אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קז.
רבא אמר כדר' יונה דא"ר יונה אתיא שם שם כו' ר' יוחנן אמר אתיא הבאה הבאה כו', ולכאורה הלא ק"ו הוא ג"כ מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן כמו היקש וגז"ש, ומדוע על תירוצא דאביי דיליף אזהרה בק"ו פריך הש"ס וכי מזהירין מן הדין, ועל היקש וגז"ש דר' יונה ור' יוחנן לא פריך מידי, ואמאי נאדו לכתחילה מדין ק"ו כדאביי, די"ל דק"ו איכא למיפרך ואז הלא בטלה האזהרה, משא"כ היקש וגז"ש דאין אדם דן אותם מעצמו אא"כ למדה מרבו ורבו מרבו הלמ"מ משו"ה אין משיבין עליהן כדפירש"י במנחות פ"ב והיינו דפריך בפסחים ס"ו וכי מאחר דגמר גז"ש ק"ו ל"ל, וע' ברש"י ותוס' סוכה ל"א ד"ה ור"י ובמבאר לסה"מ שרש שני ובמעין החכמה דפוס רעדלהיים דף ק"ה ובגבורות ארי למכות י"ח
שם מוקטרי חוץ שהעלן בחוץ מנין א"ר כהנא א"ק ואליהם תאמר על הסמוכין כו' אלא כדתנא דר"י ואליהם תאמר לערב פרשיות, ע' פמ"א בסוגיין וע' בהתוה"מ אחרי סי' ק"א איך שהסביר ביאור מחלקותם בטעמי הכתובים.
שם ר' יוחנן אמר אתיא הבאה הבאה, ונרשם עה"ג דבילקוט פ' אחרי השמיט תיבות אלו, ובברה"ז מקיים ההשמטה וע' בצ"ק וח"נ, והמעיין בילקוט ובדק"ס ימצא שם עוד שינוים והשמטות, אולם על השמטה זו אני תמה איך נוכל כלל להשמיט גז"ש דהבאה הבאה, הלא בכריתות ד"ג ע"ב קאמר הש"ס בפירוש, שוחט והעלה קאמרת הני שני לאוין נינהו אי למאן דגמר גז"ש נאמר כאן הבאה ונאמר להלן הבאה כו' למאן דמייתי לה בהיקש א"ק שם תעלה ושם תעשה כו' ע"ש, הרי דהש"ס גופיה הורה לנו שלא להשמיט הגז"ש דהבאה הבאה, וצ"ע כעת.
שם דם יחשב לרבות את הזורק דברי ר' ישמעאל כו', ע' בחידושי הרמב"ן והרשב"א לחולין דף י"ז ע"א.
שם ר"ע אומר או זבח לרבות את הזורק כו', דרשה זו היא מדכתיב או, ומתיבת זבח מרבינן לקמן ק"ט ע"א אימורי אשם ואימורי חטאת ואימורי קדק"ק ואימורי קדק"ל שהעלה בחוץ, ובתו"כ פ' אחרי פרק יו"ד כלולות שתי הדרשות בברייתא אחת, וממילא מובן דברייתא דלקמן ק"ט היא ג"כ אליבא דר"ע, ואע"ג דהתם נפק"ל מקרא דלא יביאנו העלאת קומץ לבונה וקטרת כו', ובסוגיין מבע"ל לר"ע האי קרא לחלק, אפשר דתרווייהו ש"מ מהאי קרא, וע' בהתוה"מ פ' אחרי סי' ק"ב וסי' קי"ד.
