אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף צב:

דף צב.

ותודה ואישים. בילקוט פ' צו רמז תפ"ט הגרסא והודאה, ובדק"ס גריס והזאה.

שם ואלא זאת ל"ל אי לאו זאת הו"א יאכלנה אורחא דקרא כו', ע' התוה"מ ויקרא סי' רפ"ט.

שם צוארה ככלי שרת דמי ומיפסיל א"ד כצואר בהמה דמי, ע"ל ספ"ק תוד"ה אלא.

שם פירכסה ונכנסה לפנים וחזרה כשרה הא הכניסה הוא פסולה, פי' ובע"כ דהאי הכניסה הוא לכפר, דהא אין לפרש הכניסה הוא דומיא ונכנסה בלא כוונה, דא"כ מאי איריא דעוף נכנס מעצמו לפנים דכשר, אפילו אם הוא הכניס עצם הדם לפנים בלא כוונה נמי כשר, כדתנן לעיל פ"ב ע"א אם הכניס שוגג כשר, ובע"כ דזהו כל החידוש דחדית בתוספתא דדוקא אם העוף נכנסה מעצמה וחזרה הוא דכשרה, ולהשמיענו בזה דהיכא דהכניסה הוא פסולה, משום דצוארה ככלי שרת דמי, וע' מנ"ח מצוה קל"ט.

שם וחזרה כשרה, בתוספתא הגרסא והחזירה, וכן בתר הכי גבי פירכסה ויצאה לדרום, כמו בפ"ו כן בפ"ח.

שם וליטעמיך גבי קדק"ד דקתני פירכסה ויצא לדרום וחזרה כשרה הא הוציאה פסולה אלא האי יצתה לחוץ איצטריכא ליה כו', וקשה לפמש"כ הכ"מ בפ"א הי"א מפסוה"מ דהרמב"ם מפרש דהאי וחזרה איצטריך לאשמעינן שאם אחר שחזרה קיבל דמה בצפון כשירה ואם קיבל דמה עד שלא חזרה פשיטא דפסולה ע"ש, א"כ אפ"ל דהאי וחזרה כשירה לא אתא לאשמעינן הא הוציאה פסולה ולא משום דיצתה לחוץ איצטריכא ליה, אלא דברייתא איירי דהאי פירכסה היתה קודם קבלת הדם, ושפיר אשמעינן וחזרה, דאם חזרה קודם קבלת הדם ואז קבל דמה כשירה, ומינה איכא למידק הא אם קבל דמה כשהיא בדרום ואח"כ חזרה פסולה, וצ"ע כעת.

שם בעי ר' אבין חטאת העוף שנשפך דמה על הרצפה ואספו מהו אצרוכי הוא דלא אצרכיה רחמנא כלי שרת והלכיך אוספו וכשר א"ד מיפסל פסל ביה רחמנא כלי שרת והלכיך אוספו ופסול, ויל"ד מ"ש דנקט שאלתו לענין נשפך ואספו, הלא השאלה תחול על עצם הדין, ולמסבר קרא כדכתיב והזה מדם החטאת, ודרשינן לעיל ס"ד ע"ב מגופה של חטאת, ופירשו שם התוס' מדכתיב והיזה מדם החטאת ולא כתיב ולקח דמשמע בכלי, ובקרבן אהרן לתו"כ ויקרא חובה פרק י"ח משנה ח' מפרש דכל מלת החטאת מיותרת דהול"ל והיזה מדמו כו' ע"ש, ועכ"פ לפ"ז שפיר נופלת השאלה אי אצרוכי הוא דלא אצרכיה רחמנא לכלי שרת, א"ד מיפסל גבה כלי שרת, ונ"מ אם קבל דמה בכ"ש אי מיפסל גם בדיעבד, ובכלל הרי בקדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב, וא"כ אפשר דהכא לא מעכב, או דאיכא שום ריבוי לעכב נמי, ואי הוה ידעינן דגם בדיעבד פסל כלי שרת, אז ממילא אין מקום לשאלת אסיפת הדם בכלי אם נשפך מן הצואר, כיון דכלי פוסל, ולאמר דהאונס של נשפך יועיל להיתר האסיפה בכלי, זה בודאי דוחק.

ועוד יל"ד על עצם בעיא דר' אבין, דלכאורה ממקומו הוא מוכרע דרחמנא קפיד דוקא שלא יהא הדם בכלי שרת, לפמש"כ הראב"ד בפירושו לתו"כ שם בביאור הברייתא לעיל ס"ד ע"ב דתניא והזה מדם החטאת מגופה של חטאת הא כיצד אוחז בראש ובגוף ומזה וז"ל מגופה של חטאת מדם הגוף כלומר דם הגוף מעכב בהזאה שלא יזה מדם הראש ודם הגוף יתמצה אלא דם הגוף יזה ודם הראש יתמצה דדם הנפש בעינן בהזאה ודם הראש דם האברים הוא ע"ש, ובמתני' שם תנן מיצה את דם הראש ולא מיצה דם הגוף פסולה דם הגוף ולא מיצה דם הראש כשרה ע"ש, ולפ"ז אפשר רק לצמצם שההזאה תהיה מדם הנפש והמיצוי מדם הראש שהוא דם האברים, דוקא כמו דמבואר בברייתא אוחז בראש ובגוף ומזה, שזהו ביאור רישא דברייתא והזה מדם החטאת מגופה של חטאת, שהאחיזה בראש ובגוף תועיל לצמצם בדיוק, שההזאה תהיה מדם הנפש שבגוף, והמיצוי מדם הראש, משא"כ אם יקבל בכלי יבטל הצמצום בהכרח, וצ"ע.

רש"י ד"ה ויצתה לדרום וחזרה לאו דוקא נקט וחזרה כו', וכ"כ רש"י לעיל כ"ו ע"א, ועמש"כ בחידושי שם ולעיל בסוגיין בסמוך.

רש"י ד"ה תיפוק לי. ואויר כלי ככלי דמי, ע"ל כ"ה ע"ב ובמש"כ בחידושי שם.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה