אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף פג:

דף פג.

דאמר עולא אימורי קדק"ל שהעלן לפני זריקת דמן כו', ע' בתוד"ה למעוטי קמצים ובמש"כ בחידושי שם.

שם ור"ג נמי הכתיב עולה על מוקדה ההוא לאהדורי פוקעין הוא דאתא ואידך לאהדורי פוקעין מנ"ל כו' ע"כ, וכמ"כ איצטריך קרא גבי פרה אדומה בספרי פ' חקת ושרף את הפרה וגו' להביא את הפקיעים, וע' לעיל פ"ו ע"א תוד"ה עיכולי ובדף ק"ט ע"א תוד"ה כמאן ובבה"ז ובפמ"א ובחק נתן שם.

שם ריה"ג אומר מתוך שנאמר כו', בילקוט תצוה רמז שפ"ד הגרסא ר' יוסי סתם, אך גרסא דהכא עיקרית דבסנהדרין ל"ד ובתו"כ ר"פ צו בכולהו הגרסא ריה"ג.

שם עולת העוף פסולה איכא בינייהו, ע' במעין החכמה דפוס רעדלהיים דף מ"ג ע"ב.

רש"י דיה ר' עקיבא אומר עולה בהאי קרא כתיב, ובשטמ"ק הגיה כתיב עולה, וברש"י סנהדרין ל"ד ע"ב, הלשון, עולה בההוא קרא נמי כתיב ע"ש, ובאמת בהאי קרא לא נזכר עולה, ובע"כ כמש"כ רבינו חננאל בסנהדרין שם וז"ל ר"ע אומר עולת תמיד, וכ"כ הגאון מלבי"ם ז"ל בהתוה"מ לתו"כ ר"פ צו, דקאי אקרא עולת תמיד לדורותיכם ע"ש, ועפ"ז צריך לשבש בכל השלשה מקומות, בגמרא צ"ל עולת תמיד כדגרס הר"ח, ובפירש"י בסוגיין ובסנהדרין, במקום בהאי קרא כתיב, צ"ל בפרשה זו כתיב.

תוד"ה הנסכין כשרין והזבח פסול אי אפשר להיות לנסכין כשרין גמורין כיון דהזבח פסול אלא כלומר כשרין מפסול עצמן וע' בשטמ"ק, ונראה דדבריהם מבוארים ברש"י לעיל סוף ע"א, וע' מנחות פ"ט ע"ב תוד"ה שאם, וגם בהא דרש"י מסיק דבטלה תורת הקרבה מהנסכין, כוונתו לתורת ההקרבה עם זבח זה, אבל יודה למש"כ התוס' דכשרין מפסול עצמן, והכשרות תועיל לתתם לזבח אחר, כדתנן במנחות ע"ט ע"א הנסכים שקדשו בכלי ונמצא זבח פסול אם יש זבח אחר יקריבו עמו, וכן שם בתוספתא פ"ו הביא נסכיו לעולה ונטמא זבח או שנפסל יתנם לשלמים הביא נסכיו לשלמים ונטמא זבח או שנפסל יתנם לעולה ע"ש, ומיירי כגון שהיה זבח זבוח באותה שעה כדתני מתתיה בן יהודא במנחות אמתניתין דהתם, וע"ש ט"ו ע"ב תוד"ה אפשר.

תוד"ה למעוטי קמצים שלא קדשו בכלי לכאורה משמע דאפילו אליבא דר"ש קאי דאמר לקמן בנשפך דמה דלא ירד חדא כו', לכאורה ל"ל להתוס' להביא ראיות דגם אליבא דר"ש קאי, והלא מה ענין זה להא דר"ש, דקמצין שלא קדשו בכלי מונח החסרון על הדבר הדרוש אל ההקטרה, ושפיר נופל בו לאמר שאינו ראוי למזבח, משא"כ בנשפך הדם דהחסרון אינו בדבר העולה לאישים, דהבשר מצד עצמו ראוי לאישים זולת החסרון מצד אחר הוא שפיכת הדם, ומכש"כ לפ"מ דר"ש גופיה קאמר נשפך דמה ויצא דמה חוץ לקלעים לא ירדו, הלא דס"ל דלא אגידא כ"כ זריקת הדם בהקטרת הבשר לענין ירידת הבשר מן המזבח, ודוחק לאמר דקושית התוס' היא רק על דברי רב פפא ובטרם שהקשה רבינא מ"ש מדעולא כו' ומשני הנך לא מיחסרו מעשה בגופייהו כו', דא"כ הו"ל להתוס' לפרושי הכי וצע"ק.

בא"ד דההיא דעולא אתיא כר"ש דלר' יהודה ירדו כו' ע"כ, הנה לקמן פ"ה ע"א בשטמ"ק אות ב' כתב דעולא אמר לא ירדו אפילו לר"י ע"ש. אמנם לשיטת התוס' דהכא דעולא קאי דוקא אל יבא דר"ש, אם כן ל"ל לעולא לתלות טעמיה דלהכי לא ירדו האימורי קדק"ל שהעלן לפני זריקת דמן משום קליטת המזבח כדהסביר רש"י במעילה ד"ז ע"ב ע"ש, תיפ"ל דר"ש הא סבר כל העומד לזרוק כזרוק דמי, ול"ל לקליטת המזבח, וא"ל דחידושא דעולא אליבא דר"ש הוא אפילו קבליה סמוך לשקיעת החמה דלא הוה שהות ביום למיזרקיה כדאמר במעילה ד"ו ע"א, או שהעלה האימורין קודם שנתקבל הדם בכלי, וע' ב"ק ע"ו ע"ב תוד"ה כל ובחולין ד"פ ע"ב תוד"ה דכמה, דז"א דפשטא דמילתא משמע דעולא סתמא קאמר וצ"ע כעת, ועי' בסיום התוס' דהכא.

בא"ד ולר"ש משכ"ל שאין ראוי לו כגון לבונה קודם קמיצת הסלת כו', עמש"כ בחידושי למנחות כ"ו ע"א.

תוד"ה ההוא, ומ"מ לתרווייהו צריכי מאשר תאכל האש כו', ע"ל פ"ו ע"א תוד"ה עיכולי ובדף ק"ח ע"ב תוד"ה כמאן בסה"ד ובהתוה"מ פ' צו סי' י"ג.

תוד"ה ואי, עיכולי לבונה לא ממעט דמהדרינן להו כו' ע"כ, וכן עיכולי קומץ כדכתבו התוס' במנחות כ"ו סוף ע"ב.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה