אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף עד:

דף עד.

מ"ש שלשה דאיכא רובא שנים נמי איכא רובא כו', ע' פלתי סי' ק"י סקכ"ד.

שם חבית של תרומה שנתערבה במאה חביות ונפלה אחת מהן לים המלח, והנה בלשון זה העתיק הרדב"ז בפט"ו ה"ב מה' תרומות והכ"מ בפ"ז ה"י מה' ע"ז, אולם בשטמ"ק בסוגיין כ' דצ"ל הגדול ע"כ, והנה מלבד מה דגרסא זו מתאמת יותר עם גרסת ים הגדול דגבי טבעות לעיל ע"א, עוד מוכרחת גרסא זו, לפ"מ דהכא איירי בחבית סתומה, ובשלמא אי נפלה לים הגדול, אז נאבדה הימנו ומשו"ה הותרו כולן, אבל אי נפלה לים המלח דשם לא נטבעה, ונשארת צפה על פני המים כדאמרינן בשבת ק"ח ע"ב, א"כ הוי כאילו פירש למקום אחד דלא מהני פרישתה להתיר השאר, כדכתבו התוס' לעיל ע"א בד"ה ונפלה ועמש"כ בחידושי שם.

שם ואיצטריך דר"נ ואיצטריך דר"ל כו', ע' פלתי סי' ק"י סקכ"ד.

שם דאי מדר"נ ה"א ה"מ עכו"ם דאין לו מתירין אבל תרומה דיש לו מתירין לא, ע"ל דף ע"ב ע"ב תוד"ה כולן ובמחנה אפרים פט"ז ממאכלות אסורות ובשעה"מ פ"ז הי"ב מה' ע"ז.

שם אמר רבה לא התיר ר"ל אלא חבית כו', וכן העתיק הרשב"א בתוה"ב בית ד' שער ב' וכן בתשובותיו סי' שכ"ה גריס רבה, אבל בדק"ס הגרסא רבא וכ"ה בר"ן לע"ז דף ע"ד וברדב"ז על הרמב"ם פט"ו ה"ב מה' תרומות וע"ש בכ"מ.

שם א"ר אלעזר חבית של תרומה שנתערבה במאה חביות פותח אחת מהן כו', ע' בת' הרשב"א ס"ס שכ"ה ובר"ן ס"פ גיה"נ ובת' הרא"ש כלל פ' סי' י"ז וביד המלך ה' מאכלות אסורות פ"ה הי"א.

שם א"ר אושעיא חבית של תרומה שנתערבה במאה וחמשים חביות כו', ע' ירושלמי תרומות פ"ד ה"ז ובמה"פ שם ובס' האשכול ח"ג סי' כ"ט ובפר"ח ליו"ד סי' ק"ז סק"א.

שם אמרי דבי ר' ינאי הב"ע כגון דאיערב נקובת הקוץ בדרוסת הזאב, ע' בנחל אשכול לס' האשכול סדר י"ח טרפות צד נ"ד ובש"ך סי' נ"ז סקל"ו ובפר"ח שם סקל"ט ובת' באר יצחק חי"ד סי' ו'.

שם ר"ל אמר כגון דאיערב בנפולה כו', ע' רש"י תמורה ר"פ כל האסורין ובמש"כ בחידושי שם, וע"ע בנוב"י קמא חי"ד סי' נ"ז ובמש"כ הש"ך בסי' ק"י בכללי דיני ס"ס אות ס"ו ובמה שהשיג עליו בפלתי בקונטרס בית הספק.

שם קסבר עמדה צריכה מעל"ע, ונרשם עה"ג דבתוס' חולין נ"א ע"ב גרסי הכא עמדה אינה צריכה מעל"ע ע"ש, אמנם בחידושי הרמב"ן רשב"א ור"ן שם גרסי בסוגיין כגרסא דהכא, וע' בס' האשכול ה' טרפות סי' י"ח ובנחל אשכול שם ובפר"ח סי' נ"ח סק"ט.

