אור ברסלב

אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן

דף כ.

דף יט:

א"ר ינאי יקבלו הרובין את תשובתן כו' ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' מ"ח.

שם א"ר ירמיה אמר שמואל כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר במליקה ע' ירושלמי סוטה פ"ט ה"ה ובמה"פ שם ובס' התרומה ה' שחיטה דין עיקור.

שם והא תני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין בעוף, ע' בס' הארוך מש"ך סי' כ"ד.

שם כגון דנקט משיפוי ראשו והגרים כו', ע' תשב"ץ ח"א סי' ט"ו ובת' הרדב"ז ח"א סי' רנ"ג ורנ"ד.

רש"י ד"ה לא למעוטי. צפורן ה"ה לשן דטעמא משום מחובר הוא כו', ע' בת' הגרע"א סי' נ"א.

רש"י ד'"ה שן, והשינים והצפורן ואוקמינן במחוברת, עמש"כ בחידושי לעיל דט"ו ע"ב ברש"י ד"ה שינים.

בא"ד דרוב ברייתות שבתו"כ ושבתוספתא שנאום חכמים במשנתנו ע'"כ, ע' נדה דס"ב ע"ב תוד"ה ר' חייא.

בא"ד ולא פרכינן הכי אלא היכא דסתם במתניתין תרי זימני ע'"כ, ע"ל ד"ב ע"ב בגמ', ובמנחות דצ"ג ע"א תוד"ה הכל ובמש"כ בחידושי לעיל דט"ו ע'"ב.

רש"י ד"ה אמר, שמואל לאו בהלכות שחיטה איירי כו', ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' מ"ח.

רש"י ד"ה למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת כו' ר' אלעזר אמרה ע"כ, בשטמ"ק הגרסא ר' אלעזר הקפר, וכן הגיה הרד"ל בדברי רש"י דהכא בביאורו לפרקי דר"א פ"ט ע"ש, ויל"ד קצת דרש"י הורה מקור למ"ד דא"ש לעוף מה"ת מהא דר"א הקפר ברבי, ובש"ס נזיר דכ"ט ע"א קאמר על ר"ל קסבר כר' יוסי ב"ר יהודא דא"ש לעוף מה"ת, וע"ש בפי' הרא"ש ומש"כ שם עה"ג, ואפשר נמי דבעי לתלות שם בדר"י בר"י, משום דאיהו ס"ל נמי חולין בעזרה לאו דאורייתא ותרווייהו צריכא ליה לר"ל שם, ורש"י תלי בדר"א הקפר דביאור טעמיה מקרא לקמן דכ"ח ע"א, ועמש"כ בחידושי לקמן דכ"ז ע"ב.

תוד"ה לא למעוטי. ועוי"ל דשמאל גרע משן כדאשכחן לענין חליצה דאמרינן בפ' מצות חליצה דגידמת חולצת בשיניה ובירושלמי משמע דחליצה בעי ימין כו' ע"כ, ולע"ד תמוה הלא הירושלמי איירי היכא דיש לה ב' ידים ועלה קאמר דההתרה צריכה להיות בימין, אמנם אי לא הוה לה ימין אפשר דתתכשר גם בשמאל, וגידמת שחולצת בשיניה איירי דגם שמאל אין לה וכ"מ ברש"י ס"פ נגמר הדין. ולהכי חולצת בשיניה אבל אם היה לה שמאל ודאי דשמאל עדיף משיניה והכא במליקה בע"כ דיש לו להכהן העובד ב' ידים. דאל"ה בעל מום הוא ופסול לעבודה. ובמקום ב' הידים הדרא קושית התוס' לדוכתא האיך שן כשרה במליקה. הא בעי ימין דמלק בשמאל פסול ומכש"כ בשן דגרע משמאל כנ"ל.

וח"א רצה לתרץ דהתוס' נקטו הכא דבתר דאמרי ליה בבי מדרשא מי כתיב וחלצה ביד. אז אין נ"מ אי יש לה יד אי לא ואפילו יש לה ב' ידים ג"כ מותרת לחלוץ בשיניה. ועפ"ז עולה דמיון התוס' יפה גם למליקת הכהן העובד בב' ידיו להוכיח מזה דשן עדיף משמאל.

אמנם לע"ד לא נהירא כלל דלשון גידמת מהו שתחלוץ דקאמר ביבמות דק"ה משמע דוקא שהשאלה היתה על גידמת ממש כדמפרש הרמב"ם פ"ד הי"ח מה' יבום, יבמה שידיה חתוכות חולצות לכתחלה ואפילו בשיניה ע"ש. וכן משמע לשון הירושלמי ביבמות פי"ב ה"ו הגידמת במה היה חולצת בשיניה ע"ש. ולשון במה מוכיח דלית לה יד כלל. והתוס' שהביאו מהא דגידמת חולצת בשיניה משמע דאיירו ע"פ פשט ההלכה שם. ולא ע"פ הפשיטות דמי כתיב וחלצה ביד ולהתיר עפ"ז חליצה בשינים היכא דאית לה ב' ידים ואפילו אם נימא כדכתבו התוס' ביבמות שם דהא דקאמר בירושלמי שחולצתו בימין למצוה בעלמא אבל עיכובא ליכא ע"ש כ"ז הוא רק היכא דיש לה ב' ידים ליכא עיכובא אם תחלוץ בשמאל, או אם אין לה כלל ליכא עיכובא אם תחלוץ בשיניה, אבל אם לא נחסר לה כלל מן הידים שתחלוץ גם אז בשיניה אכתי לא שמעינן מינה. ואדרבה מוכח להיפוך דלכאורה אחרי דלא כתיב וחלצה ביד מזה מוכח דלא הקפידה תורה רק על החליצה ואפילו בשיניה ומנא ליה להירושלמי לתת בזה דין קדימה לימין לכתחלה למצוה, ובע"כ כיון דאי אית לה ב' ידים חולצת בימין למצוה, נחית חד דרגא היכא דלית לה רק שמאל, המצוה לכתחלה לחלוץ בשמאל, ואינה חולצת בשיניה אלא אם אין לה יד כלל כנלע"ד..

בא"ד דדלמא ליכא עיכובא בימין אלא לכתחלה בעי ימין וה"ה אם חלצה בשמאל דחליצתה כשרה ע"כ, הכא היו התוס' כמסתפקים, אולם ביבמות דק"ה ע"א כתבו התוס' בהחלט, דהירושלמי קאמר חליצה בימין רק למצוה אבל עיכובא ליכא. וע"ש דק"ב ע"א תוד"ה ואע"ג וברא"ש שם.

אולם לע"ד אתפלא מה מקום מצאו התוס' להסתפק גבי גידמת שתהיה עיכובא בימין, הרי כל פשיטותיה דבי מדרשא היתה דמי כתיב וחלצה ביד, והשתא נחזי אנן הלא אפילו אי הוה כתיב בהדיא הכי, גם אז הוה תלי אי בעינן קרא כדכתיב, כמו גבי אין לו בהן יד בהן רגל אזן ימנית. ולר"א ור"ש כמו דלא בעינן קרא כדכתיב גבי מצורע ה"ה בעלמא כדמסקינן בסנהדרין דמ"ה ע"ב ואפילו לת"ק דס"ל אין לו טהרה עולמית הוא דוקא כשנקטעה משנזקק לטהרה. ואפשר דטעמיה הוא משום דגבי מצורע כתיב תהיה, דדרשינן מיניה לעכב בכל מילי כמש"כ התוס' בסנהדרין והר"ש בנגעים פי"ד מ"ט ע"ש, וכ"ז אי הוה כתיב וחלצה ביד מכש"כ השתא דלא נזכר יד בחליצה, איך יעלה על הדעת בגידמת להסתפק דימין תעכב בחליצה, וצ"ע כעת.

תוד"ה אילימא. לפי' הקונטרס דבעיקור סימנין הוי טריפה תימא כו' מאין היה לנו להכשיר במליקה יותר מבשחיטה כו' ע"כ, הנה התוס' הקשו רק לפירש"י, אבל בלא"ה ניחא דאשמעינן טובא במליקה, דהוה אמינא כיון דדרסה וחלדה לא פסלי בה עיקור סימנין נמי לא פסלי בה כדפירש"י לקמן ע"ב בד"ה לא אמרן, אמנם לשיטת רש"י דבעיקור סימנין דוי טריפה הקשו שפיר מ"ש מליקה משחיטה לענין טריפות. וע"ל דמ"ד ע"א תוד"ה והאיכא ובחידושי בכור שור שם ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ט ע"א.

תוד"ה לא אמרן, והא דנקט בהתכלת גבי נבלה וטריפה לא יאכלו הכהנים כו', ע' בדו"ח להגרע"א חלק הכתבים דף ק"ב.

תוכן העניינים

אור הישר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה