אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף מב:
דתנא תנא ודשייר אתיא בזה הכלל, ע' בס' המכריע חי"ד סי' יו"ד
שם והא איכא בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה טרפה סבר ליה כר"ש בן אלעזר דאמר יכולה ליכוות ולחיות למאן קאמר לתנא דבר"י כו' אלא סבר לה כר"ש בן אלעזר דאמר כשרה היא ופירש"י כדקתני התם ר"ש ב"א מכשיר ע"כ, ולפ"ז צ"ל דמכשיר מפני שאינה חולי, ומשו"ה אינה טרפה מצד עצמה, ולא מפני שיכולה ליכוות ולחיות. וכן הבין הרשב"א ז"ל ביאור הגמרא בסוגיין. בחידושיו ליבמות דק"כ ע"ב ובתשובותיו סי' רצ"ד, וע' בת' פמ"א ח"א סי' מ"ח ובח"ס חח"מ ס"ס ל"ה.
ומה מאד קשה להבין כלל הסוגיא להמעיין בתוספתא שם פ"ג, דהתם תנא בלשון ר"ש בן אלעזר מכשיר מפני שיכולה ליכוות ולחיות. ולפ"ז הלא חדא ברייתא היא, והיינו הא דפירש"י כדקתני התם ר' שמעון בן אלעזר מכשיר ע"כ, ואיך מחלק הש"ס בלשון ר"ש גופיה, וקאמר מקודם סבר לה כר"ש בן אלעזר דאמר יכולה היא ליכוות ולחיות, ושם לא הזכיר ראשית דבריו רשב"א מכשיר מפני שיכולה כו', ובתר הכי משני אלא סבר לה כרשב"א דאמר כשרה היא. וכוונתו אהא דקתני התם ר"ש בן אלעזר מכשיר, והכא מוחק סוף דבריו מהברייתא. היינו הטעם מפני שיכולה ליכוות ולחיות, הרי אותה ברייתא גופה היא. ואיך מחק מקודם ראשית דבריו. מכשיר מפני, ובתר הכי מוחק טעם הכשרות, ומעמיד לשון הברייתא אהא דרשב"א מכשיר, וסוגיא כזאת בלתי, רגילה בש"ס, ומשמע קצת דרש"י הרגיש בזה ולכן הביא כל לשון התוספתא בד"ה ר"ש ע"ש, וצ"ע כעת.
שם וא"ד יהודא אמר שמואל וכן לטרפה ע' בס' האשכול ח"ג סי' ט"ז ובתרומת הדשן סי' קע"ז ובפר"ח סי' כ"ט, סק"ה ומש"כ בחידושי לבכורות דל"ח ע"א.
שם והאיכא שב שמעתא דא"ר מתנא האי בוקא דאטמא ע' בנחל אשכול לס' האשכול ח"ג סי'
שם סימנים שנדלדלו ברובן טרפה, ע' בס' הארוך מש"ך סי' כ"ד ובמנחת אהרן שם.
שם נעקרה צלע מעיקרה טרפה, ע' בס' האשכול ח"ג סי' כ'.
שם ובשר החופה את רוב הכרס כו', ע' בס' האשכול ה' טרפות ס"ס י"ז.
רש"י ד"ה חשבינהו כחד דהא גבי הדדי סמכי וכחד דמי עכ"ל. אין כוונת רש"י משום שהם שכנים. זה לזה והמאכל נשפך מזה לזה. דזהו כשהם בריאים, רק אפילו לפ"מ דהכא איירי בטרפות, אזיל בזה רש"י בפירושו הכא לטעמיה שפירש במשנתנו. אהא דהמסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ, לאפוקי דאם ניקבו זה לזה במקום חיבורן דאז כשר ע"ש. הרי דההיתר לטריפותה בא משום דגבי הדדי סמכי וכחד דמי, אולם לפירש"י בפרדס סי' רי"ז בהא דהמסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ. שלכל אחד מהם יש לו שני עורות בעוביו ואם שני העורות ניקבו שנראה הנקב לחוץ טרפה ע"ש, לפירוש זה אין הטעם למיחשבינהו כחדא מפני סמיכותם גבי הדדי. רק משום דשוים בתכונות עורותיהן ודיניהן כנלע"ד.
רש"י ד"ה נעקרה. אבל נעקרה צלע אחת מעיקרה עד חצי חולייתה כו', ונרשם עה"ג דצ"ל עם חצי חולייתה, ובת' מקום שמואל קונטרס חידושי דינים ליו"ד סי' נ"ד מקיים גרסת עד ע"ש.
רש"י ד"ה וגולגולת שנחבסה שהוכתה מכות רבות כו', ע' שבלי הלקט ה' טרפות סי' א'.
תוד"ה והא, תימא דלא פריך מניטל צוה"ג כו', ע' פלתי סי' נ"ו.
תוד"ה ואמר. ואור"ת דרב יהודא לא קאי אגולגולת כו', ע' ר"ש אהלות פ"ב מ"ג ובת' פמ"א ח"א סי' נ"ד.
בא"ד דס"ד דחסרון הגלגלת הוי עם הקרום כו'. ע' פלתי סי' ל' סק"א וסי' נ"ד סק"ג.
בא"ד אבל אדם דאית ליה מזלא כו', ע' בב"ש אה"ע סי' י"ז סקצ"ז ובת' פמ"א ח"א סי' מ"ח ובת' ח"צ סי' ע"ז ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' כ"ה ובבאר יצחק חאה"ע סי' י"ח ובפמ"ג סי' נ"ז ס"ק מ"ח בשפ"ד ובמש"כ בחידושי לעיל די"א ע"ב בתוד"ה ודילמא ולזבחים דקט"ז ע"א.
בא"ד ניקבה המרה טרפה דמקשו ליה רבנן מאיוב כו', ע' פר"ח סי' ל"א סק"ז וסי' מ"ב סקי"ג ובפלתי סי' ל"א סק"ה.
תוד"ה אפיק, דלרבנן הוי בכלל נקובה כו', ע' פלתי סי' ל"ו סקי"ד.