שם כולהו כר' ינאי לא אמרי כו', מה שיל"ד בסוגיין מדוע לא אוקים הש"ס גם בדרכים שונים, ע' תוס' חולין נ"ג ע"ב ד"ה ספק ובמה שהאריכו בזה בברה"ז ובפמ"א ובחק נתן ובהגהות מלא הרועים בסוגיין, ובדגול מרבבה ליו"ד סי' ל"ב ובפלתי שם סי' נ"ח סק"ה וסי' מ"ז סק"ה וסי' נ"ז סק"ו וסי' ע"ט סק"ב ובת' הגרע"א ס"ס פ"ג ובתוס' חדשים ותפארת ישראל רפ"ו דתמורה.

שם כר"ל לא אמרי קסברי עמדה אינה צריכה מעל"ע הלכה אינה צריכה בדיקה, והנה בב"ק ד"נ ע"ב גבי ההיא תורא דנפל לאריתא דדלאי דקאמר ר"נ אם שהתה מעל"ע כשרה, הוא נמי משום דסבר כמסקנא דהכא, דשם איירי שלא הלכה, ולפ"ז הוי צריכה בדיקה כדמסקינן בסוגיין, וע"ש תוד"ה אם ובחולין נ"א ע"ב תוד"ה עמדה וברשב"א שם ובת' באר יצחק חאה"ע סי' י"ח.

שם והא בעי סמיכה א"ר יוסף בקרבן נשים, ויל"ד טובא בשלמא בגיטין כ"ח ע"ב אמשנה דשולח חטאתו ממד"ה כו', דהש"ס פריך והא בעי סמיכה ורב יוסף משני בקרבן נשים, ניחא, דהתם ליכא אחר בהדיה, משא"כ הכא מאי דוחקיה לאוקים משנתנו בגוונא דחיקא דאיירי דוקא בקרבן נשים, טפי הו"ל לאוקמי אפילו בקרבן אנשים, והכא במאי עסקינן שהאחד נתן חלקו לחבירו, ובאופן כזה יעשה גם לכתחילה באנשים שכל אחד יוכל לסמוך, כדהורה הרמב"ם בפ"ו ה"ד ממעה"ק ע"ש.

ותו איך יפרנס רב יוסף הא דתניא בתוספתא כריתות פ"ב בתערובות שתי חטאות על שני חטאים דזו תשחט לשום מה שהיא וזו תשחט לשום מה שהיא, והתם נמי תקשה והא בעי סמיכה, ואי אפשר לתרץ בקרבן נשים, דהא קאי ארישא דברייתא דפתח שנים שהביאו חטאותיהם, ובאור הגנוז שם הגרסא שנים שנתערבו חטאותיהם, עכ"פ לא קא תני שתים, ולפ"ד הרמב"ם דכל אחד יוכל ליתן חלקו במתנה לחבירו וסומך ניחא, אבל לפי תירוצו של רב יוסף קשה, וצ"ע כעת.

רש"י ד"ה תרומה יש לה מתירין ימכרם כולם לכהנים ע"כ, נ"ב כדתנן בתרומות פ"ה מ"א ולכאורה כיון דהיא עוד ביד ישראל הא יש לה מתירין דאי בעי מתשיל עלה כדאמרינן בנדרים נ"ט ע"א, אולם לפי מסקנת הש"ס שם כיון דלאו מצוה לאיתשולי אתרומה להכי חשיב כדבר שאין לו מתירין, משו"ה נקיט האי תקנתא דמשנתינו כנ"ל, ועוד דתקנה זו היא כל זמן שהיא בתרומתה, משא"כ אם ישאל עליה אז בטלה מדין תרומה ויצאה לחולין, להכי בחר רש"י בתקנה דמכירה לכהנים, וכ"ז בתרומה ביד ישראל אבל עכו"ם ביד ישראל אינה בטלה לעולם כדאמרינן בע"ז מ"ד ע"א, ולהכי חשיבה זו אין לה מתירין, ועמש"כ בחידושי לעיל בסמוך בגמרא להעיר מדברי המחנה אפרים והשעה"מ.

רש"י ד"ה אלא טרפה. כגון נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה, הארכתי בזה בחידושי לבכורות נ"ח ע"ב ולמנחות ד"ו ע"א.

רש"י דיה מנא ידע מעיקרא שזו המעורבת טריפה היתה ע"כ, מהכא מוכח כמש"כ הד"מ ביו"ד ר"ס ל"ח דאין לסמוך על הסימנים המובאים שם בשם סופרים וספרים לידע כשהבהמה חיה אם היא טרפה ע"ש, דלפי הסימנים שם אמאי איכפלו כל הני אמוראי דבסוגיין על קושית הש"ס מנא ידע מעיקרא שזו היתה טרפה ע"ש, ואפשר דהסימנים לא היו פועלים בזמנים ומקומות של חכמי הש"ס, דעכשיו נשתנו הטבעים כמש"כ התוס' במו"ק ספ"ק וביומא ע"ז ע"ב ובש"מ.

רש"י ד"ה נפולה מן הגג. וכיון דאיתחזק בה ספק טרפות אין מכניסין אותה לעזרה לשוחטה משום הקריבהו נא לפחתיך, עמש"כ הש"ך בסי' ק"י דיני ספק ספיקא סי' ל"ה סקס"ו ובפר"ח ובפלתי שם קונטרס בית הספק ובשעה"מ ה' מקואות פ"י ה"ו כלל ג'.

רש"י ד"ה נפולה נבדקה אם תעמוד ותלך כשרה לגמרי כו', ע' בת' עונג יו"ט חא"ח סי' מ"ד.

תוד"ה ואבע"א. נראה כל"א שפי' בקונטרס דר"ש סבר לה כר"א כו', ע' ת' רדב"ז ח"א בלשונות הרמב"ם סי' כ"ו.

תוד"ה דאיערב. אפילו למ"ד היא וולדה נרבעו לא אמרינן היא וולדה נטרפו דעובר יש לו חיות בפ"ע ואינו נטרף עם האם ע"כ, וכ"כ התוס' בב"ק מ"ז ע"א ובסנהדרין ד"פ ע"ב ובחולין נ"ח ע"א ובתמורה ל"א ע"א ועמש"כ בחידושי שם.

אמנם כ"ז הוא בשאר טרפות אבל בדרוסה אם נוגע טיפת הדריסה להעובר שבתוכה הניח הט"ז ס"ס ע"ט בצ"ע בשם מ"כ וע"ש בפר"ח, ופליאה שלא הביאו לדברי הפסקי תוספות ס"פ הנשרפין שכ' וז"ל בכל מקום עובר ירך אמו הוא בר מלענין טרפות או טרפה ארי עכ"ל, הרי דאין לחלק בזה בין דרוסה לשאר טרפות, והוא ג"כ דלא כהבית יעקב דמחלק בין דריסת ארי לשאר דריסות כדהביא הבה"ט בסי' נ"ז סק"י וע"ש בפ"ת סק"ד, והס' בית יעקב אינו ת"י לעיין בו.

תוד"ה והא. וא"ת הא דתנן במס' שקלים כו' בהמה שנמצאת בין ירושלים למגדל עדר כו', ע' שעה"מ פ"ו הי"ח מפסוה"מ.

בא"ד דכל הני נמי דאין יכולין לסמוך מטעם ספק חשיב שפיר אין ראויין לבילה, ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' ו' ובעין יצחק אה"ע ח"ב סי' ס"ו.

בא"ד דדרשינן בתו"כ מזובו ולא מנגעו כו', וכ"כ התוס' בכ"מ ודבריהם תמוהים, וראיתי בזה הערה נחמדה בהתוה"מ מצורע סי' נ"ט.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה