אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כ:
אמר רבינא אמר לי רבין בר קיסי, ובמקום רבין נרשם עה"ג נ"א רבא רש"ל, והוא ביש"ש, ומשמע שנמשך בגרסתו זו אחרי הרא"ש וכ"מ גרסת התוס' לעיל ע"א ד"ה אילימא והרי"ף גריס במקום רבין בר קיסי רבה בר קיסנא אולם בהגהות הרש"ש ליומא דמ"ב ע"א כתב דצ"ל רביא בר קיסי, ועפ"ז מפרש לסוגיא דהתם בטוב טעם ע"ש, ומש"כ הוא מצד הסברא מבואר בהדיא בהלכות גדולות ה' שחיטת חולין דגרסא דהכא היא אמר רבינא אמר לי רביא בר קיסי ע"ש ולפ"ז תתחזק פירושו שם אע"ג דהוא נגד פירש"י ע"ש.
אמנם בעצם חידושא דרביא בר קיסי איכא למידק בהא דתני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין בעוף במליקה, מ"ש דנקט דוקא עיקור ולא שאר ד' הלכות שחיטה הנספחות לעיקור כדלעיל ד"ט ע"א. וכעין שהקשו התוס' על פירש"י לעיל ע"א בד"ה אילימא, מכל שאר טריפות ע"ש.
ונלע"ד משום דדרסה וחלדה האסורים בשחיטה הויין במליקה עצם המצוה, כדאמרינן לעיל בסוגיין מצות מליקה קוצץ ויורד וזו היא מצותה ע"ש. הלא דהיא דרסה ממש, ורבא קאמר לקמן דכ"א ע"א וכן הוא עושה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר, הרי דהוא חלדה וע' ברש"י ד"ה שהוא מחליד. והגרמה לא שייך לפ"מ דילפינן ממול ערפו מול הרואה את העורף הרי בע"כ דצריך להרחיק יותר לאמצע הגרון, ושהייה לא אזהר רחמנא בשחיטה רק לפ"מ דאסר בה דרסה, ועפ"ז יש מקום לאמר דנשהה בה טובא שלא יבא לדרסה, להכי צריך לאזהוריה שלא ישהה ג"כ רק ישחוט בהולכה והובאה כדרך שחיטה. משא"כ במליקה דמצותה היא דרסה, הרי הוא היפוך שהייה, ומלבד מה דכהנים זריזין הן' ימהר נמי לחתוך תיכף הסימנין, דאל"כ וכי מתה עומד ומולק וע"פ כל אלה לא נשאר להא דתני רמי בר יחזקאל לאשמעינן רק דבמליקה אין עיקור סימנין בעוף כנלע"ד.
שם אמר זעירי נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה כו'. ע"ל דל"ב ע"ב תוד"ה וליחשוב ובס' האשכול ח"ב סי' נ"ד וח"ג סי' ט' ובט"ז ופלתי ס"ס כ"ז.
שם א"ר חסדא אף אנן נמי תנינא מלק בסכין כו' ע' בת' ח"צ סי' כ"ח.
שם רב הונא אמר מפני שהוא מחליד, ע' בחידושי הרשב"א לקמן ד"ל ע"ב ומש"כ בחידושי שם.
שם חלדה ה"ד כחולדה הדרה בעיקרי בתים דמכסיא הכא הא מגליא, והנה בס' התרומה ה' שחיטה גריס בנקרי בתים ע"ש, והוא כעין הוה ליה דהיא נקרתא דע"ז ד"י ע"ב. אולם משמע דגרסא דהכא עיקרית, דהא בפסחים דקי'"ח ע"ב סמיך לה אהא דעקרת הבית דכתיב בקרא. וע' ר"ש משאנץ לתו"כ ויקרא נדבה פרק ט'.
שם ותקשה לך עולת העוף דבעיא שני סימנין כו', ע' פלתי סי' ל"ג סק"ב ובת' דבר אברהם סי' ב'.
שם כל המעכב בשחיטה מעכב בהבדלה, ע' בס' המכריע חי"ד סי' ה'. ם
שם והא מיעוט סימנין לרבנן דלא מעכבי בשחיטה ומעכבי בהבדלה כו'. ע' בת' הריב"ש סי' קצ"ב.
רש"י ד"ה אבל למ"ד, מתורה שנמסרה למשה ע"פ דהיינו הלמ"מ, ע"ל דכ"ז ע"ב רש"י ד"ה אין שחיטה ובדס"ד ע"א רש"י ד"ה ה"ג ובת' חו"י סי' קצ"ב ובפתיחה לה' טרפות מהפמ"ג.
רש"י ד"ה לא אמרן דכיון דדרסה וחלדה לא פסלי בה כו'. עמש"כ בחידושי לעיל ע"א ע"ד התוד"ה אילימא.
רש"י ד"ה ההוא, הא כמ"ד יש שחיטה בעוף מה"ת כו'. ע' פלתי סי' כ"ט סק"ג ובת' הגרע"א סי' ל"ז.
רש"י ד"ה מלק. ובטומאת משא נמי אינו טמא שלא זז עד שבלעה כו', ע' ר"ש זבים פ"ה מ"ג.
רש"י ד"ה וכי לאחר, אא"ב טרפה בעלמא הואי כו' אבל חיותא מיהא אית בה כו', ע' בחידושי הגרע"א לשבת דקל"ו ובחמדת שלמה חי"ד סי' ז'.
תוד"ה מפני, פי' בקונטרס לאחר שנפרקו כו' ובזבחים פ' חטאת העוף פי' בקונטרס כו', ע' בס' התרומה ה' שחיטה דיני חלדה וברוקח סי' ש"פ ובט"ז סי' כ"ד סק"ה ובש"ך וביאור הגר"א שם סק"ט ופר"ח סקט"ז ובחידושי הגרע"א ליו"ד סי' כ' ס"ג.