אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף מו.
עד ועד בכלל א"ד עד ולא עד בכלל בעי ר"פ כו' בעי ר' ירמיה כו', לא דמי לעד ועד בכלל דערכין די"ח ע"א דפליגי רבי ורבנן, ובנזיר ד"ו ע"ב דפליגי ר' יאשיה ור' יונתן. וכן במנחות דס"ח ובר"ה ד"ל ובסוכה דמ"א, דפלוגתא דתנאי דהתם הוא בעד דכתיב בקרא אי עד ועד בכלל ועוד יש עד בלשון התנאים דפליגי בזה אמוראי, כדאמרינן לקמן דנ"ד ע"ב אלמא קסבר ר"ג עד ולא עד בכלל. ורב אסי ס"ל בעירובין דפ"ב ע"ב עד ועד בכלל וע' פסחים דקי"ז ע"ב ובנדה דנ"ח ע"ב. משא"כ בעד הנאמר בסוגיין דלא שייך לכל המקומות בש"ס. משום דבעצם הוא מדברי שמואל ורב הונא בריה דרב יהושע בעי לדעת. אי גם עד ועד בכלל היתה בכוונת שמואל או לא, ובשטרות ונדרים שהוא בלשון ב"א. הסכימו כל הפוסקים דעד ולא עד בכלל. כדהביא ביד מלאכי סי' תקי"ט, וע' בת' ריקנטי ה' ק"ש סי' ה' ובמעשה בצלאל שם, וע' בחו"מ סי' מ"ג סכ"ז ובש"ך שם סקמ"ה ובתומים סקכ"ז ובגבורות ארי לתענית ד"י ע"א.
שם בעי ר"פ את"ל כו' בעי ר' ירמיה את"ל כו', ע' פר"ח סי' ל"ב סק"ד וסק"ה.
שם בעופא ר' ינאי אמר למטה מן האגפים ור"ל אמר עד בין אגפים, ע' בהגהות מיימונית ובמ"מ וכ"מ פ"ט ה"ד מה"ש ובס' התרומה ה' טריפות סי' ט"ז ובשבלי הלקט ה' טרפות סי' ב' ובפר"ח סי' ל"ב סק"ו.
שם אמר עולא הוה קאימנא קמיה דבן פזי כו', ע' פר"ח ליו"ד ס"ס ס"ה.
שם ניטלה הכבד וכו' הא נשתייר הימנה כלום כשרה כו'. ע' בת' משאת בנימין סי' כ"א ובברכ"י חי"ד ר"ס מ"א ובאור שמח פ"ח הכ"ד מה"ש.
שם ההוא פולמוסא דאתא לפומבדיתא ערקו רבה ורב יוסף פגע בהו ר"ז אמר להו ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה רב אדא בר אהבה אמר במקום שהיא חיה. והנה משמע דר"ז לא בעי במקום שהיא חיה, רק אם היא במקום מרה כשרה, ומה נפלאים המה הדברים שבמקום וזמן סכנה נוראה כזו, עד שלבסוף אגב שמדא נח נפשיה דרבה כדאמרינן בהפועלים דפ"ו ע"א. גם אז לא נחה ולא שקטה רוחם מללמוד תורה ולאגמוריה במה שנוגע להלכה ולמעשה.
אמנם מדוע למד להם דוקא הלכה זו אפשר דהורה להם דרך אגב ע"פ מה שראה בתכונתם עיקר דאגתם ע"ד הרבצת התורה שמסרו נפשם עליה בכל ימי חייהם. אמנם שם היו עמהם ג"כ ר' אבא ור' יצחק נפחא ור' ירמיה ור' אבהו ור' חנינא בר פפי כמבואר באגרת דרב שרירא גאון. והיו חושבים דעל ידם תתקיים ישיבתם. ועכ"פ ר"ז גופיה ישאר שם שאין לו אימת המלכות כ"כ, דאביו גבאי של מלך היה כדכתבו התוס', ואפשר דעל ידו תתקיים ישיבתם פה, אבל מי יודע באיזה מקום יגלו הם ואולי יהיו מוכרחים להתפרד זה מזה ואם יבא אחד מהם באתרא דלא ידעי ליה, והמקום לא יהיה מסוגל להרבצת תורה. באיזה אופן יהיה בידו ליסד ישיבה חדשה במקום גלותו, ולזאת רמז להם ר"ז הלא תראו כי גם ע"י כזית אחד יוכל הבעל חי להעמיד חלקו בחיים, וממילא אין פחד גם לכל אחד מכם על היותו בודד בפעולתו, רק כלל אחד יזכור כי הכזית צריך להיות במקום מרה. ואע"פ שאינו במקום שהיא חיה, וגם תחיית התורה היא בדרך זה כי אף במיסדים מועטים אפשר להקימה לתחיה, ואפילו במקום דאינה חיה, רק אם היא במקום מרה של המצב הגשמי, לא כן אם מצבם הוא בעושר ואושר שם לא תעלה לכם בנקל כל כך וע' פלתי סי' מ"א סק"א.
שם כזית שאמרו במקום מרה כו'. ע' בס' הפרנס סי' פ' פ"א.
שם א"ר פפא הלכך בעינן כזית במקום מרה ובעינן כזית במקום שהיא חיה, והנה כן היה דרך ר"פ בכל המקומות דאיכא פלוגתא ומספקיה ליה כמאן נעביד פסק כתרווייהו. וכ"ה לקמן דס"ה ע"א ודע"ו ע"ב ודאמרינן בברכות די"א ע"ב הלכך לימרינהו לכולהו, הוא נמי מדברי ר"פ, כדגרסי שם הרי"ף והרא"ש וע"ש דנ"ט ע"א ושם ע"ב ודף ס' ע"ב ובשבת ד"כ ע"א ובמגילה דכ"א ע"ב ובסוטה ד"מ ע"א.
שם מתלקט מהו כרצועה מהו כו' תיקו ע' בת' פמ"א ח"א סי' א'.
רש"י ד"ה במקום שהיא חיה, דהיינו מקום תלייתה כו' זה נראה לי ומצאתיו. לישנא אחרינא כו', לע"ד מצא כן בה"ג ה' טרפות, וע' בפרדס ה' טרפות ובמעשה הגאונים סי' צ"ב ובמשאת בנימן סי' ק"ג.
תוד"ה עד. דה"מ במשנה או בברייתא אבל הכא מימרא היא ע"כ, ע' פר"ח סי' ל"ב סק"ו וסי' מ"ד סק"י.
תוד"ה למטה יש להסתפק אם למטה ממקום חיבורן בגוף קאמר אם למטה ממקום ששוכבות על הגוף כו' ע"כ, וספק זה הביא הרא"ש בסי' י"ב בשם רבינו שמשון, וע"ש בהג"א ובראב"ן סי' רל"ד.
תוד"ה ואמרי לה כלומר עם עילאה כו'. ע' פמ"ג סי' ל"ט במשבצות סקי"ח ובת' דבר אברהם סי' ל"ה.