד"ה אבל כסדרן היינו רביתייהו נ"ל כסדרן דוקא באותו ענין כשהן שוכבות זו אצל זו כו', ע' ראב"ן סי' רל"ח ובתשובות הרשב"א סי' ב' ושם סי' קס"א ובחידושי הרמב"ן והרשב"א מה שהאריכו בסוגיין: וע' בת' הרא"ש כלל כ' סי' ח' וסי' ל' ובס' התרומה ר"ה טרפות וברוקח סי' שפ"א ובשבלי הלקט ה' טרפות סי' ח' ובמהרי"ק שרש ל"ז ובתשב"ץ ח"ב סי' רס"ג וח"ג סי' מ"ח ובח"ד בטור השלישי סי' כ"ה ובט"ז סי' ל"ט סק"ח ובת' אבקת רוכל סי' רי"ז ובבשמים ראש סי' ס"ו ובכסא דהרסנא שם.
תוד"ה היינו. והא דטרפה שלא כסדרן היינו משום שסופה להתפרק כו'. וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' כ"א וע' ראב"ן סי' רמ"ב ובמשפטי בדיקת הריאה לרבינו יונה זצ"ל הנספחים לתשובות הגאונים ובמעשה הגאונים סי' צ"א ובת' הרדב"ז ח"א סי' כ"ו וסי' קמ"ה ובפלתי סי' ל"ט סק"ד ובת' פמ"א ח"ב סי' צ'.
בא"ד ורבינו נחשון גאון ע'"כ, הוא היה ריש מתיבתא דסורא כמבואר בס' האשכול ח"א סי' ה' ובע"ז דנ"ח ע"ב תוד"ה כתב נזכר עם בנו רב היי גאון כמו שנזכרו שניהם ביחד באגרת דרב שרירא גאון, אולם אין זה הנודע בשם רב האי גאון, שהוא היה בן רב שרירא גאון מפומבדיתא.