אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף עג:
וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ע' פמ"ג יו"ד סי' ק"י בשפתי דעת סקי"ד ובאור שמח פ"ח הי"א ממאכלות אסורות ובמש"כ בחידושי לבכורות די"ט ע"ב וד"כ ע"ב.
שם ניכבשינהו דניניידו ונימא כל דפריש מרובא פריש אמר רבא גזירה שמא יבאו עשרה כהנים בבת אחת ויקריבו, וכ' התוס' לעיל ריש פרקין ובהנשרפין ד"פ ע"א דהך גזירה אינה אלא למזבח אבל בעלמא אמרינן דניכבשינהו דניניידו ע"ש, ולפ"ז יל"ד טובא לע"ד מאי מקשו התוס' בחולין צ"ה ע"א גבי נמצא ביד נכרי מותר, אמאי לא אסרינן משום גזירה שמא יקח מן הקבוע כדאמרינן הכא ע"ש, הלא כל הגזירה היא רק לגבי מזבח אבל לא להדיוט, ונמצא ביד נכרי עדיף טובא דלא צריכינן נמי לטצדקי דנכבשינהו דניניידו.
אמנם לשיטת השאילתות בפ' ויקרא סי' ס"ח דאינו מחלק בין קדשים להדיוט, רק הוא הבין בתירוצא דרבא בסוגיין, דאי שרית ליה למיכבשינהו דניניידו איכא גזירה לשמא יקח מן הקבוע, וגזירה זו היא נמי בהדיוט, אבל אי ניידו מנפשייהו ופריש חד ודאי אמרינן כל דפריש מרובא פריש וע"ש בהעמק שאלה, לפ"ז אין מקום לקושית התוס' בחולין שם, דנמצא ביד נכרי לא גרע מניידו מנפשייהו ולא שייך בזה גזירה, וע' בחידושי הרמב"ן והרשב"א לחולין וברא"ש שם סי' כ"א ובשעה"מ פ"ב ה"ו מה' יו"ט ובח"ס חי"ד סי' ש"ז ובחידושי ח"ס לביצה ד"י ע"ב ובנחל אשכול לס' האשכול ח"ג סי' כ' צד נ"ד אות י"ז ובת' משאת בנימן סי' ל"ז ובת' אא"ז כנסת יחזקאל ס"ס כ' ובפר"ח ליו"ד סי' ק"י ובשעה"מ פ"ב ה"ו מה' יו"ט ובשב שמעתתא שמעתא ד' פ"ב.
שם גזירה שמא יבאו עשרה כהנים בבת אחת ויקריבו כו', ע' יומא ס"ה ע"ב תוד"ה ומשום ובמפרש ורא"ש לקנים פ"ב מ"ג ובחידושי הגרע"א ליומא שם.
שם אלא מעתה מגיסא אסירא, כ"ה גרסת רש"י והשטמ"ק, ועה"ג נרשם נ"א אטו, וכ"ה הגרסא בתשובות הרשב"א סי' תש"ל, וע' בס' האשכול ח"ג סי' ל"ד.
שם אמר רבא השתא דאמרי רבנן לא נקריב אי נקריב לא מרצה, ולכאורה איכא למפשט מהכא מה שנסתפקו האחרונים בדעתיה דרבא בתמורה ד"ד ע"ב דס"ל כל מילתא דאמר רחמנא לא תיעבד אי עביד לא מהני, אם דעתיה הכי גם בדרבנן, והסמ"ע בחו"מ סי' ר"ח הביא מהא דאמר רב יוסף בכתובות פ"א ע"ב כיון דאמור רבנן לא ליזבין אע"ג דזבין לא הוה זביניה זביני, וראיה זו דחה בפנים מאירות ח"א ס"ס ל"ד דהתם הוא הפקעת זכותא דאחרינא וכיון דחסו חז"ל ואמרו שלא להפקיע זכותא גם דיעבד לא מהני, וסברא זו נקיט בת' הגרע"א סי' סי' קכ"ט וסי' קע"ד, וקצת סמוכין לדברי רב יוסף דכתובות, יש להביא מרב יוסף דנדרים ד"כ ע"א. דאמר הואיל ואמור רבנן אין נזקקין לו בי דינא דמזדקקי לא עבדי שפיר ע"ש, אמנם מהא דהכא לכאורה ראיה גמורה היא, דרבא גופיה אמרה להא שמעתא דמשום דאמור רבנן לא נקריב אי אקריב לא מרצה, הרי דבדרבנן נמי אמר דבדיעבד לא מהני.
ואפשר דגם הכא אלמוהו רבנן לגזירתם דלא תרצה גם בדיעבד, כיון דמקור האיסור הוא מדאורייתא מטעם הקביעות, ואז הלא עדיין לא חזו עד דניידו, ולהכי שפיר גזרו רבנן הואיל דבשעת הקביעות נדחו שוב אין חוזרין ונראין, משא"כ בעלמא אפשר דבדרבנן אי עביד מהני גם אליבא דרבא, וע' רש"י ד"ה אי מקריב ובברה"ז שם.
אולם על עצם דברי רבא שהניח ליסוד מוסד, דמשום דאמרי רבנן שלא ליקרב לכתחילה משו"ה אינו מרצה גם בדיעבד, הרבה להקשות בת' ברית יעקב חי"ד סי' פ' ממשניות מפורשות ודוכתי טובא דאסור לכתחילה ודיעבד כשר, דלקמן ע"ח ע"א תנן נתערב בדם פסולין ישפך לאמה כו' אם לא נמלך ונתן כשר, וכן שם ע"ט ע"ב בניתנין למטה שנתערבו בניתנין למעלה ר"א אומר כו' וחכ"א ישפך לאמה ואם לא נמלך ונתן כשר, ובדף ק"ד ע"א תניא נטמא בשר כו' ר"א אומר יזרוק ר' יהושע אומר לא יזרוק ומודה ר"י שאם זרק הורצה, ובמנחות כ"ג ע"א תנן נתערב קומצה בשיריה כו' לא יקטיר ואם הקטיר עולה לבעלים, ושם מ"ח ע"א תניא כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן כו' הדם יזרק והבשר יאכל ואם היתה שבת לא יזרוק ואם זרק הורצה להקטיר אימורין לערב, ושם כ"ה ע"א דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה ואר"י ב"ר חנינא ביבמות ד"צ ע"א מאי לא הורצה דקאמר להתיר בשר באכילה אבל בעלים נתכפרו, ובביצה ד"כ ע"ב קאמר רבא גופיה דלמ"ד נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט אפ"ה אם עבר ושחט זורק את הדם ע"מ להתיר בשר באכילה ונשאר בצ"ע, וכן הקדימו בזה בטו"א לר"ה בקונטרס אבני שהם לדף כ"ח ע"א וגם הוא נשאר בקושיא ע"ש.
ולעד"נ לתרץ עפמש"כ בהשמטות שטמ"ק בסוגיין בשם הר"ר מנוח ז"ל, דהכא הטעם משום דהפקר ב"ד הפקר ואפקעוה רבנן לממוניה מיניה ולהכי אינו מתכפר בו כיון שאינו שלו כו' ורבנן אין יכולין להפקיע ההקדש כי אם קודם שחיטה משא"כ בהרצאת דם שהיא לאח"ש לא שייך הפקר ב"ד כיון דהשחיטה היה בהכשר ע"ש, ולפ"ז ניחא דבכל המקומות הנ"ל הוא בזריקת הדם דלאחר שחיטה ולא שייך גבייהו הפקר ב"ד, וכן ל"ק מההיא דמנחות כ"ג גבי נתערב קומצה בשיריה, דקומץ היינו שוחט כדאמרינן לעיל י"ג ע"ב ובהקומץ זוטא י"ג ע"ב, וע' תוס' גיטין נ"ה ריש ע"ב וברשב"א שם ובתוס' כריתות י"ג ע"ב ד"ה ארבע וצ"ע כעת.
שם חטאת שנתערבה בעולה ועולה שנתערבה בחטאת כו', הארכתי בזה בחידושי לקנים פ"א.
שם במה דברים אמורים בכהן נמלך כו', ע' בפיה"מ להרמב"ם ושאר מפרשים לקנים רפ"ג ובכ"מ פ"ח ה"ב מפסוה"מ.
שם הא כמ"ד בע"ח נדחין הא כמ"ד בע"ח אין נדחין. ע' בשעה"מ פ"ד ה"ה מה' ק"פ ובס' המאיר לעולם ח"א סי' י"ד ובמש"כ בחידושי לעיל די"ב ודנ"ט.
רש"י ד"ה ובבת אחת מי משכחת לה בשלמא זריקה והקטרה אפשר לצמצם ואיכא למימר בבת אחת (כ"ה גרסת השטמ"ק וע' לעיל בסמוך רש"י ד"ה אמר רבא) אבל לקיחה כיון דכבשינהו וניידי כלום אפשר לצמצם לקיחתן דלא צריך לרדוף ולהשיג כל אחד וע' בשטמ"ק אות ט"ו, והנה הכא נראה ברור דעת רש"י כמש"כ התוס' בחולין כ"ח ע"ב ובכ"מ, דבידי אדם אפשר לצמצם ובידי שמים א"א לצמצם, אולם לה"ר שמעיה שהביאו התוס' בעירובין ד"ו ע"א (ובמקומות אחרים הגרסא בתוס' ה"ד שמעון) דבידי אדם נמי אי אפשר לצמצם, תקשה איך יפרנס הא דאמרינן הכא בזריקה והקטרה דאפשר לצמצם, וביותר לפמש"כ התוס' בסוכה ט"ו ובכ"מ. דרבא סבר דאפילו בידי שמים אפשר לצמצם ע"ש, וסוגיין הא קאי אליבא דרבא דמבואר דעתו דבידי שמים א"א לצמצם כמו שהבין רש"י הכא, דאפ"ל דאינהו מפרשי לפי המסקנא דהכא דרבא הדר ביה. ומסיק דהגזירה היא משום קבוע, וע' בתוס' בכורות י"ז ע"ב ובעירובין ט"ו ע"ב וביבמות כ"ח ע"א ובחולין ל"ח ע"ב וברש"י מנחות ל"ז ע"א ד"ה עשר סלעים.
תוד"ה ונכבשינהו. וכגון שלא בפנינו פירשו ממקום קבוע כו', ע' בש"ס בסוגיין ובפסחים ד"ט ע"ב תוד"ה היינו תשע ובס' האשכול ח"ג סי' ל' ובנחל אשכול שם ובסי' ל"ג ובמיוחסות סי' קפ"א ובת' הרא"ש כלל כ' סי' י"ז ובס' התרומה ה' איסור והיתר סי' נ"א ובפר"ח ליו"ד סי' ק"י סקכ"ו ובצל"ח לביצה ד"י ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' ח'.
תוד"ה אלא. דכל מילי מדאורייתא ברובא בטלי כו' ע"כ, והוא מדברי הש"ס בגיטין נ"ד ע"ב דמדאורייתא חד בתרי בטיל וע"ש רש"י ד"ה לא יעלו ובחידושי הרמב"ן ליבמות דף ע"ג ובר"ש טבו"י פ"ב מ"ג.
והנה אהא דתנן סוף מעילה נפלה פרוטה של הקדש בתוך כיסו כו' כיון שהוציא את הראשונה מעל דר"ע, הקשו התוס' שם דליבטל האי פרוטה של הקדש שנפלה ותירצו דמטבע חשיב ולא בטיל, ותמה הפר"ח ביו"ד סי' ק' דהא דלא בטיל בדבר חשוב אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא כל מילי בטלי ברובא כמש"כ התוס' הכא וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דאיך מייתי קרבן מספק לר"ע והלא פרוטה של הקדש כבר נתבטלה ע"ש, וע' בקונטרס הספקות סי' י"ח הנספח לתפארת ישראל על ה' נדה מהגאון בעל כרו"פ.
ולעד"נ עפ"מ שמבואר בתוספתא סוף מעילה ובירושלמי רפ"ז דדמאי כיון שהוציא את הראשונה מביא אשם תלוי והשניה מביא אשם ודאי ע"ש, ומזה מובן הכוונה גם במשנה דמעילה שם דתנן כיון שהוציא את הראשונה מעל הוא להביא אשם תלוי, ומשום דר"ע לטעמיה בכריתות כ"ב דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי כמש"כ התוס' שם, ולפ"ז ניחא שפיר דהא דמדאורייתא בטיל ברובא ובדבר חשוב מדרבנן לא בטיל, היינו בנוגע לדין בטול האיסור, אכן עכ"פ כל פרוטה ופרוטה מידי ספיקא לא נפקא דילמא זו היא של הקדש, וכיון דהוא ספק משו"ה מביא אשם תלוי מן התורה כמו על כל ספק, וע' בשטמ"ק לב"מ ד"ו ע"ב ובמה שהארכתי בחידושי למעילה שם ולערכין ד"ד ולחולין י"א ע"א ושם קט"ו ע"א.
בא"ד ולא שייך כל קבוע אלא בדבר הידוע כו' שההיתר והאיסור ידועים במקומם ע"כ, וכ"כ התוס' בגיטין ס"ד סוף ע"א ובנזיר י"ב ריש ע"א ובס' האשכול ח"ג סי' ל' ובנחל אשכול שם, וע' פר"ח ליו"ד סי' ק"י סקי"ג.