אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קז:
תיתי מבינייא א"כ לא יאמר בזריקה ותיתי מבינייא, ע' יומא ס"ג ע"ב תוד"ה זריקת ובמל"מ פ"ד ה"א מה' מלוה ובפ"ב הי"ז מה' נזירות ובשעה"מ פ"ב ה"א מה' שחיטה ובגינת וורדים להפמ"ג כלל מ"ב.
שם שחט וזרק לדברי ר' ישמעאל חייב אחת לדברי ר"ע חייב שתים אביי אמר כו' זרק והעלה כו', ע' ירושלמי כלאים פ"ח סוף ה"א ובשבת פ"ז ה"ב ובש"ק שם ובסנהדרין פ"ז סוף ה"ה ובש"ק שם.
שם יכול אף השוחט עולה בדרום יהא חייב ת"ל או אשר ישחט מחוץ למחנה כו', ע' ספרא פ' אחרי פרשה ו' ובהתוה"מ שם סי' פ"ט.
שם אמר רב מרי לאתויי כו', בילקוט אחרי רמז תק"פ הגרסא אביי.
שם המעלה בזה"ז ר' יוחנן אמר חייב ר"ל אמר פטור כו', ע"ל ד"ס ע"ב בתוס' ובמש"כ בחידושי שם וע' בר"ש שביעית פ"ו מ"א ובס' התרומה ה' ארץ ישראל ובס' יראים סי' שכ"ה ובטו"א לחגיגה ד"ג ע"ב ולמגילה ד"י ע"א ובתשב"ץ ח"ג סי' קצ"ט ובביאור הגר"א ליו"ד סי' של"א סק"ו ובתשב"ץ ח"ג סי' ר"א ובח"ס חא"ח סי' קל"ט ובאגודת אזוב סי' י"ד ובס' לבוש מרדכי סי' י"ב.
שם ר' יוחנן אמר חייב ק"ר קדשה לשעתה וקדשה לע"ל, וראיתי בארצות החיים סי' ג' ס"ד שהקשה הלא ר' יוחנן גופיה קאמר בברכות ס"א ע"ב גבי לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, דלא אמרו אלא בזמן שהשכינה שורה, משמע דבזה"ז בטלה קדושתה ע"ש, ולעד"נ דודאי לא יפלוג ר' יוחנן אהא דתנן במגילה כ"ח ע"א והשימותי את מקדשכם קדושתן אף כשהן שוממין, וכן אחז"ל לא זזה שכינה מכותל מערבי, כן האם יחלוק ר' יוחנן אהא דתני רשב"י במגילה כ"ט ע"א כ"מ שגלו שכינה עמהן, אמנם בקדושה ישנן מדרגות מדרגות, ולהכי פירש"י בברכות שם דהאי השכינה שורה, פירושו שביהמ"ק קיים, והיינו דאז היא בקדושה עילאית ביותר מלאחר חורבנו, והא דקאמר ר"י הכא דק"ר קדשה לע"ל, היינו שאם נוכל להקריב קרבנות בזה"ז, לא נצטרך להקדיש את מקום המקדש מחדש.
שם שמעתי שהיו מקריבין אע"פ שאין בית כו', הארכתי בזה בחידושי לעיל ס"ב ע"א ולערכין ל"ב ע"ב.
רש"י ד"ה שם תעלה ושם תעשה הזכיר העלאה לבדה והשאר כללן בעשייה אחת כו', ע' מאי דדייק בדבריו המל"מ פי"ח ה"ד ממעה"ק.
תוד"ה להכי כתביה קרא דלא תיתי מבינייא תימה על סוגיא דבפרק בתרא דרשינן אשר יעלה עולה כו' ע"כ, הנה בצ"ק ובפמ"א תירצו כ"א לפי דרכו דשתי הסוגיות פליגי אהדדי ע"ש, והנה בזה סרה קושיא חמורה ע"ד רש"י לעיל י"ג ע"א. שכ' וז"ל קבלו בחוץ אינו חייב כרת דשחיטה הוא דכתיב לחיובא ואל פתח אה"מ וזריקה נפקא מדם יחשב ע"ש, והוא תמוה כמש"כ בחידושי שם. מדוע נקיט רש"י מהא דאשכחן חיובא בשחיטה וזריקה ולא מצינו כן גבי קבלה, טפי הי"ל לרש"י להביא מציאות הדרשה דלקמן קט"ו ע"ב מקרא דאשר יעלה עולה מה העלאה שהיא גמר עבודה אף כל שהיא גמר עבודה למעוטי קומץ ומקבל כו', ובאמת הראב"ד והר"ש משאנ"ץ על התו"כ נדבה פרשה ד' מפרשי הכי, ופירוש זה מתאים עם חיוב המציאות מדרשת הכתוב, ואמאי נקיט רש"י רק השלילה, מהא דלא אשכחן גבי קבלה כדאשכחן בשחיטה וזריקה, אכן לפי מש"כ הצ"ק והפמ"א ניחא כיון דשתי סוגיות חלוקות הן, לפ"ז י"ל דכל חד מפרש בדוקא לפי הסוגיא דאיהו נקט לעיקר, ולהכי הביאו הראב"ד והר"ש משאנ"ץ דרשה דלקמן מקרא דאשר יעלה, ורש"י רמז על סוגיא דהכא דאיכא נמי קרא דלא תיתי מבינייא לחייב מקבל בחוץ, אכן יל"ד מדברי רש"י גופא דבסנהדרין פ"ב סוף ע"ב הביא מקורו מקרא דאשר יעלה וצ"ע.
תוד"ה ולא בעי. אע"ג דאיצטריך לקמן למעוטי רובע ונרבע כו', ע' בס' לבוש מרדכי לסוגיות דזבחים סי' י"ג.
תוד"ה ר' יוחנן. וי"ל הא דחשיב ליה לר' יוחנן הקטרה היינו לענין מקטיר לחצאין שמשלים אח"כ ע"כ, תירוץ התוס' מוכרח, דאי בלא השלמה, הלא תנן לקמן ק"ט ע"ב דהוא דוקא בכזית, ובתוספתא פי"ב מבואר בהדיא כחצי זית פטור, וע"ל ק"ח ע"ב ברש"י ותוס' ד"ה לא נחלקו.