אור ברסלב

אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן

דף מ.

דף לט:

במשנה. שנים אוחזין בסכין ושוחטין אחד לשם אחד מכל אלו כו' ע' יד המלך פ"א מה' שבת.

שם השוחט לשום הרים כו' לשום חמה ולבנה לשום כוכבים ומזלות כו'. לא ידענא מדוע השמיט הרמב"ם בפ"ב הי"ד מה"ש חמה ולבנה השנויים בברייתא, ולא נקיט רק הני דמתניתין.

שם לשם מיכאל השר הגדול, לישנא דקראי נקט דניאל י"ב, ונקרא גדול משום שהוא שר וסניגור של ישראל כדכתיב בדניאל י' כ"א ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם, וע' רבינו בחיי פ' משפטים בפסוק הנה אנכי שולח מלאך. ואיידי דהזכיר מיכאל השר הגדול על המלאכים. חשיב בתר הכי לשום שילשול קטן דעפ"ז חשבינהו בברייתא דהכא לפי סדר הברייתא בע"ז דמ"ג ע"ב. ע"פ דרשתם בפסוק אשר בשמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ממעל לרבות מלאכי השרת מתחת לרבות שילשול קטן, ורק בברייתא דהכא הקדים הרים וגבעות כו', אע"ג דנדרשין מאשר בארץ משום דהרים וגבעות ימים ונהרות. קרובים יותר אל השכל הגס העובד ע"ז. לשחוט לשום דבר העומד כנגד עיניו כנלע"ד. לולא פירש"י שכתב מיכאל ושילשול קטן כלומר לשום גדול שבכל הבריות או לשום קטן שבכולן ע"כ וצע"ג. וע' בזהר הרקיע ל"ת ח'.

שם אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה. ע' ראב"ן סי' נ"ג.

שם השוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז חייב שלש חטאות כו', ע' בס' המכריע חי"ד סי' ה' ובעונג יו"ט סי' נ"ד.

רש"י ד"ה זבחי מתים ליאסר בהנאה כו', ע' בת' כנסת יחזקאל סי' י"ח.

רש"י ד"ה מיכאל ושילשול קטן כלומר לשום גדול שבכל הבריות או לשום קטן שבכולן שילשול תולעת ע"כ ורב אחדבוי בר אמי דבעי בשבת דפ"ג ע"ב, ע"ז פחותה מכזית מהו, בעי לענין טומאה וכדמסקי התם, אבל לענין איסורא פשיט ליה רב יוסף טפי מקרא דזבוב בעל עקרון, וע"ש תוד"ה וישימו.

רש"י ד"ה דאמר לשום הר, הר אינו נעשה ע"ז כו' ומיהו פסולה מלאכול משום דדמיא לשחיטת ע"ז מיחלפא בה וכדתנן לקמן השוחט לשום נידר ונידב שחיטתו פסולה משום דדמי לשוחט קדשים בחוץ ע"כ, ולפ"ז יל"ד אמאי לא הקשו הש"ס לעיל דל"ט ע"א לר"ל דס"ל דלא ילפינן חוץ מפנים. ממשנתנו דשוחט לשם הרים שחיטתו פסולה. והטעם משום דדמיא לשחיטה לע"ז ומיחלפא בה, ודין זה גופה נלמד משחיטת קדשים, דשוחט לשם נידר ונידב שחיטתו פסולה כדכתב רש"י, הרי דילפינן חוץ מפנים וצ"ע כעת.

רש"י ד"ה דומיא. ובעלי חיים אע"ג דלא מיתסרי משום עבודת כוכבים כדקיי"ל בתמורה דכ"ט מדאסר רחמנא נעבד לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ע"כ, וכ"ה בירושלמי ע"ז פ"ג ה"ה ובכלאים פ"ז ה"ג, וע' בס' האשכול ח"ג סי' נ"א וברמ"א יו"ד סי' קמ"ה ס"ח ובביאור הגר"א שם סקט"ז.

בא"ד מיהו אלהות מקרו כדכתיב הן נזבח את תועבת מצרים ע"כ, ויל"ד הלא בקרא מסיק ולא יסקלונו, הרי דמצד סכנה אתא בזה, ומהיכן מוכח משם איסור במקום דאינה סכנה וביותר הי"ל להביא מרישא דקרא ויאמר משה לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח לה"א, ומדקאמר לא נכון, שפיר איכא למילף איסור מינה, ורק בתר הכי מסיק ולא יסקלונו לאמר דסכנה נמי איכא. וצ"ע כעת.

רש"י ד"ה רבוצה דכשהגביהה והרביצה קנאה בהגבהה כו'. ע' בתוד"ה רבוצה ובעונג יו"ט סי' ק"ז.

רש"י ד"ה עשה בה מעשה אסרה אף להדיוט כו'. ע"ל דמ"א ע"א תוד"ה ת"ש ב' אוחזין ובתוס' ע"ז דנ"ד ע"א ד"ה היתה ובר"ן שם.

רש"י ד"ה שלש, ומשום מקלקל לא מיפטר בשבת שהרי מתקנה הוא אצל בני נח שאבר מן החי אסור, ע"כ, והוא מאוקימתא דפסחים דע"ג ע"א, ותיקון פורתא כזה הוא רק לגבי שבת דמלאכת מחשבת א"ת, אבל בנוגע לעכו"ם קלקולו יתד על תיקונו. כדכתבו התוס' לעיל ד"ח ע"א בד"ה מותר. וע' שבת דק"ו ע"א תוד"ה חוץ.

אך לכאורה יל"ד דשינויא דחיקה הוא בש"ס פסחים לאמר דהתיקון הוא לב"נ מאבמה"ח, דאטו יהבינן להב"נ לאכול משחיטה זו הרי הוא איסור הנאה, ותקרובת עכו"ם מטמאה אפילו באהל, וכל התיקון הוא רק שאם אכל הב"נ אינו נהרג כדפירש"י בפסחים, ולפ"ז עדיפא הו"ל לשנויי דתיקן בשחיטתו לע"ז אצל יצרו, וכדאמרינן בשבת דק"ה ע"ב גבי הקורע בחמתו ע"ש, די"ל דלא דמי תיקון משכך יצרו דחמתו בשעת הכעס לתיקון יצרא דע"ז וצע"ק מסנהדרין דס"ד ע"א ודק"ב ע"ב.

וביותר י"ל דמתקן אצל יצרו נופל בדבר שהיה במזיד כמו קורע בחמתו. משא"כ הכא דכל שלש העבירות דשבת וע"ז ושחיטת קדשים בחוץ היו בשוגג. דאל"ה אין מקום לכל החטאות כדתנן ריש כריתות. ובאופן זה לא שייך מתקן אצל יצרו כנלע"ד.

תוד"ה הא, ואע"ג דלא חשיב אלוה לאסור התקרובות כו', ע' ברמ"א יו"ד סי' קמ"ה ס"ב ובביאור הגר"א שם סק"ה ובפלתי סי' ד' סק"ה.

בא"ד כדאמרינן במדרש י"ב מלאכים מנהיגים את החמה כו'. ע' פדר"א פ"ו ובביאור הרד"ל שם אות מ"ו.

בא"ד ומיהו בקונטרס לא פירש כן דמוקי האי קרא דוראית את השמש וגו' בתלושים כו' ע"כ, ע' בס' האשכול ה"ש סי' י"ד.

בא"ד וי"ל דציפוי שרי טפי דבטל אגבייהו והוי כנעבד עצמו כו', ע' בביאור הר"ש משאנץ על התו"כ ויקרא נדבה פרשה ב'.

תוד"ה רבוצה. אלא נראה דנקט רבוצה לרבותא ע' יד המלך פ"א מה' חמץ ובח"ס חח"מ סי' קל"ב.

תוד"ה לפני עכו"ם אין לפרש דוקא לפני עכו"ם כו', ע' מנ"ח מצוה כ"ו סי' א'.

תוד"ה חייב, וי"ל כיון דאם זרק הורצה כו', ע' טו"א לחגיגה ד"ט ע"א.

תוכן העניינים

אור הישר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה