אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף יג.
כי קא מיבעיא ליה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כו' וקשה הרי משנה ערוכה היא במעשרות פ"ד ה"ב תנוקות שטמנו תאנים לשבת כו' ופי' הר"ש שם וז"ל ותנוקות רבותא אשמעינן דיש להן מחשבה ע"י מעשה המוכיח כו' ע"כ, וכ"כ רש"י ותוס' בביצה דל"ד ע"ב בד"ה תנוקות, ובירושלמי מעשרות דייק ממשנה דהתם. מקום שמחשבתו של גדול מתקיימת שם מעשיו של קטן מתקיימין וע' בר"ש תרומות פ"ח מ"ג.
וי"ל דהכא שקיל וטרי הש"ס רק אהא דקאמר ר' חייא בר אבא דר' יוחנן בעי הכי, ולה"ק הא נמי אמרה ר' יוחנן חדא זימנא. אמנם הא גופא דקאמר ר' יוחנן אמתניתין דהעלום חש"ו אבל היפך בהן ה"ז בכי יותן אפשר דר' יוחנן ידע לדייק הכי ממתניתין דמעשרות שם וכנ"ל, וע' בביאור הגר"א לאו"ח סי קנ"ט סקל"ז.
שם המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה כו', ע' ר"ש טהרות פ"ח מ"ו.
שם וא"ר יוחנן ל"ש אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהן ה"ז בכי יותן. ע' ר"ש מכשירין רפ"ו ובח"ס חי"ד סי' ר"א.
שם קטן יש לו מעשה כו'. ע' ראב"ן סי' ר"ה ובמג"א סי' מ"ב סק"ד ובנוב"י קמא חאה"ע סי' נ"ד ובמ"ת חא"ח סי' י"ז.
שם לעכב מניין כו', ע' עונג יו"ט חי"ד סי' נ"ז.
שם לרצונכם תזבחוהו לדעתכם זבוחו, עמש"כ בזה בחידושי שילהי מנחות ולקמן דל"א ע"א ולעיל ד"ג ע"ב.
במשנה שחיטת נכרים נבילה ומטמאה במשא. ע' תשב"ץ ח"ג סי' רצ"ד.
שם א"ר חייא בר אבא אמר יוחנן דלא כר' אליעזר דאי ר"א האמר סתם מחשבת עכו"ם לעכו"ם ע"כ, ולטעמייהו אזלי בירושלמי ע"ז פ"ב ה"ג. דהכי קאמרי אהא דהתם רבי בא רבי חייא בשם רבי יוחנן אמר להוציא מדברי רבי ליעזר שר' ליעזר אמר מחשבת נכרי לע"ז. וע"ל דקט"ז ע"ב ובמש"כ בחידושי שם ובתשובות הרשב"א סי' תקכ"ט ובס' האשכול ח"ג סי' ב'.
שם ר' אמי אמר הכי קתני שחיטת נכרי נבלה הא דמיין לע"ז תנינא להא דת"ר כו', ויל"ד לפ"ז ע"ד, התוס' לעיל ד"ג ע"ב והרא"ש שם, שכללו עכו"ם וישראל אוכל נבלות להכעיס במיעוטא דחד קרא וזבחת, והרמב"ם בפ"ד מה' שחיטה שחלק בדינן, דבהלכה י"א כתב דין שחיטת עכו"ם. ובהלכה י"ד כתב דין ישראל מומר לע"ז. אמנם בשניהם כתב דשחיטתן נבלה, ולא הזכיר דשל מומר לע"ז אסור נמי בהנאה. כדמפרש ר' אמי ותנינא להא דת"ר, וע' הוריות די"א ע"א ובע"ז ד"ח ע"א ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ג ע"ב ולקמן דל"א ע"א.
שם דת"ר שחיטת מין לע"ז כו'. ע' ביו"ד סי' קנ"ח ובחו"מ סי' תכ"ה ס"ה ומפרשים שם ובת' ריב"ש סי' ע"ט.
רש"י ד"ה או דרבנן. שלא אמרו חכמים דבריהם להקל מדברי תורה כו', ע' בת' מקום שמואל סי' א'.
תוד"ה בעא מיניה שמואל מר"ה משמע שהיה שמואל קטן מר"ה כו' ע"כ, וכ"כ התוס' בגיטין די"א ע"ב, וכדבריהם משמע בב"ק ד"פ ע"ב וע"ש רש"י ד"ה שמואל, ועפ"ז קשה ממש"כ רש"י ותוס' בביצה ד"ט ע"א דרב רבן של כל בני הגולה היה בדורו חוץ משמואל ע"ש.
ולולא דבריהם היה מקום לאמר לע"ד, דעובדא דב"ק דלא עייל שמואל קמיה דרב אסי תלמידיה דרב מפני שהיה קטן ממנו. זה היה בילדותו. ואז בעא ג"כ שמואל מר"ה תלמידיה דרב כדאמרינן הכא, אולם אח"כ נתגדל הרבה בתורה, עד שבני דורו היו צריכים להכרעה אם רב גדול משמואל, ובאו להחלטה דהלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני כדאמרינן בבכורות דמ"ט ע"ב ולולא שבא שמואל למדרגה כזו לא הוה אמר אי הכי אמר אבא לא ידע במילי דשבתא ולא כלום, כדאמר בשבת דנ"ג ע"א. וע' מה שנרשם שם עה"ג ולקמן דל"ח ע"א תוד"ה איצטריך ואכמ"ל, וע' בס' העתים סי' ל"ב ובביאור הגר"א לחו"מ סי' שס"ג סק"ב ובברכי יוסף חח"מ סי' ט"ו סק"ב ובחידושי באר שבע להוריות די"א ע"ב.
בא"ד ור' ירמיה חבירו של ר"ז היה כו', ע' ברכי יוסף חא"ח סי' פ"ו.
תוד"ה מנין, ועוד יש מתעסק אחר כגון של קדשים שסבור שהוא חולין ושחטו כו'. ע' לח"מ פ"א ה"ג מפסוה"מ ובמה"פ לירושלמי קידושין פ"א ה"ה ובטו"א לר"ה דכ"ח ע"א ובעונג יו"ט חא"ח סי' כ"א.
תוד"ה פיתו. בפדר"א פל"ח יש דעזרא וזרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק נידו אותן כו' ע"כ, מזה משמע דהמינין לעכו"ם שהיו בישראל, היו מתאימים אז בדעותיהם עם הכותים, ועמש"כ בחידושי לעיל ד"ו ע"א.
בא"ד מכאן אמרו כל האוכל פת כותי כאילו אוכל בשר חזיר. ע' בפר"ח ליו"ד סי' קי"ב סק"ב ובברכי יוסף סק"ד.