שם ור' ישמעאל האי או זבח מאי עביד ליה לחלק כו', מכאן תשובה למש"כ האחרונים להכריח מסוגיא דשבועות כ"ז ע"ב דמאן דדריש כללי ופרטי בע"כ ס"ל דלא צריך קרא לחלק ואכמ"ל בזה, ולפי המבואר מסוגיא דהכא הרי לא ניתן להאמר כלל הכי, דבשבועות כ"ו ע"א אמרינן דר' ישמעאל ששימש את ר' נחוניא בן הקנה שהיה דורש את כל התורה בכלל ופרט איהו נמי דורש בכלל ופרט ע"ש, ואפ"ה אמרינן בסוגיין דר' ישמעאל מבע"ל האי או לחלק.
שם ור"ע לחלק מנ"ל נפק"ל מלא יביאנו ור' ישמעאל ההוא מבע"ל על השלם הוא חייב כו', ע' מל"מ פי"ט הי"א ממעה"ק ובהתוה"מ פ' אחרי סי' קי"ד.
שם ור"ע האי דם יחשב מאי עביד ליה לרבות שחיטת העוף ור' ישמעאל נפק"ל מאו אשר ישחט ור"ע אמר לך ההוא מבע"ל על השוחט הוא חייב ואינו חייב על המולק ור"י נפק"ל מזה הדבר כו', הנה מסוגיין משמע דבין לר"י בין לר"ע איצטריך תרי קראי לחיוב שחיטה ופטור מליקה, אולם בתו"כ אחרי פרשה ו' יליף תרווייהו מקרא דאו אשר ישחט, וכ"מ ברש"י לקמן קי"א סוף ע"א וריש ע"ב, וע' בהתוה"מ פ' אחרי סי' צ'.
רש"י ד"ה ה"ג דא"ר יונה א"ק שם תעלה עולותיך ושם תעשה איתקוש שאר עשיות להעלאה כו', הנה רש"י נשמר בדבריו דלא נימא דהאי שם תעלה ושם תעשה הוא גז"ש כדמשמע הכא מפשטות לשון התוס' בד"ה ה"ג ועמש"כ בחידושי שם, ולהכי פירש"י איתקוש שאר עשיות, להורות דהוא היקש וכלשון הש"ס בכריתות ד"ג ע"ב, והיקש זה נקט הרמב"ם להחלטה מכלל הסוגיא, כמו בסה"מ ל"ת צ' כן בס' היד פי"ח ה"ד ממעה"ק וע"ש במל"מ, אבל רש"י ר"פ הלוקין השמיט היקש זה, ונקט ילפותא דלא יזבחו עוד או גז"ש דהבאה הבאה, וצ"ע כעת.
רש"י ד"ה דם יחשב דם שפך לרבות את הזורק ע"כ, מזה משמע דלרש"י היתה גרסת הדק"ס בגמ' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך לרבות הזורק, ומשו"ה נקט רש"י דעיקר הדרשה היא מדם שפך, וכן פירש"י לעיל ד"ד ע"ב ובפ' אחרי י"ז ד' דם שפך לרבות את הזורק דמים בחוץ ע"ש, ועל דם יחשב כ' רש"י שם וז"ל כשופך דם האדם שמתחייב בנפשו ע"ש, ולפ"ז יל"ד טובא כיון דעצם הדרשה הכא בע"כ היא מדם שפך, א"כ מדוע הביא כלל ראשית המקרא דדם יחשב, אפילו לפי גרסת הדק"ס, וצ"ע כעת.
רש"י ד"ה ואינו חייב על החסר לקמן פליגי בה איכא למ"ד כו', ע' מל"מ פי"ט הי"א ממעה"ק.
תוד"ה דאמר ר' יונה בפ"ק דכריתות מהיקשא יליף ע"כ, לכאורה משמע דהתוס' הבינו דהאי שם שם דא"ר יונה הוא גז"ש, ומשו"ה הקשו הלא בכריתות קאמר בהדיא דהוא היקש ונשארו בקושיא, אולם רש"י הרגיש בזה ולהכי כתב בסוגיין אהא דא"ר יונה שם תעלה עולותיך ושם תעשה איתקוש שאר עשיות להעלאה כו', הרי דהבין דגם הכא הוא משום לתא דהיקש ואין סתירה מסוגיא דכריתות, ואפ"ל נמי דהתוס' לאו בתורת קושיא באו בדבריהם, רק הודו מהא דכריתות, דגם הכא בע"כ צריך לפרש בתורת היקש כדפירש"י, וע' ב"ק ס"ג ע"ב רש"י ד"ה היקישא ובמראה הפנים לירושלמי סנהדרין פ"ז סוף ה"ה.
תוד"ה הני בסה"ד. אבל חילוק חטאות לא שמעינן מינה, ע' מה שתירץ בבאר שבע לכריתות ד"ג ע"ב.
תוד"ה דאיכא. קשה מיהא דלא משני ההיא דכריתות כריה"ג כו', ע' מאי דמתרץ לה בבאר שבע לכריתות ד"ג ע"ב.
תוד"ה מאי עביד ליה לחלק תימה דהך סוגיא דלא כרבא אלא כאביי דפרק השואל כו' ונשארו בתימה. וע' מה שהאריך בזה בהתוה"מ פ' קדושים סי' ק"א, ולכאורה י"ל לפמש"כ התוס' בחולין פ"ו ע"ב ד"ה לחלק דלמאן דמספקא ליה אי חוששין לזרע האב איהו ס"ל דצריך קרא לחלק, וע' מנחות כ"ב ע"ב תוד"ה ור"י ובמש"כ בחידושי שם, ולפ"ז אפ"ל דלסוגיא זו ספוקי מספקא לה אי חוששין לזרע האב ומשו"ה איצטריכא להאי סוגיא קרא לחלק, אך ז"א דע"כ לא כתבו שם התוס' אלא אליבא דר' יהודא ע"ש, דבזה נופל לאמר דלהך תנא ספוקי מספקא כדמספקא להו לכמה תנאי ר"פ או"ב, משא"כ הכא דייקו התוס' להקשות על סתמא דגמרא, שהחליטו כאביי נגד דעת רבא, דבסתמא הלכתא כוותיה דרבא.
אכן לפי האי תירוצא מיושב קושית התוס' בב"ק נ"ד ע"א, שהקשו שם על טעמייהו דר' יהודא ורבנן דסוגיא דהתם היא כמ"ד דצ"ק לחלק, והתם ודאי איכא לתרוצי כמש"כ התוס' בחולין. דלהני תנאי דמספקא להו אי חוששין לזרע האב, לדידהו צריך קרא לחלק משום שמא אין חוששין, ור' יהודא הא אית ליה הכי ע"ש.
אולם לפ"מ דסוגיא דהכא בע"כ החליטו כאביי כמש"כ התוס' בסוגיין, מתורצת ממילא תמיהת התוס' בב"ק שם בסה"ד שכ' וז"ל למה אין אנו פוסקין כמ"ד כר' יונתן מכח מילתיה דרבא בפ' השואל ונשארו בתימה ע"ש, ולפי הנ"ל ניחא דלא נוכל לפסוק בזה כרבא, מכח סוגיא דהכא דהחליטו כאביי, ולא עוד אלא דגם מסוגיות אחרות נראה דגם אליבא דרבא פריך הש"ס דהאי או מבע"ל לחלק, עד דיל"ד ע"ד התוס' הכא ובב"ק שתמהו על סתמא דגמרא דסתמו כאביי בקושיתם, ולא הקשו טפי על הסוגיות האחרות המוסבות בהדיא אליבא דרבא, ובכ"ז פריך הש"ס האי או מבע"ל לחלק, ובחולין ע"ח ע"ב הארכתי בזה, ועמש"כ בחידושי שם דף כ"ג, וע' בת' מהרשד"ם חאה"ע ס"ס מ"ח.
תוד"ה חד. הכא לא שייך למילף מואליהם תאמר כו', ע' מל"מ פי"ט הי"א ממעה"ק.