אור ברסלב

אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן

דף לז.

דף לו:

השוחט את המסוכנת רשב"ג אומר כו', ונרשם עה"ג גירסת רש"ל ורש"א רבן גמליאל ע"כ, לפנינו ברש"ל ליתא כלל וביש"ש הגרסא רשב"ג, ובמהרש"א גריס ר"ג והביא ראיה לגרסא זו. וע' מה שדחה לדבריו בראשון לציון על משניות. אכן בה"ג ה' טריפות גריס ר"ג וכן בס' האשכול ח"ג סי' י"ג.

שם אר"ש השוחט בלילה ולמחר השכים ומצא כתלים מלאים דם כשרה כו' ע' פר"ח סי' כ"ה סק"ד.

שם ודילמא היינו נבלה היינו מסוכנת מחיים בעשה לאחר מיתה בלאו. ונ"מ נמי דאזהרת עשה לא שמה אזהרה, כדאמרינן בסנהדרין דנ"ו ע"א וכ"כ רש"י בתמורה ד"ד ע"א להכי אשמעינן קרא דלאחר מיתה קאי נמי בלאו. וע' כריתות ד"ד ע"ב ובמש"כ ן בחידושי שם.

שם דאס"ד מסוכנת אסירא השתא מסוכנת דלא מחסרא אסירא טרפה מיבעיא ע"כ, לכאורה מאי ק"ו הוא זה הלא השתא סבירא לן דמסוכנת היא בכלל שאינה חיה לא תאכל ולבד מאי דלא נחשבת חיה מדין התורה. יורה לנו הנסיון דבשעה מועטת תמות וא"כ אפ"ל דדוקא מסוכנת דאית לה טרפות כלליות השולטת בכלל גופה חמירא. ובזו גזרה רחמנא שאינה חיה לא תאכל אבל מה שתמות בהמשך הזמן ע"י חסרון בגופה לא איכפת לן. להכי גלי רחמנא טרפה לא תאכל, דאפילו חסרון הגורם מיתתה אחרי זמן מרובה ג"כ לא תאכל.

וי"ל דעיקר טרפות שנאמרה למשה מסיני הם ע"י חסרון, וכדאמרינן לקמן דמ"ג ע"א שמונה מיני טרפות נאמרו למשה מסיני נקובה ופסוקה נטולה וחסרה קרועה ודרוסה נפולה ושבורה, ובפרטיות חשבינהו במשנתנו דאלו טרפות, וזהו מאי דרש"י פי' כאן טרפה ניקב קרום של מוח כו'. ועפ"ז היה מקום להמקשן לחזק דין טרפה דמחסרא על מסוכנת דלא חסרה, אע"ג דהחוש יעיד דקרובה למיתה יותר, ושפיר עביד ק"ו השתא מסוכנת דלא מחסרא אסירא טרפה מיבעיא

שם ודילמא היינו נבלה היינו טרפה כו'. ע' בגינת וורדים להפמ"ג סוף כלל סמ"ך.

שם יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב, ע"ל דק"ג ע"א תוד"ה דאיסור ובכריתות דכ"ג ע"א תוד"ה ומי וביבמות דל"ג ע"ב תוד"ה אמר ובשבועות דכ"ד ע"ב תוד"ה מיגו ובמכות דט"ז ע"ב תוד"ה ריסק ובס' האשכול ח"ג סי' כ"ו ובת' הרדב"ז ח"א סי' ל"ה.

תוד"ה כי, השתא מסקינן דמדאורייתא קמבע"ל אבל מדרבנן מודו דמונין בו ראשון ושני כו' ע"כ, וכ"ה דעת הראב"ד בספ"י מה' טומאת אוכלין ולטעמיה אזיל במש"כ בפירושו על התו"כ ויקרא נדבה פרק י"ד דהאי פסולא דגופיה דקאמר הכא הוא שאין חייבין עליהם לא כרת ולא מלקות ע"ש, משמע אבל טומאתן דאורייתא והוא כדעת התוס' הכא ובכ"מ, וע"ל דל"ה ע"א תוד"ה אין ובמש"כ בחידושי שם.

בא"ד שהיו מביאים בעזרה וגם חולין היו מביאים כו', ם ע' תמורה דכ"ג ע"א תוד"ה אוכלין ומש"כ בחידושי שם ולקמן דק"ל ע"ב ובמה שהאריך בזה חתני הגאון מו"ה יצחק אייזיק הלוי שליט"א בקונטרס דברי יצחק לבכורות.

תוד"ה השוחט את המסוכנת אפילו לכתחלה שרי ונקט לשון דיעבד משום דבעי למיתני עד שתפרכס ע"כ, ויל"ד דתיכף בתר הכי תני במשנה השוחט בלילה, וזהו בע"כ בדיעבד כדלעיל די"ג ע"ב. ואיך תנא מסדר המשנה במשנה חדא בלשון השוחט, חד לדיעבד וחד אפילו לכתחלה וצע"ק.

תוד"ה השתא. הא אסורה מחיים איסור שאינה זבוחה דרחמנא אמר וזבחת וזו לא נשחטה דממ"נ אף לאחר שנתנבלה איכא עשה דשאינה זבוחה כו' ע"כ, וכ"כ התוס' בכ"מ דשחיטה היא מ"ע, ועפ"ז מובן נוסח הברכה אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה, כדאמרינן בפסחים ד"ז ע"ב ובירושלמי ברכות פ"ט ה"ג ובתוספתא שם פ"ו וכ"כ רש"י בפרדס סי' רט"ז דלהכי מברכין על השחיטה ולא על הבדיקה, דשחיטתה היא מ"ע ובדיקת הבהמה היא ל"ת דשאינה חיה לא תאכל.

אך קשה הלא הרמב"ם כתב ר"ה שחיטה וז"ל מצות עשה שישחוט מי שירצה לאכול בשר כו' שנאמר וזבחת מבקרך ומצאנך. וכתבו שם הכ"מ והרדב"ז דלהכי דייק הרמב"ם וכתב מי שירצה לאמר שאינה מצוה שחייב האדם לעשותה עכ"פ כמו תפילין וציצית שופר סוכה ולולב שאין מצוה זו מוטלת אלא על מי שרוצה לאכול בשר ע"ש וכדבריהם מבואר ברא"ש פ"ק דכתובות סי' י"ב ע"ש. ולפ"ז מצוה זו רמיא על האדם לעשותה דוקא אם ירצה לאכול בשר ובוחר בבהמה זו לשוחטה ולאכלה אז חלה עליו המצוה ומברך על שחיטתה, אבל מה מקום לאמר על בהמה שנתנבלה שיהיה חל עליה עשה דשחיטה מחיים אע"ג שלא רצה לשוחטה בפרט, ולא לאכול בשר בכלל, ואדרבה לעיל ד"ח ע"א אמרינן דשוחט בהמה הוי מקלקל, משום דבחייה עמדה גם לגדל ולדות ולחרישה, וא"ל דכוונת התוס' משום דבע"כ קודם שנתנבלה היתה מסוכנת, והיה מוכרח לשוחטה שאם לא ישחטנה תמות, דפשטות דבריהם משמע דאפילו אם כשקדש היום לא היתה מסוכנת. רק מתה פתאום ביוה"כ, אפ"ה חל עליה איסור דשאינה זבוחה דקאי עלה בעשה, וע' בס' האשכול ח"ג סי' ו' ובת' חמדת שלמה חי"ד ס' ג'.

כן במה שהביאו ראייתם וז"ל דר"ש אומר האוכל נבלה ביוהכ"פ פטור משום דאין אחע"א ומשמע אפילו נתנבלה ביוהכ"פ פטור משום דאין אחע"א והשתא כשמתה פקעה איסור אבמה"ח אמאי לא חל איסור יוהכ"פ עם איסור נבלה בבת אחת אלא ודאי לעולם איכא איסור דשאינה זבוחה כו' ע"כ, וגם זה קשה איך משמע להו אפילו נתנבלה ביוה"כ פטור. הלא זהו רק שיטת רש"י בכ"מ, ומשום קושיא זו של התוס' נאדו מפירש"י, ומסקו בשבועות דכ"ד ע"א ד"ה האוכל דבנתנבלה מערב יוה"כ דוקא איירי ע"ש. ולפ"מ דמפרשי הם הלא אזדא ההוכחה דבהמה בחייה קאי באיסור שאינה זבוחה, רק לפי שנתנבלה מערב יוה"כ להכי לא הל איסור דיוה"כ על איסור נבלה הקודם.

ועצם קושיתם על פירש"י בשבועות ובכה"מ בלתי מובן לע"ד. דהא רש"י דייק בהדיא בשבועות ובקידושין דע"ז ע"ב ובכריתות דכ"ג ע"א וז"ל ואפילו נתנבלה היום הוה איסורא בין השמשות דאתמול משום אבמה"ח ולא אתי איסור יוה"כ וחייל ע"ש הרי דדעת רש"י ז"ל דחשבינן מזמן חלות האיסור בין השמשות. ועפ"ז אין מקום לאמר דכשמתה ביוה"כ פקע איסור אבמה"ח ויוכלו לחול איסור יוה"כ ואיסור נבלה בבת אחת כיון דרש"י ס"ל דחלות האיסור דיוה"כ נחשב רק מה דהיה ביה"ש דיוה"כ, ומכיון דביה"ש לא היה על מה לחול שוב לא חל בכל משך היום. וע' בזהר הרקיע שרש ששי ובפתיחה לה' שחיטה מהפמ"ג ובסי' י"ט ובר"ס ס"ב שם ובבאר יצחק חי"ד סי' ד' ובאור שמח פ"א הי"ג מה"ש.

תוכן העניינים

אור הישר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה