אור ברסלב

אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן

דף מב.

דף מא:

אלו טרפות בבהמה נקובת הוושט כו', ביאור משנתנו הוא עפמש"כ הרמב"ם בפ"ד ה"ו ממאכלות אסורות וז"ל. טרפה האמורה בתורה זו שטרפה אותה חית היער כגון ארי כו' ואין אתה יכול לאמר שטרפה אותה והמיתה שאם מתה הרי היא נבלה כו' הא אינו מדבר אלא בשנטרפה ולא מתה כו' וכשם שלא תחלוק במיתה בין מתה מחמת עצמה כו' בין שדרסתה חיה והרגתה כך לא תחלוק בנוטה למות בין שטרפתה חיה ושברתה בין שנפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה כו' הואיל והיא נוטה למות מכל מקום הרי זו טרפה עכ"ל, וכל מיני טרפות שהונח עליהן שהיא נוטה למות על ידיהן הן שבעים, כדחשבן הרמב"ם בפ"י ה"ט מה' שחיטה לפרטיהן, ולקמן דמ"ג ע'"א כללן עולא בשמנה מיני טרפות שנאמרו לו למשה. בסיני, נקובה ופסוקה נטולה וחסרה קרועה ודרוסה נפולה ושבורה וזהו מאי דפתח מסדר המשנה באלו טרפות, ומסיק בזה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה והא דפתח בחשבון הטרפות בנקובה, לפי שהוא באברים הרבה כדכתבו מפרשי הרמב"ם ברפ"ה מה' שחיטה ומכל דיני נקובה פתח בנקובת הושט לפמש"כ התוס' דקאי במשנתנו אפלוגתא דר' ישבב ור"ע וכמו דנקיבת הושט בשחיטה פסולה היא נבלה בנקב משהו, כמ"כ טריפתה בעודה חיה היא ג"כ בנקב משהו. ונוטה למות ממחלה זו וע"פ הנחה זו ניחא מאי דבערכין ד"כ ע"א חשיב במשנה את הכבד לדבר שהנשמה תלויה בו. והכא חשיב בטרפות ולא בנבלות, משום דבנטילת הכבד תוכל לחיות זמן מה, וכל כה"ג מני תנא דמתניתין בטרפות ע"פ יסוד הרמב"ם כנ"ל וע' בכ"מ פ"י ה"ט מה"ש ומש"כ בה' שחיטה להלכות פסוקות המיוחסות לתלמידי רב' יהודאי גאון ובזהר הרקיע ל"ת למ"ד ובס' חרדים ספ"ד ממצות ל"ת ובתשב"ץ ח"א סי' ס"ז וח"ג סי' רצ"ג ובמש"כ בחידושי לערכין ד'"כ ע'"א.

שם הריאה שניקבה או שחסרה רש"א עד שתינקב כו' ע' פלתי סי' ל"ו סק"י.

שם ר"ש אומר עד שתינקב לבית הסמפונות, בילקוט שמיני רמז תקל"ז הגרסא ר' ישמעאל.

שם ניקבה הקבה ניקבה המרה ניקבו הדקין בילקוט הגרסא ניקבה הקבה ניקבו הדקין ר' יוסי בר' יהודא אומר אף ניקבה המרה פסולה ע"ש, והוא תמוה דבגמרא דמ"ג ע"א משמע בהדיא. דבמתניתין לא נזכר ר' יוסי בר"י רק בהא דתניא כו' ע"ש, והיא ברייתא דתו"כ שמיני פרק ג' ע"ש ובילקוט משמע דהעתיק לשון משנתנו ולא ברייתא דתו"כ.

שם ניקבו הדקין י ע' תשובות הרשב"א סי' שפ"ג שפ"ד.

שם נפלה מן הגג, בתיבת מן הגג בא להורות דהנפילה צריכה להיות מגובה עשרה טפחים. וע"ל דנ"א ע"א תוד"ה נפל ובשבלי הלקט ה' טרפות סי' כ"א, ודבריהם מוכרעים מלשון המשנה, דכל גג הוא על הבית, וכל פחות מעשרה לאו בית הוא כדאמרינן בב"ק דנ"א ע"א.

שם זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה, ע' מה שהאריך בזה בתשובות הרשב"א סי' צ"ח, וע' בס' חסידים סי' קנ"ח.

שם מכלל דטרפה אינה חיה מנא לן דכתיב וזאת החיה אשר תאכלו כו' מכלל דטרפה לא חיה ע"כ, וקשה דבסה"מ מצוה קמ"ט ובחינוך מצוה קנ"ג כתבו שנצטוינו לבדוק בסימני בהמה חיה ועוף השחוטין שיהיו מעלה גרה ושוסע שסע כו' והיא מצות עשה והוא אמרו יתברך זאת החיה אשר תאכלו ע"ש. ולפ"ז משמע דהאי קרא קאי על הבדיקה של בהמה חיה ועוף אם יש להם סימני טהרה, ולא להורות על פרטיות הבהמה הטהורה כשנטרפה דלא תחיה עוד, כן בהא דפריך בש"ס בתר הכי ואידך האי זאת מאי עביד ליה כו' אמאי לא קאמר דמבע"ל למ"ע דבדיקת סימני טהרה בבהמה חיה ועוף, וע' במד"ר שמיני פי"ג סי' ד' ובפ' בהעלותך סי' ד', די"ל דבהא דדריש מקרא דוזאת החיה כו' דשאינה חיה לא תאכל, הכוונה דצריך לבודקה אם יש בה מטרפות שאינה חיה, ובדיקה זו ובדיקת סימני טהרה להתירה באכילה חדא היא, כמש"כ רש"י בפרדס סי' רט"ז.

שם וזאת החיה אשר תאכלו חיה אכול שאינה חיה לא א תיכול כו', ע' פלתי סי' כ"ט סק"ג.

שם דתנא דבי ר"י זאת החיה אשר תאכלו מלמד שתפס הקב"ה מכל מין ומין והראה לו למשה ואמר לו זאת אכול וזאת לא תיכול, וכ"ה בתו"כ שמיני פרשה ב' וע"ש בהתוה"מ, וע' תנחומא שמיני סי' ח' ובפ' בהעלותך סי' ג', אולם במד"ר שמיני פי"ג סי' ג' דריש ליה נמי למי שלא אכל נבלות בעוה"ז שיזכה לסעודה דלע"ל שנאמר זאת החיה אשר תאכלו.

שם דתנא דבי ר"י בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל אלו י"ח טרפות שנאמרו למשה מסיני ע"כ, ומאן דנפק"ל טרפה אינה חיה מקרא דוזאת החיה אשר תאכלו ס"ל כדעת האחרים בתו"כ ס"פ שמיני, דהאי בין החיה אשר לא תאכל בא ליתן אזהרה לחיה טמאה, לפרט בה לאו מיוחד לאכילתה וע"ש במפרשים, וע' בתשובות הרשב"א סי' ע"ג ובמיוחסות סי' קע"ה ובתשב"ץ ח"א סי' ס"ז.

רש"י ד"ה פסוקה לרחבה ע"כ, הוא מוכרח דאילו לאורכה הרי הוא בכלל נסדקה דתנן לקמן דנ"ו ע"ב דכשרה, וע"ל דמ"ה ע"א רש"י ד"ה נסדקה ודנ"ד ע"א ד"ה או שנסדקה. וכן תניא בהדיא בתוספתא פ"ג דפסוקת הגרגרת לרחבה פסולה לאורכה כשרה.

רש"י ד"ה נשברה השדרה ונפסק החוט חדא היא כו' ע"כ, וכן צריכינן לפרש הא דתניא בתוספתא רפ"ג נשברה שדרה ונחתך רובו של חוט, דגם שם חדא היא, ועיקר הטרפות היא בפסיקת החוט, ודברי רש"י מוכרחים ממתניתין דלקמן דנ"ד ע"א. דחשיב נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה בכשרות, ולפ"ז בהכרח טעות הדפוס הוא בתו"כ דפוס ווין תר"ב בפ' שמיני פרק ג' וכ"ה מועתק ג"כ בילקוט שמיני רמז תקל"ז. דהכי תניא התם נפסק חוט השדרה ניקב קרום של מוח ניקב הלב לבית חללו נשברה השדרה כו' ע"ש, הרי דחשיב נשברה השדרה לטרפות בפ"ע בלא פסיקת החוט, ומכש"כ לפ"מ דמסיק בברייתא דתו"כ שם בסיפא, דנשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה נקראת כמוה חיה ע"ש. בודאי דברישא הוא טעות גמור.

רש"י ד"ה שניקבו לחוץ שהנקב נראה מבחוץ וכגון שניקבו או זה או זה שלא במקום חיבורן לאפוקי שניקבו במקום חיבורן בשתי דופנותיהן והנקב הולך מחללו של זה לחללו של זה ע"כ, אולם בפרדס סי' רי"ז הביא רש"י ז"ל פירוש זה בשם יש מפרשים, ובלשון ראשון מפרש שלכל אחד מהם יש לו שתי עורות בעוביו ואם שני העורות ניקבו שנראה הנקב לחוץ טרפה ע"ש, ומשמע דלפי שנסתפקו הראשונים בביאור משנתנו דהמסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ, לכן שאל השואל מהרשב"א ז"ל פירושו. והשיבו כדפירש"י הכא, כמבואר בתשובותיו סי' שע"ג וע"ש סי' שע"ד ובס' האשכול ח"ג סי' כ' ובת' מהרשד"פ חי"ד סי' מ"ח ובפמ"ג סי' מ"ח במשבצות סק"ט.

רש"י ד"ה נפלה מן הגג ושחטה מיד טרפה אע"פ שאין שבר נראה בה כו' נשתברו רוב צלעותיה בלא שום נפילה טרפה ע"כ, לפ"ז טעות הוא בתו"כ דפוס ווילנא משנת תרל"א בפ' שמיני פרק ג' ובילקוט שם רמז תקל"ז דגרסי נפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה ע"ש.

בא"ד ואין טעם בטרפות שהלמ"מ הן ובגמרא אמר שאם שהתה מעל"ע ושחטה כשרה ואע"פ שלא עמדה ע"כ, לכאורה הו"ל לרש"י לסיים ואין טעם בטרפות כו' בתר דמסיק שאם שהתה מעל"ע כו', דכמו שאנו מוכרחים לאמר גבי נפולה, דטרפה כששחטה מיד אע"פ שאין שבר נראה בה, משום דהלמ"מ הוא ואין טעם בדבר, כמ"כ אין לנו טעם מדוע תהיה כשרה אם שהתה מעל"ע. הלא לא עמדה, ויש מקום לחששא דריסוק אברים ובע"כ דהלל"מ הוא אלא משום דרש"י קאי אהא דנפלה מן הגג דחשיב במשנה בטרפות, להכי מפרש באיזה אופן היא טרפה כששחטה מיד כו', וכדאיירי בצד הטרפות שיש בה קאמר דאין בה טעם כו'. ובתר הכי מסיק צד ההכשר דאיכא בנפולה שאם שהתה מעל"ע. ואע"ג דגם זה הלמ"מ, דמצד השכל יש לחשוש דהא לא עמדה, אכן אחרי שפירש במקומה דאין בה טעם בצד הטרפות, ממילא קאי בדבריו על כל דין נפולה, וע' בס' התרומה ה' טרפות סי' י"ח.

רש"י ד"ה הנץ אשפורווי"ר ע' בביאור הגר"א סי' נ"ז סק"כ.

רש"י ד"ה ובשר בשדה טרפה ואע"ג דילפינן מיניה בעלמא בשר קדשים שיצא חוץ ממחיצתו טרפה משמע טרפה ממש ע"כ. וכ"כ בס' יראים סי' קמ"ג ולולא דבריהם נלע"ד דעצם קרא ובשר טרפה לא תאכלו, הרי ודאי מבע"ל להך דהכא ומשו"ה תמה המקשן אמאי קרי לה רמז לטרפה, הלא מקרא מלא הוא, והא דנאסר בשר שיצא חוץ למחיצתו. מבשדה יתירה קא דייק, כדפירש"י בהדיא במכות די"ח ע"א, וע"ל ר"פ בהמה המקשה רש"י ד"ה ובשר ובזבחים דפ"ב ע"ב רש"י ד"ה בשדה ובפסחים דכ"ב ע"א תוד"ה אותו וע"ל דק"ב ע"ב תוד"ה ובשר ובת' מקום שמואל סי' ע"ה, ועפ"ז אין מקום לכתחלה לדקדק מדרשתם דהתם אהך דהכא, ועוד יל"ד מדוע דייק רש"י בלשונו בשר קדשים. הלא כל איסור יוצא חוץ למחיצתו נפק"ל לקמן דס"ח ע"א מהאי קרא וצ"ע. וע' תשב"ץ ח"א סי' ס"ז ובפר"ח סי' כ"ט סק"א:

תוד"ה אלו טרפות אי גרסינן אלו ניחא ואי גרסינן ואלו יש לפרש דקאי אפלוגתא דר' ישבב ור"ע כו' וקאמר הכא ואלו הן הטרפות, כ"ה גרסת השטמ"ק.

ולולא דברי התוס' היה נלע"ד כמו דאמרינן ריש ברכות תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך כו', ובסוטה דל"ב ע"ב תוד"ה ורבי כתבו דדוחק לאמר דהוי אסמכתא וע"ש מה שנרשם עה"ג, ולפ"ז י"ל ה"נ דתנא אקרא קאי, וביותר דבתו"כ שמיני פרק ג' סמיך אקרא, אך את זה לא תאכלו כו' יש לך במעלה הגרה ובמפריסי הפרסה שאי אתה אוכל ואלו הן הטרפות נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת כו' ע"ש, וכוונתם דבע"כ במש"כ בתורה אך את זה לא תאכלו ממעלה הגרה וממפריסי הפרסה השסועה, וביאר בתו"כ יש לך במעלה הגרה ומפריסי הפרסה שאי אתה אוכל, ולכן אף באלו סימני טהרה שהתיר לך הכתוב צריך אתה ג"כ לבדוק, וכמ"כ בי"ו טרפות שהם הלמ"מ נמי הורו לן חז"ל גם בבהמה חיה ועוף הטהורים שצריך אתה לבדוק אחריהם ולהכי שפיר סמכו בתו"כ לקרא דבדיקת סימני טהרה ואלו הן הטהרות נקובת הוושט כו'. דבע"כ צריך אתה לבדוק בשניהן הרי דבתו"כ נקיט ואלו הן הטרפות משום דקאי אקרא. וה"נ בסוגיין בגמרא דקאמר דטרפה אינה חיה ילפינן. מזאת החיה חיה אכול שאינה חיה לא תיכול או מקרא דבין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל אלו י"ח טרפות שנאמרו למשה מסיני, ואהא קרא קאי תנא דמשנתנו ואמר ואלו הן הטרפות.

תוד"ה ניקב, אבל לב שהוא עב ס"ד שאם ניקב בעומק כו', ע' פמ"ג ר"ס מ' במשבצות.

בא"ד וניטל הלב והריאה והדקין לא איצטריך למיתני דבכלל נקובים הוא כו' בכל הני נקובים דתנא פשיטא דכש"כ ניטל, וכ"כ הרא"ש הרשב"א והר"ן.

והנה מה מאד האריכו בח"צ סי' ע"ד ובפנים מאירות ח"א סי' כ"ג כ"ד וח"ב סי' קפ"ד ובפלתי סי' מ"ם, בתרנגולת שלא מצאו לה לב אם יש להכשירה מטעם דודאי נאבדה שאי אפשר לבעל חי לחיות בלי לב או אפשר שהיה בה אבר אחר לתנועת הדם וסבובו אף אם לא יהיה צורת אבר זה כדמות ותבנית הלב והאריכו בזה ע"ש, וכעת בא לידי תשובות מהר"ח אור זרוע ומצאתי שם בסי' קמ"ו וז"ל פעמים רבות נשאלתי על תרנגולת שלא מצאו לב ונבהלתי שיש בריה יכולה לחיות בלא לב מכח הטבע ואמר לי אבא מרי האור זרוע ז"ל שבודאי מצאו פעמים רבות עכ"ל.

ומש"כ בפלתי דהרמב"ם לא מנה ניטל הלב ובנה על יסוד זה ע"ש, באמת חשבה הרמב"ם לאבר שהנשמה תלויה בו. שכ"כ רפ"ב מה' ערכין שאם אמר ערך לבי או כבדי עלי נותן ערך כולו וכן כל אבר שאם ינטל מן החי ימות עכ"ל. וכ"כ בפט"ו ה"ב ממעה"ק האומר או ראשה של זו עולה הואיל ודבר שהנשמה תלויה בו הוא כולה עולה, וע' בפיה"מ לערכין ד"כ ע"א ומש"כ בחידושי שם. ובכסא דהרסנא לבשמים ראש סי' ס"א.

בא"ד וניקבה המרה נמי נראה דכש"כ ניטל דטרפה כו' וכ"ה גם דעת הרמב"ם בפ"ו ה"כ מה"ש, ואפ"ה מועלת לדידהו טעימת מר בכבד להכשיר בניטלה המרה כמש"כ שם הרדב"ז, וע"ש במל"מ ובחידושי בכור שור לחולין. וע' במעשה הגאונים סי' צ"ב ד"ה ששאלתם ובד"ה אותה ובת' הרא"ש כלל כ' סי' כ"ז ובס' המכריע חי"ד סי' יוד ובת' רדב"ז ח"א סי' קמ"ד וקמ"ה.

בא"ד דה"א ה"ה סמוך לבית חללו דסופו לינקב עד בית החלל, ע' פר"ח סי' מ"ם סק"ח.

בא"ד ונשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה איצטריך דאי מהכא ה"א או הא או הא כו'. ע' בס' האשכול ח"ב סי' נ"ד ובנחל אשכול שם.

תוד"ה דרוסת הנץ גרסינן בתוספתא כו' וטעמא לא משום דסופו לינקב כו'. ע"ל דנ"ג ע"ב רש"י ד"ה צריכה לבדוק ובפמ"ג סי' נ"ז סק"א במשבצות ובפלתי שם סק"ה ובבאר יצחק חי"ד סי' ד'.

תוד"ה זאת, והא דלא חשיב ליה בהקומץ רבה דכ"ט גבי ג' דברים שנתקשה משה מנורה ר"ח ושרצים כו', קושית התוס' מדוקדקת ביותר משום דגם התם היא מתנא דבי ר"י כמו הכא אף דגם דעת ר"ע היא כן בספרי ר"פ בהעלותך.

בא"ד ולא, חשיב נמי כו' מטבע אש ע"כ, כן לא חשיב מעשה שמן המשחה שנאמר שמן משחת קודש יהיה זה לי כדאמר במד"ר בא פט"ו. ובמכילתא בא פ' החדש תניא שאף בשחיטה נתקשה משה והוא כדעת י"א במנחות דכ"ט ע"א, וע' בפסיקתא ספט"ז ובמדרש תהלים סי' צ"א.

תוכן העניינים

אור הישר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה