אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף קי:

דף קי.

ר"א אומר אף המנסך מי החג בחג בחוץ חייב, ויל"ד טובא מה ענין זה לרישא דמשנתינו דזורק מקצת דמים בחוץ, ומדוע דלג על דין ניסוך היין הנוהג בכל יום ונקט ניסוך המים שנוהג רק בחג הסוכות, דודאי לא פליג תנא דמתניתין על תנא דברייתא לקמן קי"א ע"א דתני המנסך ג' לוגין יין בחוץ חייב, והו"ל למיתני כדקתני לעיל ק"ט ע"א בברייתא, ג' לוגין יין וג' לוגין מים, וכ"ה בתוספתא פי"ב ובתו"כ אחרי פרק יו"ד, וכן יל"ד קצת בגמ' בסוגיין, דמסדר הש"ס סידר ברייתא דניסוך המים קודם הברייתא דניסוך היין, אע"ג דהיא תדירא.

וא"ל דלחידושא דרבא בגמרא דקאמר ומודה ר"א בדמים, להכי סמכיה דברי ר"א לזרק מקצת דמים, דא"כ אמאי צריך רבא להביא ראייתו מהא דר"א ור"ש אומרים ממקום שפסק משם הוא מתחיל, הלא סמיכת דברי ר"א לת"ק היה די לו, וכקושית התוס' בד"ה ומודה, ובע"כ כתירוצם דדברי ר"א במנסך מי החג אין להם שייכות לדת"ק, וצ"ע.

שם א"ר יוחנן משום רבי מנחם יודפאה, בחילופי הגרסאות בזה ע' בשטמ"ק ודק"ס, אולם בירושלמי סוכה פ"ד ה"ו הגרסא יוסי בן חנינה בשם מנחם יותפייה.

שם והא ר' אלעזר מי החג קאמר, וכ' בדק"ס אע"ג דרש"י גריס הכי אבל בכ"י וכן בדפוסים הישנים ליתא תיבות ר' אלעזר ע"ש, וכן בתוס' מעילה י"ג ע"ב לא גריס ג"כ בסוגיין תיבות ר' אלעזר, רק והא מי החג קאמר.

שם אישתמיטתיה הא דא"ר יוסי כו' עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלמ"מ, וקשה מנלן דאישתמיטתיה בין לפירש"י בין לפי' התוס'. הלא באמת ר"ע פליג וס"ל דהוא דבר תורה ולא הלמ"מ, כדאמרינן בירושלמי שביעית פ"א ה"ה רבי בא ר' חייא בשם ר' יוחנן ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני ודלא כר"ע דר"ע אמר ניסוך המים דבר תורה בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם מ"ם יו"ד מ"ם ע"ש. ובזה מתורץ קושית התוס' במו"ק ד"ג ע"ב בד"ה ניסוך, דבאמת סוגיא דשבת ס"ל כר"ע, וע' בגבורות ארי לתענית ד"ב ע"ב. והא דאמר מנחם יודפאה ר' אלעזר בשיטת ר"ע רבו אמרה כו', היינו דבזה אזיל בשיטתיה דרביה דניסוך המים דאורייתא, אבל לא מטעמיה, דר"א דריש מקרא דונסכיה בשני ניסוכים הכתוב מדבר אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין, ור"ע דריש לה מריבויי דמ"ם יו"ד מ"ם, וצ"ע כעת.

רש"י ד"ה הא דא"ר יוחנן אלמא לכו"ע דאורייתא הוא ע"כ, אולם הרמב"ם בפיה"מ כ' וז"ל וכבר נתבאר לך במס' סוכה שבסוכות מנסכים מים ע"ג המזבח ור"א סבר שזה חייב מן התורה ולפיכך אמר שהמנסך בחג בחוץ חייב ואין הדבר כן לפי שאינו אלא הלמ"מ, וכ' בתוי"ט וז"ל ותמיהני דמה לי מפורש מדאורייתא מה לי הלמ"מ הרי שתים זו שמענו מפי הגבורה ולמה לא יהיה חייב על מה שהוא הלמ"מ כמו על מה שהוא מדאורייתא כו', וע' בפמ"א בסוגיין.

ולע"ד בלתי מובן תמיהתם הלא ידוע דלהרמב"ם דרך סלולה בזה לעצמו, כמש"כ בתשובות הרמב"ם סי' קמ"א דאפילו שהוא הלכה למשה מסיני מדברי סופרים קרינן ליה ואין שם מן התורה אלא דבר שהוא מפורש בתורה, וכ"כ בפירושו לכלים פי"ז מי"ב וז"ל שכל מה שלא התבאר בלשון התורה יקרא מדברי סופרים ואע"פ שהדברים הן הלכה למשה מסיני כו', ועי' ברמב"ם פ"ה ה"ג מה' שחיטה, והאריך בשיטתו זאת בסה"מ שרש שני, ומה מאד הרעיש עליו שם הרמב"ן ז"ל, וע' בתשובות הרשב"א סי' אלף קפ"ה ובריב"ש סי' י"ד וסי' קס"ג ובמפרשי הרמב"ם ריש ה' אישות.

ורש"י דבסוגיין דמפרש דהלמ"מ הוא דאורייתא ס"ל כהרמב"ן והראב"ד בפ"ג ה"כ מה' אישות דהלמ"מ דאורייתא ממש הוא. וכ"ה דעתו בכ"מ בש"ס כמש"כ בברכות י"ט ע"ב ובשבת ט"ז סוף ע"ב ובעירובין י"א סוף ע"ב ושם צ"ה ע"א ובפסחים מ"ד ע"א וביומא מ"ד ע"ב וע"ש כ"ה ע"ב ד"ה אפילו ע"ת ובסוכה ד"ז ריש ע"ב ובחולין ד"כ ריש ע"ב ושם כ"ז ע"ב ודף ס"ד ע"א ובנדה ד"ט ע"א ושם ט"ו סוף ע"א.

שוב מצאתי בציון ירושלים לירושלמי סוכה פ"ד ה"ו דמדבריו משמע דהר"ן סובר כהרמב"ם, לפ"מ דקאמר דעל הלמ"מ אין עונשין, וסמיך נמי דבריהם להא דנזיר כ"ה ע"ב אהא דהלכתא גמירי לה, דקאמר אי מהלכתא הוה אמינא הלכתא ואי אקריביה לא ליחייב עליה ולא כלום קמ"ל קרא דאי מקריב ליה קאים עלה בעשה, הרי דעל הלמ"מ אין עונשין כנ"ל בדעת הר"ן המורה כדעת הרמב"ם, וע' בטו"א לחגיגה ד"ו ע"ב וע"ע בכורות ט"ז ע"א ובתוד"ה כל ובתמורה י"ח ע"א תוד"ה ל"ל ולעיל ד"ה ע"ב תוד"ה הגה"ה ובשבועות י"ב ע"א תוד"ה אשם ובקידושין ד"ט ע"א תוד"ה הלכתא ובת' חו"י סי' קצ"ב ובבאר שבע לכריתות ד"ו ע"ב ובפר"ח ליו"ד בפתיחתו לה' טרפות סי' כ"ט ובס' המאיר לעולם ח"א סי' כ'.

תוד"ה אי. וכדאמרינן לעיל במעלה ע"ג הסלע דמשום דהויא הקטרה בבמת יחיד מחייב עליו בחוץ בשעת איסור הבמות ומיהו לא דמי כו', ע"ל קי"א ע"א רש"י ד"ה בקרבו.

תוד"ה אישתמיטתיה. וי"מ אאישתמיטתיה לר"ל דאי הוה שמעה לא היה מקשה כלום כו', ולע"ד יל"ד ע"ד הי"מ תמיהת התוס' בראשית דבריהם, הלא ר' יוחנן אמרן לתרווייהו, ואי האי דינא דניסוך המים הויא תפיסה ע"ד ר"ל, אמאי לא אמר לו ר' יוחנן בעצמו, דהא ר"ל הקשה לר"י גופיה כמבואר בסוגיין, והאי אישתמיטתיה הוא מדברי הש"ס, ואי ליכא תפיסה מזה על ר"ל, מדלא השיב לו ר"י בעצמו, א"כ איך תפיס הגמרא על ר"ל לאמר עליו דאישתמיטתיה הא דא"ר יוחנן.

תוד"ה ביש שיעור. ומפרש הר"ח איפכא דת"ק סבר יש שיעור כו', ע' ירושלמי סוכה פ"ד ה"ו ובש"ק ומה"פ ותוס' רי"ד שם.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה