אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף עד.

דף עג:

הוא דאמר כחנן המצרי כו', ע' טו"א לר"ה בקונטרס אבני שהם דף כ"ח ובשעה"מ פ"ד ה"ה מה' ק"פ ובמש"כ בחידושי לעיל ל"ד ולדף ע"ג

שם טבעת של עכו"ם שנתערבה במאה טבעות ונפלה אחת מהן לים הגדול הותרו כולן, וכה"ג לקמן ע"ב חבית של תרומה שנתערבה במאה חביות כו', ובגמרא שם עביד צריכותא, והרמב"ם בפ"ז ה"י מה' עכו"ם ובפט"ו ה"ב מה' תרומות פסק כתרווייהו, ויל"ד מ"ש דבתרומות העתיק כלשון הש"ס שנתערבה במאה חביות, ובה' ע"ז כתב בהאי דינא שנתערבה בכמה טבעות, ובדק"ס הגרסא שנתערבה בשאר טבעות, וע' במיוחסות סי' קנ"א ובפר"ח ליו"ד סי' ק"י סקכ"ו.

שם הך דנפל היינו דאיסורא, ע' בב"י יו"ד סי' ק"י ובת' פנים מאירות ח"ב סי' י"ד.

שם א"ל רב דאמר כר"א דתנן ר"א אומר אם קרב ראש אחד מהן יקרבו כל הראשין כולן כו', וכתב בברה"ז וז"ל וצ"ע לפ"ז למה פסק הרמב"ם כסתם מתניתין דכל הזבחים פסולין שנתערב אחד מהם בריבוא ימותו כולן כדכ' בפ"ו מפסוה"מ כיון דפסק בפ"ז מה' ע"ז כרב בטבעת שנפל אחד מהם לים הגדול הותרו כולם ומתניתין לא ס"ל כרב כו', וע' בראב"ד ונו"כ הרמב"ם בה' ע"ז שם ה"י ובביאור הגר"א ופלתי ביו"ד סי' ק"י ובצ"ק וח"נ בסוגיין ובהעמק שאלה לשאילתות פ' ויקרא סי' ס"ח אות כ"ה ובנחל אשכול לס' האשכול ח"ג צד נ"ד אות כ"ב.

ולעד"נ עפ"מ שנדקדק עוד ל"ל לר"א לאשמעינן האי דינא דאם קרב ראש אחד מהן יקרבו כל הראשין גבי תערובות אברי עולות תמימים באברי בעלי מומין, ולא קבע דין זה בריש פרקין גבי תערובות שור הנסקל או אחד מחטאות המתות בזבחים כשרים דאם אחד מהן מת תלינן איסוריה ביה והשאר מותרין למזבח, כן ל"ל לרב להמציא דינו בתערובות טבעת עכו"ם במאה טבעות ונפל אחד לים הגדול דהותרו כולן, לימא דהלכה כר"א, או לחדש דבריו אמשנתינו דריש פרקין דתערובות שוה"נ בזבחים, דאע"ג דלכתחילה ימותו כולן, מ"מ אם ברח אחד מהן תלינן איסוריה ביה, דמ"ש מטבעת של ע"ז דתלינן איסורא באותה שנפלה לים הגדול.

אמנם לפי אוקימתת הש"ס דבסוגיין ניחא שפיר, דהא אוקמינן דמשנתנו ס"ל כמ"ד בע"ח חשיבי ולא בטלי, וכמ"ד בע"ח נדחין, ומשו"ה אין חוזרין ונראין אפילו מית חד מינייהו, ולהכי ימותו כולן דלית להו תקנתא לרצות אפילו בדיעבד, אולם הרמב"ם ע"פ שיטתו דס"ל בע"ח חשיבי ולא בטלי וס"ל דאין בע"ח נדחין, עשה פשר בהאי דינא, דלכתחילה כולן ימותו דבע"ח חשיבי ולא בטלי, ואם הקריב הורצה שאין בע"ח נדחין כדכתב בהדיא רפ"ו מפסוה"מ, ובכדי דלא ליהוי כקבוע הרי עכ"פ צריך שינודו כולם כמש"כ הלח"מ שם, ולפ"ז א"צ נמי דלהוי חד מינייהו מית רק כולם הורצו בדיעבד, דלא דמי לאברים ולטבעות דצריך שיהא אחד חסר דליהוי במה לתלות, דהכא כל חד וחד בע"כ מרובא פריש.

אולם ר' אליעזר הרחיק ללכת, לפ"מ דאיהו ס"ל כחנן המצרי דאפילו בשחוטין לית ליה דחייה, משו"ה לא הוה חידושא אליבא דידיה למיפלג אהא דמשנתנו דאי מית חד מינייהו אז הותרו האחרים, דהא מאן דאית ליה בע"ח אינן נדחין הותרו כל האחרים בדיעבד אפילו בלא חסרון האחד כנ"ל בשם הרמב"ם, להכי קבע ר"א דינו בתערובות אברי תמימין באברי בע"מ, להורות דאין דין דחייה אפילו בשחוטין, זולת דבזה צריך שיהיה קרב ראש אחד מהן ויהיה במה לתלות האיסור אז הותרו האחרים, והשתא רב דס"ל כוותיה דר"א בהני תרתי מילי, דלית ליה דחייה בבע"ח כדאמרינן ביומא ס"ד ע"א, ושצריך שיהיה קרב ראש אחד מהן תחילה, בכדי שיהיה במה לתלות האיסור דרק אז הותרו האחרים, להכי מצא הוא לחדש דינו דוקא גבי טבעת של ע"ז שנתערבה במאה טבעות ונפלה אחד לים הגדול הותרו כולן, דהוא כדעת ר"א בתערובות אברי תמימים באברי בע"מ, דרק אם קרב אחד מהן אז הותרו כולן, ומ"מ לא יוכל לאמר דהלכה כר"א, משום דר"א ס"ל דאפילו בשחוטין אין דין דחייה, ורב סבר אין בעלי חיים נדחין אבל שחוטין נדחין כדאמרינן הכא, וגם כמשנתנו לא ס"ל לרב, דמתניתין ס"ל דבע"ח נדחין ואין חוזרין ונראין אפילו מית חד מינייהו ולהכי כולן ימותו, ולרב דס"ל אין בע"ח נדחין הלא בדיעבד מותרין כולם אפילו לא מת אחד מהם וכמש"כ הרמב"ם, ולהכי המציא הוא ציור חדש בדבר דלא בטיל אפילו באלף כמו במשנתנו, ושיצטרך במה לתלות האיסור כדעת ר"א, והוא בטבעת של ע"ז שנתערב במאה טבעות של היתר ונפלה מעצמה אחת לים הגדול הותרו כולן.

לפ"ז יצא לנו דאף דרב לא ס"ל כר"א בדחייה דשחוטין, אבל ר"א ס"ל כרב בטבעות, ורב לא ס"ל נמי כמשנתנו בדחייה דבע"ח, אבל משנתנו ס"ל נמי כרב בהאי דינא דטבעות, ולפ"ז סרו כל קושיות הראשונים והאחרונים, ודברי הרמב"ם צדקו יחדיו, דהא דפסק כמשנתנו דימותו כולן משום דס"ל בע"ח חשיבי ולא בטלי, ובדיעבד פסק כרב ושיטתו בכ"מ דבע"ח אין נדחין ומותרין כולן, ובטבעות בודאי פסק כרב, דהא כמו ר"א כן משנתנו כו"ע ס"ל, דבאינה בע"ח ויש במה לתלות האיסור, תלינן, והנשארות מותרות, כנלע"ד.

ואילה"ק א"כ מאי פריך רבא אהא דרב ממתניתין דקתני אפילו אחת בריבוא ימותו כולן, ואצטריך לשנויי ליה רב דאמר כר"א, הלא משנתינו ס"ל בע"ח נדחין משו"ה אין נראין עוד וימותו כולן, משא"כ רב הא ס"ל כמ"ד אין בעלי חיים נדחין ולפ"ז הרי פליג אמשנתינו, די"ל דאם רק מטעמא דאין נדחין הרי א"צ נמי שיהיה מת חד מינייהו כדלעיל בשם הרמב"ם, ורב גבי טבעות קאמר דנפלה אחת מהן לים הגדול, משו"ה איצטריך לשנויי ליה דרב ס"ל כר"א אם קרב הראש של אחד מהן יקרבו כל הראשין, הרי דמוכרח לדידיה חסרון האחד בשביל להתיר הנשארים, וע' פלתי סי' ק"י סקכ"א וסקכ"ג.

שם אנא נמי תרתי קאמינא, ע' ביו"ד סי' ק"י ס"ב ובמפרשים שם ובפמ"ג שם סי' נ"ז סקכ"ח בשפ"ד ד"ה ודע דאי אירע ובת' אחיעזר חי"ד סי' י"ג.

שם טבעת עכו"ם שנתערבה במאה טבעות ופרשו ארבעים למקום אחד וששים למקום אחר כו', ע' פר"ח סי' ק"ז סק"א ובפלתי שם,

שם כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי הנח לע"ז שספיקה וספק ספיקה אסורה כו', ע' נמו"י ליבמות דף פ"א.

שם ר' יהודא אומר רימוני באדן אוסרין בכל שהוא כו', בתוספתא תרומות פ"ה נשתנית הגרסא, וע' בתוספתא כלים ב"מ פ"ו ובביאור הגר"א שם ובר"ש ותוס' רע"ק במשנה שם פי"ז מ"ה ובר"ש ערלה פ"ג מ"ז ובכלים פי"ז מ"ה.

שם שמואל דאמר כמאן אי כר' יהודא כו', ע' בחידושי הרמב"ן והר"ן לע"ז דף מ"ט ע"ב ובטעם המלך פ"ז מה' ע"ז ובתוס' ורשב"א לביצה ד"ג ע"ב ובשעה"מ וטעם המלך פ"א ה"כ מה' יו"ט.

רש"י ד"ה ואמאי ימותו כולן מכיון שמת אחד מהן ליתלי ביה ונימא דאיסורא מית והנותרים יקרבו, ע' בהעמק שאלה על השאילתות פ' ויקרא סי' ס"ח אות כ"ה ובהקדמת כרתי ופלתי מבן הגאון המחבר.

רש"י ד"ה תרתי תרתי קאמינא שימכור הטבעות שנים שנים ע"כ, אבל הרמב"ם בפ"ז ה"י מה' ע"ז הבין דהא דאמר ר"נ אנא נמי תרתי קאמינא, היינו שנפלו שתי טבעות לים הגדול, ונראה דזה תלוי בחילופי הגרסאות המובא בדק"ס, דרש"י גריס תרתי תרתי וכ"ה בשטמ"ק, והוא דומיא דלא התיר ר"א אלא שנים שנים, דבודאי קאי על ההקרבה של הנשארים כדפירש"י לקמן ע"ז ע"ב, וה"נ הני תרתי קאי על מכירת הטבעות שיהיו שנים שנים, והרמב"ם נקיט הגרסא בגמרא אנא נמי תרתי קאמינא, וקאי על שתי הטבעות שנפלו לים, ולקמן דף ע"ז פי' הרמב"ם ג"כ בפיה"מ, דלא אמר ר"א אלא שנים ר"ל אם הקריב שני ראשים מן הראשים המעורבים ע"ש. שוב מצאתי שכבר ישבו על מדוכה זו הלח"מ בפ"ז מה' ע"ז והחק נתן בסוגיין, ואינהו אמרי הכי מצד הסברא, אולם כשהם לפנינו שתי הגרסאות בדקדוקי סופרים, בודאי דזה תליא בחילופי הגרסאות שהיו לפניהם, אולם נפלאתי על הרשב"א ז"ל דנראה בפירושו כמזכי שטרא לבי תרי, דבתוה"ב הארוך בית ד' שער ב' פי', כמו בר"א דמתניתין דלקמן כן בסוגיין כדפירש"י, ובתשובותיו סי' שכ"ה פי' כהרמב"ם, וע"ש סי' רע"ג וצ"ע כעת, וע' בת' הרא"ש כלל עשרים סי' י"ז ובת' הרדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם סי' קצ"ד ובפלתי סי' ק"י סקכ"ב.

רש"י ד"ה פירשו ששים. דכיון דאיסורא ברובא איתיה הוי כולהו ספק עכו"ם, ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"ב סי' א'.

תוד"ה ונפלה, ודוקא נפלה ממילא אבל הפילה אפילו שוגג קנסינן אטו מזיד ע"כ פי' דבמזיד אסור להפיל אחד מהן מצד הדין, כיון דעי"ז הותרו האחרים ואין מבטלין איסור לכתחילה, ומשו"ה אסרו שוגג מטעם קנס אטו מזיד, וע' באור זרוע ה' גיד הנשה סי' תנ"ח ובה' פסחים סי' רנ"ו ובת' פנים מאירות ח"ב סי' קס"ג ובת' באר שבע סי' ח' ובפר"ח יו"ד סי' צ"ט סקי"ב.

בא"ד ודוקא לים הגדול שאינה בעין אבל פירש לא כו', טעם הדבר ביאר הרשב"א ז"ל בתוה"ב הארוך בית ד' שער ב' וחזר בתשובותיו סי' שכ"ה, ורמז ג"כ על סברא זו בסי' רע"ג וז"ל, דכל שישנה בעין ואתה צריך לדון עליה ועל השאר מפני מה נאמר בזו האחת שהיא היא האסורה אדרבה יש לנו לאמר שהאיסור נשאר בתוך הרוב אבל בשנפלה לים או שנאכלה או שנאבדה אז אין אתה צריך לדון על אותה שכבר הלכה ואין בפנינו לדון אלא על אלו הנשארים אז אנו אומרים אותה היא שנאבדה היא אסורה והשאר מותרים, וע' בס' האשכול ח"ג סי' ל' ובנחל אשכול שם ובסי' ל"ג ובמיוחסות ס"ס קפ"ב ובת' פנים מאירות ח"א סי' ק"ה וביד המלך פ"ט ה"י מה' עכו"ם.

בא"ד שמעינן ליה לר"א בפ"ה מ"ב דתרומות דאמר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה כו', עמש"כ בחידושי לקמן ע"ז ע"ב.

תוד"ה רב. תימה הא טעמיה דר"א משום דכתיב מום בם הוא דלא ירצו כו', ע' ביד המלך ה' עכו"ם פ"ט ה"י ובת' חמדת שלמה חי"ד סי' י"ט, ובמש"כ בחידושי לקמן ע"ז ע"ב.

בא"ד וי"ל דהא דאיצטריך לן קרא לא לחד בתרי איצטריך דבלאו קרא ברובא בטיל כו', ע' פלתי סי' ק"י סקכ"א.

תוד"ה פירש. אבל ריבוא שני אפילו נהנה מכולם בבת אחת ספק ספיקא הוא ושרי כו', ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ה סי' מ"ב וע"ע בתשובות הרשב"א סי' ת"א וסי' תש"ל ובס' האשכול ח"ג סי' ל"ג ובפר"ח ליו"ד סי' ק"י סקל"ח ובפלתי סי' ק"י סקכ"ה וסקכ"ו ובח"ס חי"ד סי' ש"ז ובחידושיו למס' ביצה ד"ג ע"א.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה