אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף טז:
דילמא פרושי קא מפרש לה ע' בכורות דל"א ע"ב תוד"ה א"כ ובחידושי הרשב"א לב"ק דצ"ח ע"ב.
שם אמר מר נעץ סכין בכותל ושחט בה שחיטתו כשרה כו'. ע' פר'"ח סי' ו' סקי"א.
שם א"ר חסדא א"ר יצחק ואמרי לה במתניתא תנא ה' דברים נאמרו בקרומית של קנה כו'. במד"ר וירא פנ"ו הוא בשם רבי יוסי. ובירושלמי שבת פ"ח ה"ו הוא בשם ר"י בי ר' בון בשם רב הונא. וע' פר"ח ליו"ד סי' קט"ז סק"ט.
שם אר"פ בסימונא דאגמא, ע' בה"ג ה' שחיטת חולין ולעיל דט"ו ע"ב תוד"ה ורמינהו.
שם המקנח בדבר שהאור שולטת בו שיניו נושרות כו'. ע' במג"א סי' שי"ב סק"ה ובחידושי הגרע"א שם.
שם דתניא כי ירחיב ה' אלקיך וגו' ואמרת אוכלה בשר. ר' ישמעאל אומר לא בא הכתוב אלא להתיר להם בשר תאוה כו'. וכן דריש בספרי ראה פלוגתא דר"י ור"ע בפסוק זה. אולם במד"ר ותנחומא סמיך פלוגתתם אקרא דאיש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו': דכתיב בפ' אחרי.
שם מעיקרא מ"ט איתסר משום דהוו מקרבי למשכן כו'. ע' אור שמח פ"ד הי"ז מה"ש.
רש"י ד"ה ה' דברים, וכן לגבי קינוח דלמא מנקבא לכרכשיה ע"כ, וכ"מ מקושית הש"ס דקאמר ותיפוק ליה משום דאמר מר המקנח בדבר שהאור שולטת בו שיניו נושרות. וכ"ה בירושלמי שבת פ"ח ה"ו, רק שם מסיק הטעם מפני שרוח רעה שורה עליה, אכן במד"ר וירא פנ"ו הגרסא, ואין מקנחין בה את הידים כו' מפני שרוח רעה שוכנת עליו. וע' בט"ז יו"ד ר"ס ו' ובפמ"ג ובס' הארוך מש"ך ובמנחת אהרן שם.
תוד"ה שבתחלה, פי' בקונטרס מדכתיב אשר ישחט מחוץ למחנה ואל, פתח אה"מ לא הביאו וקשה דההוא קרא לא איירי אלא בקדשים כו' ע"כ, באמת רש"י גופיה עה"ת בפ' אחרי ר"פ שחוטי חוץ, כ' בהדיא דבמוקדשים הכתוב מדבר שנאמר להקריב קרבן ע"ש וכ"כ רש"י לקמן די"ז ע"א אבל דעתו שבמדבר לא הותרו לאכול שום בהמה הראויה להקריבה אלא ע"י הקרבה כדביאר דבריו בקידושין דנ"ז ע"ב ד"ה לפי שנאמר. וכ"ה ג"כ דעת הרמב"ן עה"ת שם. והתוס' ס"ל כדעת הרמב"ם בפ"ד הי"ז מה' שחיטה, דכוונת הכתוב הוא דהרוצה לשחוט לא ישחוט אלא שלמים והרוצה לנחור ולאכול במדבר היה נוחר וע"ש במפרשים. וע' בס' האשכול ר"ה שחיטת חולין ובטו"א לחגיגה ד"ו ע"ב.