אור ברסלב

אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן

דף יב:

דף יב.

שמא קלקלו לא קתני אלא שמא יקלקלו כו', ע"ל ד"ב ע"א תוד"ה שמא ובספר הארוך מש"ך סי' א' ובפר"ח שם סקט"ו ובטו"א לר"ה דכ"ט ע"א ולחגיגה ד"ו ע"א ולמגילה די"ט ע"ב.

שם מאן תנא דלא בעינן כוונה לשחיטה אמר רבא ר' נתן היא כו', והנה מפלוגתא דר' נתן ורבנן הוכיח רבא גופיה הני הלכתא גבורתא גם גבי פרה אדומה לקמן דל"ב ע"א ועמש"כ בחידושי שם ואיהו מהדר נמי לאוקים משנתנו דהכא כר' נתן. משום דלטעמיה אזיל לקמן דל"א ע"ב. דאמר רבא בהא זכנהו ר' נתן לרבנן מי כתיב וחתכת וזבחת כתיב כו'. וע' בת' ח"צ סי' א' ובמש"כ בחידושי למעילה דכ"א ע"א ולקמן דל"א ע"א.

שם דתני אושעיא זעירא דמן חבריא, כה"ג לקמן דל"א ע"א ובתענית דכ"ד ע"א.

שם והא בעינן מוליך ומביא כו' וקשה הלא זהו רק לכתחלה, כמבואר בתוספתא פ"א מצות שחיטה מוליך ומביא הוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך כשרה ע"ש והכא כמו במתניתין כן בברייתא איירי בדיעבד, ומתירוץ הש"ס שהלכה ובאה כדרכה, משמע נמי דהוא לעיכובא והוא ג"כ כנגד התוספתא וצ"ע כעת. וע' בפר"ח ר"ס כ"ד.

רש"י ד"ה מאן תנא. וקתני וכולן ששחטו כו' דקאי נמי אחש"ו, וכ"כ התוס' לעיל ד"ב ע"ב ד"ה אילימא וע' בס' האשכול ה' שחיטת חולין סי' ב' ובראב"ן סי' ר"ה ובתשובות הרשב"א סי' תק"ל.

רש"י ד"ה שהלכה, וה"ה נמי דמצי לתרוצי בסכין שיש בו חוץ לצואר כמלא צואר כו'. ע' פמ"ג ר"ס ז' ובפר"ח ר"ס ג'.

רש"י ד"ה האלון פרי הוא שקורין גלאנ"ץ ע"כ, ע' ברש"י קידושין דמ"ז ע"א ד"ה באלון, ובפני משה לירושלמי שביעית פ"ד ה"ד ובמה"פ שם.

רש"י ד"ה שיש שמעשיהן מוכיחין דלשם כלי נתכוונו וגס הן אומרים כן כו', ע' בתוד"ה ותיבעי ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' קס"ח.

תוד"ה מאן, תימה דמשמע הכא דחש"ו לאו בני כוונה נינהו אפילו אחרים עומדים ע"ג ובספ"ב דגיטין דכ"ב תנן הכל כשרים לכתוב את הגט אפילו חש"ו כו' שגדול עע"ג אלמא בני כוונה לשמה נינהו כשגדול עע"ג וי"ל כו' וכן האריכו התוס' ביבמות ובגיטין והרשב"א בחידושיו הכא ובגיטין ובתשובותיו סי' כ"ו וסי' תקצ"ג ובס' התרומה ה' גיטין סי' קי"ח ובתשב"ץ ח"ג סי' מ"ם ובפלתי סי' ג' סק"ב ובשעה"מ פ"ג הט"ו מה' גירושין ובטעה"מ שם ובת' הגרע"א סי' כ"ג ד"ה וביסוד.

ולולא דבריהם היה נלע"ד. דאף דחומר וצורת כתיבת הגט ופעולת השחיטה, יוכל העומד על גביו לראות בשניהם בשוה, אכן בנשמות של שתי הפעולות פנימה חלוקות הן. דבכתיבת הגט צריך העומד ע"ג רק להזהירו שיכתוב לשם אשה זו ובשמיעתו וכוונתו לזו יצא בגט זה דין לשמה, אחרי שיראה העומד ע"ג שכן כתוב בגט, משא"כ בשחיטה אע"ג שהגדול העומד ע"ג רואה שנשחטה, אמנם אם היה זריז עד בלי די להיות נשאר אף מאחד מהחמשה דברים הפוסלין אחר השחיטה בהרגש דק מאד שזהו נשמת הפעולה, דבר זה בלתי מורגש רק להשוחט גופיה המושכר מעצמו ולא להעומד על גביו. ולהכי תנא ברישא הכל שוחטין חוץ מחש"ו שמא יקלקלו את שחיטתן ודייק מזה רבא דאין מוסרין להן חולין לכתחלה אפילו בעומדין ע"ג ומטעם הנ"ל, ואפ"ה מסיק בסיפא וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה כיון שהוא בדיעבד, ולפי ראות עיני הגדול שעמד ע"ג לא היה בזה שום קלקול להכי כשרה, כנלע"ד ביאור המשנה לפי הבנת הסוגיא, וע' בביאור הגר"א לאו"ח סי' י"א סקי"ט ובחידושי הגרע"א שם ובת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים בסוגיין ובהקדמת עונג יו"ט ובתשובותיו סי' נ"ה.

בא"ד ומפרש התם חרש וחרושת משום דלאו בני קרייה נינהו וקטן משום דאיש כתוב בפרשה והשתא תיפ"ל דבעינן כוונה כו' ע"כ. וקשה דהא דאמרינן בעלמא תיפוק ליה הוא רק היכא דהאי טעמא עדיף טפי, משא"כ הכא דאיש כתוב בפרשה, וטעמא דקרייה נוסד על קראי דואמר ואמרה, ולפ"ז הרי מבוארים בסוגיא שם הטעמים המבוארים בקרא. ואיך נימא תיפ"ל דבעינן כוונה שאינה מדאורייתא ובת' ח"צ סי' א' חקר בכוונת החליצה, אי היא כוונת קנין להתירה, או כוונת מצוה ע"ש, ואם היא כוונת מצוה הרי משמע סתמא דהש"ס ברפ"ב דברכות ובכ"מ דמצוות א"צ כוונה. ועכ"פ פלוגתא היא ולאו דאורייתא ע"ש. ואפילו לפ"מ שהכריע במנ"ח מצוה תקצ"ט שהיא כוונת קנין ע"ש, אבל בין לר"א בין לר"ע במשנה יבמות דק"ד. דעתם דככה יעשה כל דבר שהוא מעשה מעכב, ומשו"ה אם חלצה ורקקה אבל לא קראה חליצתה כשרה, משום דקרייה דיבורא בעלמא הוא ע"ש. ומכש"כ כוונה דרחוקה ממעשה טפי מדיבור, דבודאי לא מעכב, ולהכי תלי יותר בדברים הכתובים בפרשה וצ"ע כעת, וע' בקצוה"ח ס"ס ער"ה ובח"ס חאה"ע ח"ב סי' צ' ובעונג יו"ט סי' ב' וסי' קע"ג.

תוד"ה זרק הא חשיב מתכוין לחתיכה כו', ע' בס' האשכול ח"ג סי' ו'.

תוד"ה קטן דקטן גרע דאין לו דעת להבין כו' והו"ל מתעסק כו'. ע' טו"א לר"ה דכ"ח ע"א ובעונג יו"ט סי' קע"ג.

תוד"ה ותיבעי, ויוכיח מעשה שלהן על מחשבתן כו', ע' ח"ס חאה"ע ח"ב סי' ק"נ ובאור שמח פ"ב ה"ד מה' אישות.

בא"ד ושמא אסמכתא בעלמא היא כו', ע' בחידושי חתם סופר לירושלמי תרומות רפ"א.

בא"ד כיון שעיקר תרומה במחשבה וקטן אין לו מחשבה כו', ע' עונג יו"ט סי' ק"ט וסי' קנ"ג ובאור שמח פ"ד הכ"ה מה' יבום.

בא"ד ותימה לר"י שבא לתרץ מגט אתרומה כו'. ע' במראה הפנים לירושלמי ריש תרומות ובת' מקום שמואל סי' כ"ה ובח"ס חאה"ע ח"ב סי' ד' וסי' צ' וסי' ק"נ.

תוכן העניינים

אור הישר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה