אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף פד.

דף פג:

נסכים הבאים בפ"ע לדברי כולן ירדו לדברי ר"ג ור"ש לא ירדו, הנה כולם מודים דנסכים הבאים בפ"ע לא הוו לאישים, ור"ג ור"ש דס"ל לא ירדו נמי ס"ל הכי, רק ר"ג סבר לא ירדו משום דראוי למזבח ולר"ש לא ירדו משום דבא בגלל עצמו, אבל גם אינהו ס"ל דלא הוו לאישים, ואתא פסק הרמב"ם בפט"ז הי"ד ממעה"ק אליבא דכו"ע, ולשון המל"מ שם בלתי מדוקדק ע"ש, וע' בספרי פ' שלח בפסוק ויין לנסך שלישית ההין ובהתוה"מ שם ובמש"כ בחידושי לקמן דצ"א ולמנחות דע"ד

שם מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום כו', ע' גבורות ארי לתענית כ"ו ע"א.

שם מנחתם ונסכיהם בלילה כו', ע' ירושלמי סוכה פ"ד ה"ו ובד"ה ד"ל ע"ב תוד"ה ונתקלקלו ובטו"א שם.

במשנה אלו אם עלו לא ירדו הלן והיוצא והטמא כו', ע"ל פ"ז ע"א תוד"ה כלי שרת ובמנחות ד"ז ע"א תוד"ה אין ובנוב"י קמא חאה"ע סי' ע"ז.

שם ר' יהודא אומר שנשחט בלילה כו' אם עלתה תרד רש"א לא תרד, ע' בתוס' לקמן ק"ח ע"א.

שם לא היה פסולו בקדש אין הקדש מקבלו ואלו שלא היה פסולן בקדש הרובע והנרבע כו', ואלה"ק ניהי דממעטינן מקראי בב"ק ד"מ ע"ב מן הבהמה להוציא רו"נ מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה, אבל בקדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב, ומהיכא תיתי כאן למימר דגם בדיעבד אם עלו ירדו, די"ל דר"ש דיליף בגמ' למעט את אלו מקרא דזאת, נחשב לו מיעוטא דזאת, כמו שנה עליו הכתוב לעכב.

והנה התוי"ט דייק מדוע לא תני נמי שהמית את האדם ע"ש, ושפיר דייק דמהאי קרא גופיה דילפינן מוקצה ילפינן נמי נוגח, כדאמרינן שם ומן הצאן להוציא את הנוגח ע"ש, ושם משמע דר"ש גופיה דהכא נמי מסכים להאי דרשא ע"ש. ולע"ד יש עוד לדקדק אמאי לא תנא ג"כ זקן וחולה ומזוהם דאינהו נמי לא היה פסולן בקדש, ובמשנה דבכורות מ"א ע"א נקיט להו ביחד, וכמו דממעטינן בגמ' שם ובתמורה כ"ח ע"ב מן הבהמה רובע ונרבע, כמו כן ממעטינן התם מקרא דמן הצאן מן הכבשים ומן העזים זקן חולה ומזוהם, וצ"ע כעת.

ודע דהאי כללא דכל שפסולו בקדש הקדש מקבלו לא היה פסולו בקדש אין הקדש מקבלו, דבמשנתינו הוא בשם ר"ש, תניא בברייתא דתו"כ פ' צו פרק א' משנה ט' בשם ר"ע, כן דיוקא דר' יוחנן בגמרא פ"ה ע"ב, לא הכשיר ר"ע אלא בדוקין שבעין הואיל וכשרין בעופות, הוא ג"כ בברייתא גופא דהתם, וע"ש בר"ש משאנ"ץ ובתוי"ט מנחות פ"ז מ"ג.

שם עולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד שחטה בראש המזבח יפשיט וינתחה במקומה, והנה התוס' לעיל ר"פ קדק"ד דייקו אמאי תנא קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח דמשמע דיעבד ותירצו דמדאורייתא שוחט לכתחילה כדדרשינן מוזבחת עליו ושמא הא דנקט דיעבד מדרבנן שלא תרבץ גללים, וסברא זו נקט בתפארת ישראל הכא והתם ע"ש, ולפ"ד יל"ד מדוע דקדקו התוס' שם על לשון ששחטן, ולא דקדקו טפי על עצם דין משנתינו דתרד, אמאי תרד הא וזבחת עליו כתיב, ולתרץ כדתירצו התם דהוא מדרבנן, עוד יל"ד בפיה"מ להרמב"ם שכ' אהא דמשנתינו וז"ל ומה שאמר עולה שעלתה חיה היא עולה כשרה לדברי הכל ולא בא ללמדנו אלא שהמזבח ראוי להפשט וניתוח אם עבר ושחט בראש המזבח עכ"ל, והוא מהש"ס דלקמן פ"ה ע"א דקאמר סיפא אתאן לכשרה ומאי קמ"ל דיש הפשט וניתוח בראש המזבח ע"ש, אמנם לפמש"כ התוס' לעיל שם, טובא קמ"ל בהאי דינא אפילו כל זמן שהיא חיה בהא דתרד, דמדאורייתא שוחט לכתחילה בראש המזבח כדדרשינן מוזבחת עליו, והא דתרד הוא מדרבנן שלא תרביץ גללים, ולפ"ז עצם הדין דמדרבנן תרד הוה חידושא במשנתינו.

לכן נלע"ד דהרמב"ם לטעמיה בפ"ג ה"ד מפסוה"מ, דטעמא דעולה שהעלה חיה לראש המזבח תרד שעדיין אינה ראויה ע"ש, ודין דאינה ראויה לאישים אם עלתה תרד, כבר ידענו מקרא דהיא העולה על מוקדה מה עולה שהיא ראויה לאישים אם עלתה לא תרד אף כל כו', ודעה זו נקט הרמב"ם שם בהלכה הקודמת ע"ש, והשתא אין לך יותר אינה ראויה לאישים מעלתה חיה, ולכן כתב הרמב"ם דכל דין דעולה שעלתה חיה הוא פשוט וכשר לדברי הכל וכל האי דינא דאשמעינן הוא רק בשביל הפשט וניתוח בראש המזבח אם עבר ושחט, וכדברי הרמב"ם מדוייק בתוספתא פ"ט, דהכי תניא התם העלו חיים מורידן ושוחטן למטה אין לך שמקדיש במזבח החיצון אלא את הראוי לו ע"ש, הרי בהדיא כדברי הרמב"ם, ולדבריו אין מקום נמי לקושית התוס' לעיל נ"ח ע"א במאי דתנא קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח, דדוקא בדיעבד, אבל לכתחילה תרד דאינו ראוי לאישים, וע' במש"כ בחידושי שם.

שם זאת היא העולה הרי אלו ג' מיעוטין כו', ע"ל ס"ח ע"א תוד"ה מלק בשמאל ועמש"כ בחידושי לעיל כ"ז ע"ב ולדף פ"ג ע"א.

שם פרט לשנשחטה בלילה, וקשה ל"ל קרא למעוטי, הא מקרא מלא הוא ביום זבחכם, וילפינן מזה במגילה ד"כ ע"ב דסמיכה ושחיטה ביום, ואפ"ל דה"א דזהו דוקא לכתחילה, אבל אם שחט בלילה ועלו לא ירדו, דהא אברים ופדרים שלא נתעכלו מביום מקריבין מבוא השמש ומתעכלין והולכין כל הלילה, ומשו"ה יש מקום לאמר דזה הוי ראוי לאישים ואם עלו לא ירדו, להכי איצטריך האי מיעוטא, וע' תמורה י"ד ע"א וברש"י ד"ה דברים ובהגהות הגר"א שם ולעיל י"ב ע"א ובתוד"ה יום ולקמן קי"ד ע"ב תוד"ה היתר ובמש"כ בחידושי שם.

שם יכול שאני מרבה הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד ואתנן ומחיר וכלאים וטריפה ויוצא דופן ת"ל זאת, אע"ג דמחד מיעוטא מעטינהו לכולהו, מ"ט בפרטיהם אינם דומים זל"ז, דרובע ונרבע משכחת נמי דאקדשינהו מעיקרא והדר רבעו כדאמרינן לקמן קי"ד ע"א, ומוקצה ונעבד ע"כ מקמי דאקדשינהו הו"ל מוקצה ונעבד כדפירש"י שם, ואתנן ומחיר אין לאמר לאחר שהוקדשו, דהא בתמורה ד"ל דרשינן לכל נדר פרט לנדור, כדהביאו התוס' לקמן שם, וע' בר"ש משאנ"ץ לתו"כ צו פרק א' משנה ח'.

רש"י ד"ה נסכין הבאין בפני עצמן כגון המתנדב יין בלא זבח כו' ע"כ, הנה משום דאיתנייהו נסכים ממין זה ג"כ, להכי הוכרח רש"י בערכין י"ב ריש ע"א לפרש נסכים הבאין בפני עצמן כגון שהביאו היום קרבן צבור ולא הביאו נסכים עמו והביאום למחר כו' ע"ש, משום דהתם איירי לענין שירה, ועל נסכים דיחיד כדאיירי בסוגיין אין אומרים שירה כלל, וע"ש בתוד"ה נסכים ובר"ה ד"ל ע"ב תוד"ה ונתקלקלו ובטו"א שם ובת' הרשב"א סי' ע"ט.

רש"י ד"ה נסכים הבאים בגלל זבח, ונפק"ל מהא דאמר מר ומנחתם ונסכיהם יתירי דכתיבי בקרבנות החג כו', ע' מנחות מ"ד ע"ב תוד"ה מנחתם השני ובהתוה"מ אמור סי' קפ"ט.

רש"י ד"ה כשם. כך אם ירדו לא יעלו עוד עכ"ל. ולשון הרמב"ם בפ"ג ה"ח מפסוה"מ כך אם ירדו לא יעלו שנייה שהרי פסולין הם ע"ש, ואפשר ששניהם כוונו בדבריהם על המבואר בתוספתא פ"ט דאם העלה שנית לאחר שירדו, אז ירדו נמי ע"ש.

תוד"ה וחוץ. וי"ל פסול דשלא במקומו חמיר טפי מפסול דשלא לשמו כו', ע"ל ס"ח ע"ב תוד"ה אמר ובמעילה ד"ב ע"ב תוד"ה אליבא ותוד"ה ורבה.

תוד"ה זאת. ותורת הוי ריבויא לר' יהודא לאינך פסולין דאם עלו לא ירדו כ"ה גרסת השטמ"ק, והנה התוס' במנחות כ"ו ע"ב בד"ה תורת הקשו דזאת תורת העולה איצטריך לדברים שדרכן ליקרב ביום שמעלן עם בא השמש ומתעכלין והולכין כל הלילה ע"ש, ולולא דבריהם היה נלע"ד עפ"מ דאמרינן בסנהדרין פ"ו ע"א סתם ספרא ר' יהודא, ובתו"כ נדבה פרק ו' משנה ח' תניא והקטיר אע"פ שפסול אע"פ שיוצא אע"פ שפגול אע"פ שנותר אע"פ שטמא יכול כשהן למטה ת"ל המזבח כשהן בראש המזבח אמרתי ולא כשהן למטה, וע"ש בר"ש משאנ"ץ ובהתוה"מ סי' נ"ז, ולפ"ז אין מקום לקושית התוס' דלר' יהודא אתא האי תורת לדרשתם במנחות שם, דלדידיה לא איצטריך להנך פסולין דאם עלו לא ירדו, דכולהו ילפינהו מקרא דוהקטיר כשיטתו בספרא שם.

בא"ד והיכי משכ"ל פסול בפיגול ונותר וטמא כו', ע"ל י"ד ע"א תוד"ה הג"ה ובנדה ר"פ יוצא דופן תוד"ה זאת ובבאר שבע להוריות ד"ג ע"א.

תוד"ה פרט. וא"ת קדק"ד ששחטן בדרום דקאמר בריש מעילה תרד לר' יהודא הא לית ביה מיעוט רביעי ע"כ, ויל"ד מנא להו להתוס' להקשות בפשיטות כ"כ מדר"י אדר"י, הלא לעיל ס"פ כל הפסולין הקשו בש"ס אהא דתניא ר' יהודא אומר דבר רע ריבה כאן חטאת ששחטה בדרום (והביאו התוס' כאן בסמוך) הלא בברייתא דספרי תניא ר' יהודא אומר יכול חטאת ששחטה בדרום יהא חייב ת"ל לא תזבח וגו' כל דבר רע על דבר רע אתה מחייבו ואי אתה מחייבו על חטאת ששחטה שחטה בדרום, ומשני תרי תנאי אליבא דר' יהודא, ועמש"כ בחידושי שם, ולפ"ז שפיר י"ל דסוגיא דמעילה ס"ל כהך תנא אליבא דר' יהודא דמחייב על חטאת ששחטה בדרום, ואליביה תרד נמי כדהבינו התוס' הכא, ובברייתא דבסוגיין דלית ליה מיעוט רביעי, ס"ל כתנא דספרי דאינו חייב על חטאת ששחטה בדרום, וכיון דלית ליה מקור בדאורייתא לפוסלו, משו"ה אם עלתה לא תרד, ומנא להו להתוס' להקשות בפשיטות כ"כ מדר' יהודא אדר' יהודא, וצ"ע כעת.

בא"ד וי"ל משום דדרשינן לעיל דף ל"ו ע"א כל דבר רע ריבה חטאת ששחטה בדרום כו' ואע"ג דקרא ללאו שמעינן נמי דאם עלתה תרד ע"כ. וקשה הלא אם יש מקום לאמר דהאי קרא דכל דבר רע יוכל לרבות פסולין כאלו גם לענין שאם עלו ירדו, א"כ ל"ל כלל הני ג' מיעוטין דזאת היא העולה, הרי לשון כזה, כל דבר רע, סובל כל אלו שהיה פסולן בקדש וצ"ע כעת, ועמש"כ בחידושי לעיל ס"פ כל הפסולין ולעיל בסמוך ולמעילה ד"ב ע"ב.

תוד"ה הניתנין. ומיהו צ"ע כי שמא בנשפך הדם ונאבד קודם קבלה לא יאמר ר"ש לא ירדו כו', ע' בת' אחיעזר חי"ד סי' כ"ט אות ד'.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה