אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף צא:
א"ק קרבן מנחה מלמד שמתנדבין שמן, ע' תו"כ ויקרא נדבה פרשה ה' ובמפרשים שם.
שם וכי מנחה מה מנחה קומצה ושיריה נאכלין אף שמן קומצו ושיריו נאכלין ע"כ, וזו אתיא כמ"ד לקמן בסוגיין דון מינה ומינה ע"ש, ובזה תתישב במה שילה"ק דהרמב"ם סתר א"ע, דברפי"ד ממעה"ק פסק כר"מ דמתנדבין שמן בפני עצמו וע"ש בכ"מ בשם הר"י קורקוס ז"ל, ואיך כתב שם פי"ז הי"ד וז"ל ואין מתנדבין ולא נודרין פחות מלוג שמן שאין לך מנחה פחותה מעשרון והיא צריכה לוג אחד שמן עכ"ל, והשתא לפ"מ דס"ל דמתנדבין שמן בפני עצמו מנחה מאי עבידתיה הכא, אולם לפי המבואר בסוגיין ניחא, כיון דכל הילפותא דמתנדבין שמן היא ממנחה כנ"ל דמה מנחה מתנדבין אף שמן מתנדבין, משו"ה שפיר יהיב הרמב"ם טעמא ותלי במנחה, דלהכי אין מתנדבין ולא נודרין פחות מלוג שמן, שאין לך מנחה פחותה מעשרון והיא צריכה לוג אחד שמן, פי' ולהכי בנדר או נדבה של שמן בפני עצמו ג"כ לא יהא פחות מלוג, כנלע"ד.
שם כתנאי שמן לא יפחות מלוג רבי אומר שלשת לוגין, והנה אהא דתנן בחגיגה כ"ד ע"ב ואם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קדש נאמן פירש"י רביעית לוג שמן, ובטו"א שם הק' וז"ל מאי פסקא רביעית הלוג לנסכים אפילו לרבי הא ס"ל בזבחים המתנדב לא יפחות מלוג אלא האי רביעית הוא רביעית ההין שהן שלשה לוגין והוא פחות שבנסכים לנסכי כבש כו' ע"כ, והנה שותא דמר לא גמירנא דחזינא ביה עירוב פרשיות, דרש"י כתב בחגיגה שם רביעית לוג שמן, והוא למנחות, ובטו"א כ' רביעית הלוג לנסכים דהוא ביין, ואם כוונתו ליין כדמסיק דרביעית ההין שהוא ג' לוגין הוא פחות שבנסכים לנסכי כבש, א"כ מאי האי דהביא מהא דרבי סבר בזבחים דמתנדב לא יפחות מלוג, הא רבי איירי בשמן, ות"ק ס"ל לא יפחות מלוג ורבי סבר שלשת לוגין ועוד דלהטו"א דמפרש רביעית ההין שהן שלשה לוגין והכניס עצמו בפלוגתא דרבי ורבנן, מדוע החליט בפירושו כרבי דוקא, הלא לת"ק דיו בלוג.
ובעצם קושיתו ג"כ אינני מבין לע"ד, דלפי פירושו דהאי הפרשתי לתוכה רביעית קדש הויא הפרשה זו להבאת הקרבן, קשה הלא אין מביאין נסכים מן המדומע, דבחגיגה שם מדומע האי רביעית קדש עם התרומה, ובע"כ כדפירשו התוס' לעיל פ"ח ע"א וכ"ה נמי כוונת התוס' בחולין ל"ה ע"ב בד"ה ואם, דבחגיגה שם אין מקדיש הרביעית ואין קורא שם על התרומה בעוד שהיא בחבית אלא יחדה ושמרה בטהרה ליקח ממנה רביעית אחר שיתרום ויעשה ממנה תרומה ע"ש, ולפ"ז לא פגע ולא נגע להא דבסוגיין ולכל הסוגיות דמנחות דאיירי בנדר ונדבה להבאת היין והשמן למעשה הקרבנות בפועל, משא"כ הכא לפמש"כ התוס' וכנ"ל.
אמנם על רש"י גופיה קשה לכאורה:
דלשון המשנה בחגיגה הוא, עברו הגיתות והבדים והביאו לו חבית של יין של תרומה לא יקבלנו ממנו אבל מניחה לגת הבאה ואם אמר לו הפרשתי לתוכה רביעית קדש נאמן, הרי דאיירי ביין ואיך נאיד רש"י לפרש רביעית לוג שמן, ואיך שייך לאמר הפרשתי לתוכה היינו לתוך החבית של יין רביעית לוג שמן, ובע"כ דלרש"י קשיתיה קושית הטו"א מאי בעי ליין של קדש שיעורא דרביעית, להכי הוכרח רש"י לפרש על שמן, דברישא שם איירי נמי בשמן, לפ"מ דאשכחן ביה שיעורא דרביעית שמן לכל חלה וחלה דחביתי כהן גדול, דהוו שלשה לוגין שהם שנים עשר רביעיות לי"ב חלות, דמשו"ה נמשחה רביעית בכלי המקדש כדאמרינן במנחות פ"ח ע"ב ולהכי נקט האי שיעורא.
שם בדון מינה ומינה בדון מינה ואוקי באתרא איכא בינייהו כו', עי' ח"ס חי"ד ס"ס שט"ז ובשושנת העמקים להפמ"ג כלל יו"ד.
שם אי תניא תניא, ע' פסחים ל"ג ע"א תוד"ה ומינה ובמנחות ס"ב ע"ב תוד"ה ר"פ ושם ק"ז ע"א תוד"ה אי תניא ובגליון הש"ס שם.
שם כיבוי במקצת לא שמיה כיבוי כו' איבעית אימא כיבוי דמצוה שאני, לפי האי תירוצא משמע דאפילו לא היתה כיבוי במקצת רק נתכבה כולה נמי ל"ש משום דהוא כיבוי דמצוה, והוא תימה דהא אש המזבח הוא עשה ול"ת, אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, ואפילו היתה ניסוך כזה מצוה, ובאותה שעה היה מכבה לא הוה דחי לל"ת ועשה, מכש"כ הכא דלא הוי אפילו עשה, רק הוא יין הבא בפני עצמו מיחיד שרצה להתנדב ככה, איך אפשר רצון נדבתו לבטל עשה ול"ת, וע' בברה"ז צ"ק וח"נ מה שהאריכו בסוגיין, וע"ע במנ"ח מצוה קל"ג.
שם והא א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה המוריד גחלת מע"ג המזבח וכבה חייב, חידושיה דר"ג הוא משום דבקרא כתיב אש תמיד תוקד על המזבח, והכא הרי הורידה מקודם, ואפ"ה אם כיבה חייב, וצ"ע לר' יוסי דס"ל בשבת ק"כ ע"ב גרם כיבוי אסור גבי שבת, א"כ היה צריך להתחייב לדידיה אפילו על ההורדה גופה, דהא גרם להתכבות מאליה, להיותה גחלת יחידית, ונראה דלפמש"כ הרמב"ם בפ"ב ה"ו מתמידין, דהאי חייב על הכבייה הוא חיובא דמלקות, לפ"ז נחית חד דרגא דעל ההורדה לחודה דליכא רק גרם כיבוי איכא עכ"פ איסורא לכו"ע, שוב מצאתי במנ"ח מצוה קל"ג שהביא בשם ספר מוצל מאש שחקר מדוע לא יהיה חייב על ההורדה לחודא, ולפי שהס' הנ"ל אינו ת"י לעיין בו לא אוכל להאריך בזה, וע' בהתוה"מ פ' קרח י"ז ב'.
שם דתנא דבי ר"א בן יעקב כלפי שנתנה תורה רשות לתרום כו', כ"ה הגרסא בילקוט שלח רמז תשמ"ו.
שם ל"ק הא ר"י הא ר"ש, ע' במערכה עשירית להגרע"א ז"ל ובס' המאיר לעולם ח"א סי' א'.
רש"י ד"ה יין כדברי ר"ע וה"ה לר"ט ביין כו' ע"כ, לפי גרסת אור הגנוז בתוספתא דמנחות פי"ב מבואר שם הכי בהדיא, וע' מנחות צ"א ע"ב תוד"ה דמייתי ובשעה"מ פ"ו הי"ח מפסוה"מ.
רש"י ד"ה בדון מינה כו' כל דבר שאתה למד מחבירו בגז"ש או בהיקש כו', ע' בס' שושנת העמקים כלל יו"ד מה שהעיר בזה ע"ד המהרש"ל ומהרש"א לב"ק כ"ה ע"ב ובמש"כ בחידושי לעיל ס"ה ע"ב.
רש"י ד"ה כנסכים. כדנפ"ל במנחות דף ע"ג ע"ב אזרח מלמד שמתנדבין יין עכ"ל, ציון זה לדף ע"ג הוא ט"ס, דהתם תניא אזרח מביא נסכים ואין העכו"ם מביא נסכים, ולשון ברייתא זו במנחות המובא ברש"י, הוא שם דף ק"ז ע"א.
רש"י ד"ה הא ר"י. הילכך עקר ליה למשמעותיה דאשה למידרשיה נחת רוח כו', ע' בת' מהרש"ם ח"א סי' קל"ה.
בא"ד והכי מסיק לה לברייתא בספרי ע"כ, הוא בפ' שלח ט"ו ז', וע' בהתוה"מ שם סי' י"א ובכ"מ ומל"מ פט"ז הי"ד ממעה"ק.
רש"י ד"ה הא ר"ש. וא"ת פסיק רישא ולא ימות הוא אפשר דמזלף ליה בטיפין דקות מאד הילכך אי נמי מכבה בטיפים גסות דבר שאין מתכוין הוא ע"כ, הנה תירוצו דרש"י דמזלף בטיפין דקות כתבו ג"כ התוס' בשבת ק"ג ע"א וביומא ל"ה ע"א, רק רש"י הכא הוסיף, דמשום מציאות ההיתר בטיפין דקות אפשר נמי בגסות, ונ"מ הוא לדינא דלהתוס' דוקא בדקות ולרש"י גם בגסות, וכה"ג פירש"י בשבת ק"ג ע"ב גבי מותר לאדם לאמר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר שאם יש בורגנין הולך, וז"ל כיון דהוא דבר שיש לו היתר ע"י תקנה בשבת מותר לאומרן אפילו במקום שאין שם ההיתר ע"ש, ובחידושי לעיל ל"ב ע"א גבי אפשר דעביד סכין ארוכה ושחיט הבאתי הרבה דוגמאות כאלו, דמשום אפשרות מציאות בדבר, נולד קלות בכלל דין זה, לעשותו אפילו בזולת אפשרות המציאות, ושם הבאתי דאפילו בדאורייתא אשכחן כזאת ע"ש, ועפ"ז שפיר פירש"י גם בסוגיין, דמשום אפשרות זילוף בטיפין דקות מאד מותר גם בגסות, וע' בת' עונג יו"ט חי"ד סי' צ"ד ובת' מהרש"ם סי' קכ"ב.
עוד תירצו התוס' בשבת וביומא שם אהא דבסוגיין, דאפשר דמזלפו ע"ג האברים באופן שלא יכבה האש ע"ש, ולכאורה לפי תירוצם מאי מקשה בסוגיין והא קא מכבה, וכעין שהקשה הפנים מאירות על תירוץ רש"י דמזלפו בטיפין דקות כו', דז"א דהא אפילו אם מזלפן על העצים והאברים, בע"כ שיבא היין על האש, דזהו עיקר מצותן כדאמר שמואל מביא ומזלפו ע"ג האישים, וע' רש"י ד"ה או אינו אלא לאישים, ולפ"ז בהכרח דבזילוף זה הוי עכ"פ כיבוי במקצת, והשתא ניחא תירוץ התוס' ואין מקום גם לקושית הפמ"א, דכל קושית הש"ס והא קא מכבה, הוה כל כמה דלא פסיקא להש"ס דכיבוי במקצת ל"ש כיבוי וסברי דשמיה כיבוי, שפיר פריך והא קא מכבה, משא"כ בתר דשנינן דכיבוי במקצת ל"ש כיבוי, אז אף אם יצאו היין מעצי המערכה והאברים ואפילו הטיפין על האש גופה נמי ל"ש.
כן בזה דהפמ"א דחה לפירש"י לא נהירא, שכ' וז"ל אלא נראה ברור דאף בטיפות דקות נמי הוי כיבוי אלא משום דהוי פסיק רישא דלא ניחא ליה בהאי כיבוי ע"ש, דמלבד שלא הביא לדברי התוס' בשבת וביומא הנ"ל לא הביא נמי לשיטת הערוך המובא ברא"ש פ' שמונה שרצים והאריכו בזה בקרבן נתנאל שם ובברה"ז וצ"ק ובח"נ בסוגיין, דהא דלא אסר ר"ש פסיק רישא דלא ניחא ליה הוא דוקא גבי שבת, אבל בשאר איסורים לא, ומייתי ראיה מסוגיין, דהש"ס פריך והא קא מכבה אע"ג דלא ניחא ליה, וע' בראבי"ה לשבת סי' קצ"ד כלל א' ובאור זרוע ה' שבת סי' נ"ט ושם סי' פ"ד אות כ"ה ובת' מהרש"ם ח"ב סי' רכ"ט.
רש"י ד"ה גחלת. ואיסורא דרבנן הוא דאיכא ובמקום היזק דרבים לא גזור רבנן ע"כ, כה"ג ברש"י שבת קכ"א סוף ע"ב ד"ה דילמא.
תוד"ה א"ל. ל"ל מה מצינו כיון דיליף הכא מקרא מדכתיב קרבן, מלשון התוס' משמע דקושיתם סובבת על שמואל, דיהיב טעמא בדברי ר"ט מדכתיב קרבן, ור"ט גופיה הלא אמר מתורת מה מצינו, ואם איתא להא דשמואל דילפותא דידיה היא מקרא, ל"ל למימר מה מצינו טפי הי"ל לר"ט גופיה להורות לר"ע מקרא, והוא פלא דהא בתו"כ ויקרא נדבה פרשה ח' הכי תניא, ת"ל קרבן דברי ר"ט א"ר טרפון מה מצינו ביין כו', הלא נראה בהדיא דדרשת קרבן לא קבל ר"ע, עד שר"ט הוכרח לאמר לו מה מצינו, א"כ מה מקום לקושית התוס' על שמואל, שוב ראיתי בהתוה"מ שם סי' צ"ד ובברה"ז וצ"ק ובטהרת הקדש בסוגיין שהאריכו בדברי התוס' מברייתא דתו"כ בדרכים אחרים, וע"ש בק"א על התו"כ.
תוד"ה המודיד. ושמא יש חילוק בין הורידה לפקעה, ע' תוס' יומא מ"ו ע"ב ד"ה כי ובמנ"ח מצוה קל"ג, וע"ע בר"ש משאנ"ץ לתו"כ פ' צו פרק ב' משנה יו"ד ובמש"כ בחידושי לעיל פ"ו ע"א.
תוד"ה הא ר"י. וי"ל דתרי תנאי אליבא דר"ע ע"כ, וכן הביא הר"ש משאנ"ץ בביאורו לתו"כ נדבה פרשה ח' בשם הרב רבינו חיים כהן ז"ל.