אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף צא.
ת"ש ד"א ברכת היין תדירה כו' אע"ג דברכת היום קדישה, ע' טו"א מגילה ד"ו ובש"א סי' ס"ב.
שם דא"ר יוחנן הלכה מתפלל אדם של מנחה ואח"כ של מוספין, ע' ש"א סי' י"ט ובת' באר יצחק חא"ח סי' כ'.
שם מצוי קאמרת תדיר קא מיבעיא לן מצוי לא קא מיבעיא לן, ע' ש"א סי' כ"א ובת' חו"י סי' רל"ז ובת' הגרע"א סי' ט'.
שם מילה לגבי פסח כי תדיר דמיא, ע' בנחל אשכול לס' האשכול ה' תפילין סי' ל' ושם ה' מילה סי' מ' ובש"א סי' כ"ח ובת' ח"צ סי' קנ"ב ובת' חו"י סי' נ"ט ובת' דבר אברהם סי' ל"ג.
שם דכיון דאתא כמאן דשחיטי תרווייהו דמי, ע' בת' ח"צ סי' מ"ה מה שהביא בשם תרומת הדשן.
שם מתניתין נמי דיקא דקתני עד שיזרק הדם ולא קתני עד שישחוט ויזרוק הדם ש"מ, ע' שאגת אריה סי' י"ז וסי' כ' ובנוב"י מ"ת חא"ח סי' י"א.
שם ובכולן כהנים רשאין כו' מ"ט א"ק למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין ע"כ, והוכיחו התוס' מהכא ביומא כ"ה ע"א דכהנים מותרין לאכול קדשים בעזרה מיושב דאל"ה מאי גדולה היא, וע' מה שהאריך בזה בבאר שבע לתמיד דף כ"ז ע"א, וע"ל ט"ז ע"א תוד"ה ומה יושב שאוכל ובשטמ"ק שם ובמה שהארכתי שם בחידושי, אבל רש"י ביחזקאל מ"ד ג' כתב שהכהנים אכלו בלשכות, ואפשר ס"ל לרש"י כר' יצחק בספרי פ' קרח דדריש לך נתתים למשחה ולבניך דקאי על שמן המשחה שאף הבנים נמשחו וע"ש בהתוה"מ.
רש"י ד"ה ואע"ג דמוספין קדישי מוספין שם שבת עליהן שהם באים חובה לה כו', ע' בת' עין יצחק חא"ח סי' ט"ו ענף ח'.
רש"י ד"ה תדירי שהן מצויין מתוך שבאין בנדר ובנדבה מצוי קאמרת שאין תדירותו חובה כו', ע' ש"א סי' כ"ח.
רש"י ד"ה ולא אוציא את המילה שהיא תדירה ת"ל אשר לא תעשנה כו', ע' בת' עין יצחק חא"ח סי' ט"ו.
רש"י ד"ה מותר רקיקי, וא"ר שמעון במנחות דף ע"ה ע"א מושחן כמין כ"י ושאר השמן נאכל לכהנים עכ"ל, הא דרש"י הביא הברייתא דהתם ודלג על לשון המשנה שם ע"ד ע"ב דקתני נמי מושחן כמין כ"י ושאר השמן נאכלין לכהנים ע"ש, משום דשם בברייתא איכא פלוגתא, ולדעת ת"ק מחזירו לחלות, פירוש לבלילה, דמשיחת רקיקין קודם לבלילת החלות כדפירש"י בכ"י שם, ורק ר"ש ס"ל בברייתא דשאר השמן נאכל לכהנים ואינו מחזירן לחלות ע"ש, ולפ"מ דמשנתינו ר"ש קאמר לה, להכי דיוקי דייק רש"י בלשונו לאמר וא"ר שמעון כו', ר"ל דר"ש לשיטתו קאמר, וע' במל"מ פי"ג ה"ה ממעה"ק, ועפ"ז הא דתניא בתוספתא מנחות פ"ח דר"ש ס"ל במנחה שהיתה באה מחצה חלות ומחצה רקיקין דמושח את הרקיקין כמין כ"י ושאר השמן נותן לחלות ע"ש, בודאי שבוש גמור הוא דאיהו ס"ל בהדיא דנאכלין לכהנים כנ"ל.
תוד"ה ת"ש. בכל הני ת"ש צריך טעם מאי קס"ד מאחר דכבר שני אטו שבת כו', ע' שבת מ"ג ע"א תוד"ה כופה ושם קכ"ג ע"ב תוד"ה איתיביה ובע"ז מ"ב ע"א תוד"ה ה"נ ושם ס"ה ע"ב תוד"ה איתיביה ובצ"ק וחק נתן בסוגיין, ובבאר שבע להוריות ד"ד ע"ב ובחוט המשולש חלק הת' להגאון ר' אליעזר יצחק דף ק"מ.
בא"ד וצריך לדקדק בפ' התכלת דף מ"ט ע"א כו', וכן הקשו התוס' במנחות שם, וע' בפמ"א ובחק נתן בסוגיין ובת' ח"צ סי' ק"ו ובקצוה"ח סי' ק"ד סק"ב ובארצות החיים סי' כ"ה ובברכי יוסף חא"ח סי' צ' סק"ג.