אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף קי.

דף קט:

מר סבר קביעות מנא מילתא היא ומ"ס לאו מילתא היא, הסבר הדברים בדעת רבא ע' במל"מ פי"ט הי"א ממעה"ק.

שם איבעיא להו חסרון דחוץ שמיה חסרון או ל"ש חסרון כו', ביאור חלקי הספיקות בסתמא דתלמודא ע' במל"מ שם.

שם והאיכא חציצה אמר שמואל כשהפכן ור' יוחנן אמר אפילו תימא שלא הפכן והא מני ר"ש היא כו' רב אמר מין במינו אינו חוצץ, והנה בנחל אשכול לס' האשכול ח"ג סי' ל"ב הק' הלא ליכא מאן דפליג אמב"מ דא"ח ואמאי מוקי למתניתין כיחידאי ע"ש, באמת משמע דהכ"מ בפי"ט ה"ה ממעה"ק הרגיש בזה ע"ש, אולם ברי"ט אלגזי לבכורות ד"ט כתב דאפשר נמי דשמואל ור' יוחנן דבסוגיין פליגי באמת על כל האי דינא דמב"מ א"ח. ואינהו ס"ל דחוצץ וע"ש מה דהאריך בזה וע' בפלתי ס"ס כ"ח, וע"ע בתוס' מנחות ד"ז ריש ע"א ובמש"כ בחידושי שם ולבכורות ד"ט ע"ב.

שם א"ר זירא נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשירים כו', ע' ברש"י מנחות כ"ב ע"א ובתוס' שם כ"ג ע"ב ד"ה התם.

במשנה אחד בפנים ואחד בחוץ חייב, פי' ובזה גם ר"א מודה, וכן בסיפא גבי שני בזיכי לבונה כמבואר בתוספתא פי"ב.

במשנה הזורק מקצת דמים בחוץ חייב, בטהרת הקדש ע"ד התוס' בסוגיין ע"ב ד"ה ומודי, מפרש דהאי מקצת דמים הוא אפילו נתן מתנה ראשונה בפנים ואח"כ נתן מתנה מן השלש האחרונות בחוץ אפ"ה חייב, ועמש"כ בחידושי לעיל ל"ח ע"ב, אבל ראיתי בתפארת ישראל שכ' דהאי זרק מקצת דמים בחוץ היא הזאה ראשונה דאילו זרק אחד מהאחרונות בחוץ הו"ל כזורק שירי הדם בחוץ דפטור עכ"ל, ולע"ד בלתי ברור כ"כ, ראשית מאי ענין הזאות אחרונות לשירי הדם, הלא בברייתא בגמרא קרי ר"ע לשירי הדם שירי מצוה, והזאות אחרונות ניהי דאינן מעכבין כדתנן לעיל ר"פ ב"ש, אבל לכתחילה הן מעצם המצוה, ורש"י פירש דמשנתנו איירי בין בפנימיות בין בחיצונות, א"כ גם שירי הדם תלוי בפלוגתא כדלקמן קי"א ע"א, וע' בתוס' לעיל ל"ט וביומא ד"ס ואכמ"ל.

רש"י ד"ה הקומץ והלבונה של מנחת נדבה כו' ע"כ, פי' דבמנחת חוטא ליכא לבונה וע' מנחות י"ב ע"ב.

תוד"ה מין במינו אינו חוצץ והא דאמרינן לעיל ט"ו ע"ב ע"ג רגל חבירו פסול אין דרך שירות בכך, והק' הגרע"א עה"ג אמאי לא סגי להתוס' תירוץ הש"ס ביומא נ"ח ע"א שאני רגל דלא מצי מבטל ליה, וכבר הקדימו בזה בטהרת הקדש ע"ש.

אולם בחק נתן תירץ לקושית התוס' וז"ל הא דאמרינן מין במינו אינו חוצץ היינו דוקא כשהוא גוף אחד כמו הכא אבל כשהם שני גופים אע"ג דמין במינו חוצץ עכ"ל, ולע"ד היא נגד גמרא ערוכה בבכורות ד"ט ע"ב דקאמר שם מין במינו אינו חוצץ, והתם תרי גופי נינהו, ודוחק לחלק בין שני וולדות הבאים מרחם אחד לסתם שני גופים, ועכ"פ הי"ל להעיר מהתם, וע"ש ע"א תוד"ה אמר ובמש"כ בחידושי לעיל כ"ד ע"א ולבכורות ד"ט ע"ב.

ולע"ד בלתי מובן תירוץ התוס' ע"פ סוגיא דלעיל כ"ד ע"א, דכייל פסול דעומד ע"ג רגלי חבירו עם עומד ע"ג בהמה או ע"ג כלים, וקעביד התם צריכותא בכולהו, אבל עכ"פ סוג אחד דחציצה פוסלתן, ומטעמא דתנא דבי ר' ישמעאל הואיל ורצפה מקדשת וכלי שרת מקדשין מה כלי שרת לא יהא דבר חוצץ בינו לבין כלי שרת אף ריצפה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה ע"ש, הרי דלולא הך ילפותא לא הוה פסלינן עומד ע"ג רגלי חבירו מטעם דאין דרך שירות בכך כמו עומד ע"ג כלים, ותנא דבר"י גופיה מדוע צריך לחפש טעם פסלותן מהא דמצינו פסול כזה אצל כלי שרת, ולא קאמר דבכולהו פסל תנא דמתניתין משום דאין דרך שירות בכך, וצ"ע כעת, וע' ברכי יוסף חא"ח סי' ע"ד סק"ה.

תוד"ה קומץ. ומ"מ תימא דאפילו למ"ד יש ברירה האיך מתברר חלקו של קומץ כו', וכ' בצ"ק פי' הא לא הוברר למפרע על איזה חלק הקטיר הקומץ כו' ע"ש, ולולא דבריהם היה נלע"ד דלאו מטעם ברירה למפרע אתינן עלה, רק כוונת רש"י היתה בפירושו דלאחר שהרים הקומץ, חלק השירים לשני חלקים, ואמר בפירוש קודם ההקטרה הנני מקטיר קומץ זה ע"מ להתיר לי חצי זה שמצד ימיני שבררתי לאכילה, וחצי השני של צד שמאל יהיה מסיק לשם עצים או יפזרם לבית הדשן כדאמרינן ביבמות ד"ק ובסוטה כ"ג, וזהו כוונת רש"י במש"כ ובירר לחלקן כגרסת השטמ"ק, היינו שהוא בעצמו בירר משני החלקים על איזה משניהם תחול הקטרת הקומץ, ומה שפירש"י מהו לאוכלן, נראה דבלא"ה זהו שבוש, דהא לא בא לאכול שני החצאין אלא חלק אחד, וצ"ל מהו לאוכלו בוי"ו, כן היה נלע"ד בכוונת רש"י לולא דבריהם.

בא"ד ואי אכיל לה לקי כמו אוכל בשר חטאת ואשם קודם זריקה, ע' מנ"ח מצוה תמ"ח.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה