אור ברסלב

אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן

דף כב.

דף כא:

אוחז בראש ובגוף ומזה כו' מאי קאמר ה"ק כו'. והנה בזבחים דס"ד ע"ב נשארו התוס' בתימה מדוע לא בעי הש"ס התם מאי קאמר כדבעי הכא וע' מה שתירץ בזה הרז"ה בפירושו ריש קנים וע' בחק נתן שם.

שם מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח, וכ"ה בזבחים דס"ה ע"א ובתו"כ ויקרא נדבה פרשה ז' הלשון. מה הקטרה למעלן אף מליקה למעלן ע"ש ועכ"פ הלימוד הוא מליקה מהקטרה ולא להיפוך. ולפ"ז משובשת הגרסא בירושלמי יומא פ"א ה"א ע"ש.

שם חטאת בהמה דאינה באה אלא מן החולין מנלן א"ר חסדא דא"ק והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו משלו ולא משל צבור ולא משל מעשר. והנה הרמב"ן והרשב"א הקשו לעיל בסוגיין. אהא דילפינן עולת העוף מחטאת בהמה דאינה באה אלא מן החולין, ל"ל למגמר מחטאת בהמה תיפ"ל כל דבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין. מדילפינן בחגיגה ד"ח ע"א מדכתיב מסת ידך וע"ש מה שתרצו, ולכאורה אמאי לא הקשו על עצם הילפותא דחטאת בהמה גופה, ל"ל למילף מקרא דוהקריב אהרן את פר החטאת אשר לו כו' תיפ"ל מקרא דמסת.

לכן לולא דבריהם אמינא לע"ד עפ"מ שהקשו התוס' בזבחים ד"נ ע"א להיפוך. ל"ל למילף בחגיגה מקרא דמסת שאדם מביא חובתו מן החולין. תיפ"ל מהיקש דמה חטאת אינה באה אלא מן החולין אף כל אינה באה אלא מן החולין. ותירצו משום דבחגיגה שם קאמר דחגיגה באה נמי מן המעשר איצטריך מסת למימר דאינה באה הכל מן המעשר אלא מן החולין ומן המעשר מתרווייהו א"נ משום דכתיב כאשר יברכך בסיפא דקרא ס"ד דאתיא ממעשר להכי איצטריך מסת ע"ש, ולפ"ז משמע דדרשה דמסת היא רק גבי חגיגה ולענין שיהא טופלין חולין ומעשר ביחד, או לאפוקי מסיפא דקרא דכתיב כאשר יברכך משא"כ הכא דרשינן לשאר קרבנות הבאות בחובה.

עוי"ל דברייתא דחגיגה ס"ל דהיקש דחטאת אתא, דמה חטאת מתקדשת בבלוע אף כל מתקדשת בבלוע, ולהכי איצטריך למילף דבר שבחובה דאינה באה אלא מן החולין מקרא דמסת, וברייתא דס"ל דמה חטאת אינה באה אלא מן החולין אף כל כו', ס"ל דתרתי דריש מחטאת כדכתבו התוס' בזבחים דצ"ח ע"א ובמנחות דפ"ג ע"א.

אך קשה ל"ל למעט דעולת העוף אינה באה ממעשר מהא דחטאת בהמה, תיפ"ל דבמעשר כתיב ושמחת ודרשינן בספרי לאכילה שיש בה שמחה ולאפוקי עולות ונסכים דכולן למזבח שאין באין מן המעשר. כדהביאו בתוס' מנחות דפ"ב ע"א בד"ה אינו ובד"ה הנסכים, וכ"כ רש"י כת"י שם כי שרא ליה רחמנא לאתויי שלמים כו' דבני אכילה נינהו אבל נסכים דכליל נינהו לא יביא ממעשר. וע' כ"מ ספט"ז ממעה"ק.

ועו"ק איך מפיק חטאת בהמה של יחיד דאינה באה אלא מן החולין. מקרא דוהקריב אהרן את פר החטאת אשר לו. משלו ולא משל צבור ולא משל מעשר, הרי התם תניא בתו"כ אשר לו שלא יביא משל צבור יכול לא יביא משל צבור שאין צבור מתכפרים בו אבל יביא משל אחיו הכהנים שהרי אחיו הכהנים מתכפרים בו ת"ל אשר לו. וביומא דנ"א ע"ב מסיק שאני בי גזא דאהרן דאפקיה רחמנא גבי אחיו הכהנים וע"ש תוד"ה תיפוק, ולפ"ז מבע"ל האי אשר לו לגופיה שלא יביא משל אחיו הכהנים אע"ג שמתכפרים בו. וגם מסברא צריך בפר יוה"כ למעט של צבור. משום דבקרא הקודם כתיב ומאת עדת ב"י יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה, ודריש בתו"כ ומאת עדת ב"י שיהיו משל צבור ע"ש, והשתא אי הוה כתב בתר הכי והקריב אהרן את פר החטאת. ולא הוה כתב את אשר לו אז היה מקום לאמר דגם זה צריך להיות משל צבור. להכי איצטריך לפרט ביה אשר לו למעט של צבור, ואחרי דכתיב אשר לו ממעטינן נמי של מעשר, אבל מה ענין זה לסתם חטאת יחיד למילף מיניה דאינה באה אלא מן החולין. ובע"כ משום דפרו של אהרן חטאת קרייה רחמנא. ולהכי אמרינן דהתם גלי על כל חטאת בהמה דאינה באה אלא מן החולין כפרו של אהרן. וקשה הרי במנחות די"ט ע"א בעי למילף מקרא דוסמך ושחט מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים ודחי מדגלי רחמנא ביוה"כ ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דשחיטה בעלמא לא בעינן בעלים. וע"ש דצ"ג ע"א תוד"ה לפי ובחגיגה דט"ז ע"ב תוד"ה דבר ובטו"א שם ובמק"א הארכתי בזה. והשתא עכ"פ נילף לחטאת בהמה בעלמא שתהיה שחיטתה בבעלים כחטאת דפרו של אהרן וכדאמרינן הכא, והתוס' בקידושין דמ"א ע"ב כתבו דדוקא חטאת בעלמא ממועט מדגלי רחמנא בפרו של אהרן. והכא אמרינן למילף מיניה על כל חטאות וצ"ע כעת.

שם ביום מביום צוותו נפקא כדי נסבא ע"כ. והנה מזה משמע דילפותא מביום צוותו קאי על כל הקרבנות כדפירש"י הכא והוא מהת"כ ע"ש כן משמע דקאי על כל עבודות הקרבן דאל"ה לישני דמביום צוותו יליף לחדא עבודה ומחטאת בהמה ילפינן כולהו אינך או איפכא. וכן מבואר בירושלמי מגילה פ"ב ה"ו לסמיכה לשחיטה לתנופה להגשה לקמיצה ולהקטרה למליקה לקבלה להזייה דכתיב ביום צוותו את בני ישראל ע"ש, ולפ"ז בלתי מובן לע"ד מדוע בבבלי מגילה חלק בין העבודות דסמיכה ושחיטה יליף מביום זבחכם. תנופה מביום הניפכם, והגשה מהיקש לתנופה, ומביום צוותו יליף מליקה קמיצה הקטרה והזייה וע"ש תוד"ה לקמיצה, וכן יל"ד ע"ד התוספתא זבחים פ"ו דקחשיב רק שחיטה וקבלה ביום, ושייר לכל יתר העבודות וצ"ע כעת, וע' זבחים דס"ה ע"א תוד"ה בן עוף ובתשובות הרשב"א סי' רע"ו.

רש"י ד"ה מאי קאמר, ומנא ליה הא בחטאת ע"כ אולם הרז"ה בפירושו ריש קנים הקשה ע"ד רש"י אלו, ומפרש דקושית הש"ס קאי על עולת העוף ע"ש.

רש"י ד"ה ואי משום. דאיכא למידרש היקישא דמלילה והקטרה לענין ראש המזבח כו', ע' זבחים דס"ה ע"א תוד"ה אף ובריש קנים תוד"ה חטאת העוף ובמש"כ בחידושי שם.

רש"י ד"ה משלו, ואפילו לר' יהודה דאמר מעשר ממון הדיוט הוא כו'. ע' בת' פני יהושע ח"א חא"ח סי' ב'.

רש"י ד"ה בתורין לשון משנה ובד"ה ה"ג במתניתין ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' מ"ח.

רש"י ד"ה שיכול, והלא דין הוא אי לאו דכתיב תורים הוה ילפינן מדינא דקטנים כשרים עכ"ל, וצ"ל. בכוונת רש"י דאי לאו דכתיב תורים אלא פעם אחת אז הוה ילפינן מדינא דקטנים כשרים, כמש"כ הר"ש משאנץ בתו"כ ויקרא נדבה פרק ח'. אבל אי לאו דכתיב תורים כלל הרי לא היינו יודעים דכשרים למזבח כמש"כ התוס' בד"ה שיכול ומה. אמנם במאי דמסיק רש"י הוה ילפינן מדינא דקטנים כשרים. משמע דכוונתו לכתחלה, וכ"ה כוונתו בכל הסוגיא עד דפריך בש"ס מאי תלמודא. משם ולהלן התחיל רש"י לפרש דקאי לעכב, אולם הראב"ד בתו"כ שם מפרש כל הסוגיא דקאי על הכשרות לעיכובא בדיעבד.

תוד"ה שיכול והלא, בשום דוכתא ל"ג תרווייהו. ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' מ"ח.

תוכן העניינים

אור הישר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה