אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף צג.
בעא מיניה רמב"ח מרב חסדא ניתז על בגד טמא מהו, ע' בחידושי פנים מאירות לעיל דף צ"ב
שם מי חטאת שנטמאו מטהרין שהרי נדה מזין עליה וטהורה, ע' ר"ש פרה רפי"א ובטו"א למגילה ד"ח ע"א.
שם דתנן היה עומד חוץ לתנור ושרץ בתנור והושיט ידו לחלון ונטל את הלגין והעבירו ע"פ תנור ר"ע מטמא וחכמים מטהרין כו', וכ' הרמב"ם בפיה"מ לפרה פ"י מ"ה דר"ע לטעמיה דס"ל בשבת קלוטה כמי שהונחה כו' ע"ש, וקשה הרי התוס' כתבו בשבת ד"ד ע"א בד"ה אבל למטה, דכשהחפץ בידו של עני או של בעה"ב לא שייך קלוטה כו' ע"ש, נמצא דכל פלוגתתם שם רק בזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע. משא"כ הכא הרי מונח הלגין בידו, ועוד אמאי מודה ר"ע בסוגיין בהזאה שהעבירו ע"ג כלי חרס טמא או ע"ג משכב ומושב טמא שהיא טהורה, נטמא נמי מטעם קלוטה, ואביי קאמר הכא בהדיא דכו"ע לאו כמונח דמי רק ר"ע סבר גזרינן שמא יניח ורבנן סברי לא גזרינן ומודה ר"ע בהזאה דכיון דנפק נפק, ופירש"י וז"ל בהזאה שאינו מעביר אלא זורק מודה הוא דטהור דכיון דנפק מידו נפק לגמרי ואין בידו להכניסה לתנור ע"כ, פי' ומשו"ה לא שייך למיגזר שמא יניח, הרי דבזה גופה חזינן דר"ע סותר הכא סברתו דגבי שבת, דהא התם נמי זרק החפץ ולא אמרינן כיון דנפק נפק, אלא אמרינן דבקליטת האויר הוי כמונח אע"ג דנפק מידו, וה"נ בסוגיין ל"ל לסברת דליכא למיגזר שמא יניח, תיפ"ל דטהור משום דהאויר שעל גביו קלט ההזאה וקלוטה כמי שהונחה דמיא. אלא ע"כ דלאביי אין מקום כלל לאמר דדעת ר"ע דהכא מתאמת עם דעתו דגבי שבת.
אלא די"ל דרבה דקאמר הכא ר"א בשיטת ר"ע רבו אמרה דאמר העברת כלי ע"ג מקום טמא כמונח דמי, איהו לשיטתו אזיל בשבת ד"ד, ומסיק דר"ע סבר קלוטה כמי שהונחה דמיא ע"ש, אבל גם בזו קשה, ראשונה לפמש"כ התוס' בשבת שם דבחפץ דנקיט בידיה לא אמר ר"ע כלל קלוטה כנ"ל, והדעת מכרעת הכי, ועוד הלא רבה אתותב הכא, ורבה גופיה הודה לאביי כדפירש"י בסוגיין בד"ה ר"א סבר, ואיך יתלה הרמב"ם דעת ר"ע דשבת בדעתו דהכא, לפי האוקימתא דרבה איתותב וצ"ע, וע' בת' חו"י סי' קנ"ח.
שם רבא אמר כו' והכא בהא קמיפלגי דר"א סבר הזאה צריכה שיעור ומצטרפין להזאות כו', ע' מה שנרשם עה"ג בסוגיין ולעיל ד"פ ע"א ובמש"כ בחידושי שם.
שם ר"ע אומר היתה לו שעת הכושר כו'. בשטמ"ק הגיה דבמקום ר"ע צ"ל ר' יעקב, ועה"ג נרשם דגם בתוספתא הגרסא ר' יעקב ע"ש, אכן בילקוט ובתו"כ צו פרק ז' הגרסא ר"ע, וכן גרסי שם הר"ש משאנ"ץ הק"א והתוה"מ ע"ש, רק הראב"ד משבש שם הגרסא וגריס ר' יעקב, ומסתמא גם הוא סמיך על התוספתא, ונראה דגרסתו היא עיקרית, דמלבד דר"ע היה רבו של ר"ש כדאמרינן ביבמות ס"ב ע"ב וקשה לאמר דר"ש יהיה חולק על רבו, עוד הלא סתם משנתנו היא כדעת ר"ש, וכולהו סתימתאי אליבא דר"ע כדאמרינן בסנהדרין פ"ו ע"א, וע' רש"י מגילה ד"ב ע"א ובב"מ פ"ב ע"א ובכורות ד"ל ע"א ובחולין ל"ג ע"ב ד"ה ונוקמה ובת' מהרשד"ם חאה"ע סי' רי"ט.
במשנה מן הקרן ומן היסוד אינו טעון כיבוס, בתוספתא פ"י תני גם כבש, וברמב"ם פ"ח ה"ו ממעה"ק השמיט גם יסוד, וכ' רק צואר וקרן, ונראה טעמו פשוט דהא אפילו יסוד דקתני במשנתנו, הכוונה למן הראוי ליסוד כדאוקמינן לעיל ל"ט ע"א וכדהביא רש"י הכא, ולפ"ז די לו במש"כ שם בתנאי הכיבוס שיהיה דם שנתקבל בכלי שרת וראוי עוד להזאה, ובזה שפיר נכלל במה שהזכיר מן הצואר או מעל קרן המזבח, דמן הצואר פוטר מכיבוס מטעם שאינו ראוי עוד להזאה טרם שנתקבל בכלי שרת, ומן הקרן פוטר משום שכבר הוזה, וממילא גם כבש ויסוד בכלל קרן, וע' בסוגיין ע"ב תוד"ה מה וצ"ע כעת. שם אשר יזה לא אמרתי לך אלא בראוי להזאה, ע' בהתוה"מ פ' צו סי' ס"ד.
רש"י ד"ה מן הקרן. ובפ' ב"ש תרגימנא דמן הקרן מן הקרן ממש ומן היסוד מן הראוי ליסוד כו', עמש"כ בחידושי לעיל בסמוך.
תוד"ה מי חטאת שנטמאו מטהרין וא"ת א"כ למה גזרו שלא יעביר אדם מי חטאת ואפר חטאת בנהר ובספינה כו', וכן הקשו בחגיגה כ"ג ע"א תוד"ה מת ע"ש, ולולא דבריהם היה נלע"ד בפשיטות דאע"ג דבדיעבד מטהרין אפילו כשנטמאו מ"מ לחומר מי חטאת חששו בה לכתחילה שלא תבא לשום טומאה, למה"ד לאיסור והיתר דמתירין בדיעבד אם הוא בהפסד מרובה ושעת הדחק, האם נימא דלכתחילה יעשה כן, בודאי דלכתחילה חיישינן שלא יבא לידי תקלה, ומכש"כ מי חטאת דודאי לא בכל מקום ובכל זמן היה קל להשיגם, ולהכי קאמר ר"א דאפילו נטמאו מטהרין, לכתחילה חששו משום חומר דמי חטאת שלא יבאו לידי טומאה, ומשו"ה גזרו שלא יעבירם בנהר ובספינה משום מעשה שהיה, וצ"ע כעת.
בא"ד וי"ל דהתם קודם קידוש והכא לאחר קידוש ע"כ, והוא פלא דבמשנה גופה פרה פ"ט מ"ו דהתם הוא המקור דלא יעבירם בנהר ובספינה, מבואר בהדיא דהגזירה היתה על מים מקודשין אבל מים שאין מקודשין שרי ע"ש, ומצאתי שכבר תמה בזה בחק נתן, ותירץ דמשנה דפרה הוא אליבא דרבנן דפליגי אר"א אבל ר"א איפכא ס"ל דאין מי חטאת ואפר חטאת צריכין מקום טהור אלא קודם קידוש אבל לאחר קידוש לא בעי מקום טהור ולכך מי חטאת שנטמאו מטהרין ע"ש, אבל לע"ד תירוצו אינו מספיק דהא חזינן דהתוס' החליטו כמו בסוגיין, גם בפסחים י"ח ע"א דדוקא קודם קידוש נפסלין ולא לאחר קידוש, והובאו דבריהם במל"מ פ"י ה"ב מה' פרה ע"ש, אע"ג דדבריהם בפסחים הם שלא אליבא דר"א וצ"ע כעת.