אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף טז.
קשיין אהדדי אלא לאו ש"מ שאני בין מחובר מעיקרו לתלוש ולבסוף חברו ש"מ, ויל"ד אמאי צריך להביא מדיוקא משום דקשיין אהדדי, ולא הביא ברייתא מפורשת דתני לוי המובא בב"ר פנ"ו. היו נעוצים מתחלתן הרי אלו פסולים תלושין ונעצן הרי אלו כשרים.
שם הא בסרנא דפחרא הא בסרנא דמ"א ע' במג"א סי' קנ"ט סקכ"א ובביאור הגר"א שם סקל"ג וסקל"ד.
שם הא בכח ראשון הא בכח שני. ע' ברבינו יונה לברכות ס"פ אלו דברים ובחידושי פמ"א לב"ק די"ט ע"א.
שם יתיב רב אחוריה דר"ח ור"ח קמיה דרבי ויתיב רבי וקאמר מניין לשחיטה שהיא בתלוש שנאמר ויקח את המאכלת לשחוט א"ל רב לר"ח מאי קאמר א"ל וי"ו דכתיב אאופתא קאמר והא קרא קאמר קרא זריזותיה דאברהם קמ"ל ולכאורה הלא אמרינן בעירובין דצ"ב ע"א וכי רבי לא שנאה ר"ח מניין לו. והתוס' כתבו בנדה דס"ב ע"ב דאי לא הוה סתים רבי במשנה מאי דנשנית בתוספתא, אז לא הוה סמכינן אברייתא דמתני בי ר"ח ור' אושעיא, וע' באגרת דרב שרירא גאון מש"כ אהא דרבי ותוספתא דר"ח ור' אושעיא ודברי התוס' מובנים ברש"י יבמות דמ"ג רע"א. וע' מו"ק דט"ז ע"ב ואיך מלאו לבו של ר"ח לחלוק על רבי, שוב ראיתי בהגהות מהר"ץ חיות שכ' דר"ח ס"ל דאין למידין מקודם מ"ת כדברי הירושלמי במו"ק פ"ג ה"ה וע"ש במפרשים ובמו"ק ד"כ ע"א תוד"ה מה חג, ולפ"ז י"ל דבזה היתה מחלוקת קדומה אי ילפינן מקודם מ"ת, ורבי סבר דילפינן ור"ח לא פליג על רבי בזה רק דס"ל כהני תנאי דלא ילפינן. וע' בס' יראים סי' שע"ז.
אכן טפי יל"ד דבסוגיין, מבואר בהדיא דרב היה באותו מעמד של ר"ח בשעה דרבי הוה דריש שחיטה בתלוש מהאי קרא. ור"ח ביטל דבריו של רבי כדאמר וי"ו דכתיב אאופתא קאמר, ואיהו ס"ל דקרא זריזותיה דאברהם קמ"ל, ואילו בב"ר פנ"ו קאמר רב בעא קומי ר' חייא רבה מניין לשחיטה שהיא בדבר המטלטל מן הכא וישלח אברהם את ידו כו' ע"ש, הרי לבד מאי דר"ח השיב דלא כשמעתיה הכא אלא דמשמע נמי התם דרב לא היה באותו מעמד דרבי כששמע ר"ח ממנו הלכה זו, והיא כעין סתירה במציאות הדברים. ואפשר דהך מעשה דמד"ר היתה קודם ששמעו דרשה זו מרבי, ואז הוה סבר ר"ח ג"כ דילפינן מקודם מ"ת, ואחרי דר"ח חזר מדעתיה בזה וסבר דלא ילפינן. שמעו אז שניהם הלכה זו מרבי וצ"ע כעת, ועמש"כ בחידושי לקמן דפ"ה ע"א.
שם אמר רבא פשיטא לי תלוש ולבסוף חברו לענין עכו"ם הוי תלוש כו' לענין הכשר זרעים תנאי היא כו' ע"כ, קחשיב הני רק משום בעיא דרבא בתר הכי תלוש ולבסוף חברו לענין שחיטה מאי, ולכן הניח ליסוד דבמקום אחד פשיטא ליה ובמק"א פליגי תנאי ועפ"ז חל הספק גבי שחיטה, אבל באמת ישנם עוד גם ענינים אחרים בנוגע להא דתלוש ולבסוף חברו, וע' מעילה ד"כ ע"א ובתוד"ה לימא ובערכין דכ"א ע"א ובתוד"ה כי דייר ובירושלמי שבת פ"ט ה"א ובע"ז פ"ג ה"ו ובמה"פ שם ובש"ק לירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ז ובטור וב"י ופר"ח לאה"ע סי' קכ"ד ובביאור הגר"א לאו"ח סי' קנ"ט סקכ"ז ובמג"א סי' תרכ"ט סקי"א ובטור יו"ד סי' שס"ד ובבאר יצחק חי"ד סי' ל"א ענף א' ובכ"מ פ"ה ה"ה מהלכות מעילה ובלח"מ פ"ו ה"ל מה' ערכין ובמל"מ פ"ה ה"ח מיסוה"ת ובשעה"מ פ"ג ה"ג מה' אישות ובמש"כ בחידושי לערכין דכ"א ע"א ודל"א ע"א ולמעילה ד"כ ע"א.
שם לענין עכו"ם הוי תלוש ע' בתשובות הרשב"א סי' אלף רל"ג ובש"ך חו"מ סי' צ"ה סק"ח וביאור הגר"א סק"י ובתומים שם סק"ג וברדב"ז קונטרס ללשונות הרמב"ם סי' קי"ט ובת' פמ"א ח"ב סי' קע"א ובשעה"מ פ"א מה' מעילה.
שם לענין הכשר זרעים תנאי היא, ע' בחידושי הרשב"א לגיטין דף כ"א ובת' הגרע"א ס"ס קכ"ט ובח"ס חי"ד סי' ר"ה.
שם הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח ה"ז בכי יותן כו'. ע' ר"ש מקוואות פ"ד מ"ב.
שם א"ר אלעזר תברא מי ששנה זו לא שנה זו, בילקוט שמיני רמז תקמ"ג השמיט אוקימתא דר"א. וע' ר"ש מכשירין פ"ד מ"ג.
רש"י ד"ה לענין הכשר, והכי תניא בתו"כ כו' ע"כ, הוא בפ' שמיני פרשה ח' וע"ש בפי' הראב"ד.
תוד"ה אבל, דאין חילוק בין מקרב האש אצל הדבר כו'. ע' ח"ס חא"ח סי' קע"ז.
תוד"ה מנין. נפקא לן מהכא דקדשים טעונים כלי כו' הארכתי בזה בחידושי לעיל ד"ג ע"א בתוד"ה כגון.
בא"ד ומדכתיב ויקח ולא כתיב ויכין דרשינן תלוש בחולין כו'. וכ"כ התוס' בזבחים דצ"ז ע"ב ובמנחות דפ"ב ע"ב, וע' בשני המקומות שם בצ"ק, ולכאורה הלא באמת לקח הסכין לשחוט, ואיך עלה ע"ד התוס' לשבת דהיה צריך לכתוב ויכין, ובע"כ משום דבהר המוריה לא מצא את המאכלת. רק שהיה מזומן אצלו למטרת השחיטה כשהלך מביתו, וזה היה ג' ימים קודם כדכתיב ביום השלישי וגו' וכיון דההכנה היתה ג' ימים קודם. היה צריך לכתוב ויכין ולא ויקח. כנ"ל בכוונת התוס'. וקשה הלא לשון קיחה כתיב התם בכל הפרשה, קח נא את בנך, ויקח את שני נעריו. ויקח אברהם את עצי העולה, ויקח בידו את האש ואת המאכלת וגו', וכל הדברים היו בהכנה שלשה ימים קודם, ומ"ש דוקא גבי סכין צריך לכתוב ויכין. וביתר הדברים דכתיב ויקח ולא ויכין מאי דרשת בהו, וצ"ע כעת.
תוד"ה לענין. לא בעי לאתויי הכא פלוגתא דר' יוסי ורבנן דפליגי במשתחוה לאילן כו', ע' ירושלמי שבת פ"ט ה"א ובע"ז פ"ג ה"ו.
תוד"ה אמר, לא שייך לשנויי הכא הא בשביל שיודח הכותל נעשה כו', ע' ר"ש מכשירין פ"ד מ"ג.