אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כז:
אי מה להלן ברוב שנים אף כאן ברוב שנים, ע' תו"כ שמיני פרק י"ב ובה"ג ס"ה שחיטת חולין ובס' האשכול ר"ה שחיטת חולין.
שם זאת תורת הבהמה והעוף הטיל הכתוב לעוף בין בהמה לדגים כו', ע' ברכי יוסף סי' י"ג סק"א.
שם דגים דלאו בני שחיטה נינהו מנלן כו', ע' ב"ר פ"ז ובקהלת רבה פ"ז בפסוק כל זה נסיתי בחכמה ובפסיקתא פ' פרה ובתנחומא פ' חוקת ובמד"ר שם פי"ט.
שם אילימא משום דכתיב הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם באסיפה בעלמא סגי להו כו'. ואע"ג דשחיטה דהאי קרא שהוא בדוקא, הוא רק לר' ישמעאל אבל לר"ע כוונת הכתוב שם על נחירה כדאמרינן לעיל די"ז ע"א מ"מ שפיר מייתי הש"ס מהאי קרא. דכוונתם רק דעכ"פ נשתנה דין דגים מבהמה, דהא גם במדבר נחירה מיהא בעי בבהמה ובדגים סגי במיתה טבעית ע"י האסיפה, וע' ספרי ואתחנן בפסוק שמע ישראל ובס' התרומה ר"ה שחיטה.
שם התם לא כתיבא אסיפה במקום שחיטה דאחריני, ע' רמב"ם פ"א ה"ג מה' שחיטה ובמפרשים שם ובת' רדב"ז ח"א סי' ד' ובפלתי סי' י"ג סק"א ומש"כ בחידושי לקמן דק"ב ע"א.
שם דרש עובר גלילאה כו' עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחד א"ר שמואל קפוטקאה תדע כו' וכדעתם ס"ל נמי לרבינא בעירובין דכ"ח ע"א אולם בפרקי דר"א רפ"ט ובסופו שם מבואר דמן המים נבראו כמסקנא דהכא, וע' בס' חסידים סי' תע"ה.
שם דגים שנבראו מן המים הכשרן בולא כלום. וכ' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' י"ג דיש מי שאוסר הדגים אם מתו בתוך המים כו' ע"ש. והוא דעת רבינו סעדיה כדהביא בכ"מ פ"א ה"ג מה"ש.
שם א"ר יהודא משום ר' יצחק בן פנחס אין שחיטה לעוף מה"ת ע"כ, אפשר היינו האי ר' פנחס דקאמר א"ש לעוף מן התורה בקידושין דע"א ע"א וס"ל כאבוה, ועמש"כ בחידושי לעיל די"ז ע"א וד"כ ע"א.
שם א"ש לעוף מה"ת שנאמר ושפך בשפיכה בעלמא סגי כו', ע' בתשובות הרשב"א סי' שס"ד ובפלתי ר"ס א'.
שם נחירתו זו היא שחיטתו כו'. ע' בחידושי הגרע"א ליו"ד סי' כ"ח ס"כ ובשעה"מ פ"א ה"ב מה' חמץ ומצה ובמל"מ פ"ז מה' תרומות ובטעם המלך פ"ג מה' מכירה.
שם השוחט וצריך לדם חייב לכסות כו', ע' בס' האשכול ח"ג סי' יוד ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ז ע"ב.
רש"י ד"ה מייתי לה מהכא שחיטה מן הצואר ע"כ, ויל"ד דלכאורה משמע דהך תנא פליג על כל הני דילפי לעיל מקראי או מגמרא, ובכ"ז מסיק רש"י בתר הכי לפרושי דברי האי תנא גופיה, מה בהמה בשחיטה דכתיב ושחט את בן הבקר ע"כ, וזו היא ממש ילפותא דרב כהנא בריש סוגיין, ובע"כ דהך תנא דהכא ס"ל נמי כר"כ דשחיטה מן הצואר ילפינן מושחט את בן הבקר. אלא דמהתם לא נוכל למילף רק שחיטת בהמה, והאי תנא הוסיף עלה נמי שחיטת עוף, ולה"ק מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה, והוסיף עוד דקרא דזאת אתי למעוטי דלא נימא מה בהמה ברוב שנים אף עוף ברוב שנים. ור' אליעזר דפליג עליה דת"ק יליף בהמה מעוף דשחיטה מן הצואר, וזאת אתי למעוטי דלא נימא מה עוף בסימן א' אף בהמה כן, אולם כל הדרשות הן למילף דשחיטה מן הצואר ושיעור הסימנין בנשחטין, אך צורך השחיטה בהנשחטין שפיר מחלק בשאילתות בהעלותך סי' קכ"ד. דשחיטת עוף יליף מקרא דזאת כת"ק דבסוגיין. ושחיטת בהמה מהצאן והבקר ישחט להם ושחיטת חיה מדר"א הקפר לקמן דכ"ח ע"א דמה פסולי המוקדשין בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה ע"ש.
רש"י ד"ה בהמה אינה מטמאה בבית הבליעה אם תחבה לו חברו כו' ע"כ, וכ"כ רש"י בזבחים דס"ט ע"ב ובר"ש זבים פ"ה מ"ג, אמנם בה"ג ס"ה שחיטת חולין השמיט בסוגיין כל דחילוק דטומאה בבית הבליעה בין עוף לבהמה.
רש"י ד"ה רקק גרביל"א שיש בה מים ויבשה ע"כ, ע' ברש"י שבת ד"ח ע"ב וד"ק ע"ב ד"ה רקק ובת' ריקאנטי סי' תקצ"ט.
רש"י ד"ה א"ש לעוף מה"ת כו' ואפילו מתורה שבע"פ מהלמ"מ אין לו אלא מדברי סופרים כו'. עמש"כ בחידושי לקמן דכ"ח ע"א.
בא"ד אבל נחירה או עיקור סימנין כשר בו ע"כ, וכ"כ התוס' לעיל ד"כ ע"א בד"ה לא אמרן, דגם למ"ד א"ש לעוף מה"ת עכ"פ נחירה בעי. וע' בעונג יו"ט סי' נ"ג.
תוד"ה ופדר, אבל השתא מיתורא דכתיב ראש שני אשמעינן ד שחיטה מן הצואר ע"כ, ע' יומא דכ"ה ע"ב תוד"ה נותן ובגבורת ארי שם ובחידושי באר שבע לתמיד דל"א ע"ב.
תוד"ה באיזו. תרתי שמע מינה ע"כ, פי' משום דאין היקש למחצה כדכתבו התוס' בזבחים דס"ט ע"ב. וע"ש ד"נ ע"ב תוד"ה מה נבילת.