אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף עג.
כל דבר שיש בו מנין אפילו בדרבנן לא בטיל, ופירשו רש"י ותוס' דתרומת פירות דרבנן דמדאורייתא לא מיחייב אלא דגן תירוש ויצהר ע"ש, ושיטתם זו נקטו בכ"מ דבזה תתבאר להם כל הסוגיות בברכות ל"ו ובביצה ד"ג וד"ד ובעירובין ל"ב וביבמות פ"א ובכתובות כ"ה ושם נ"ו ובקידושין ד"ג ושם ס"ט ובב"מ פ"ט, וכה"ד הרמב"ן בפ' ראה וע' בחידושיו ליבמות פ"ב ובקונטרס אחרון שם וכ"ה דעת הראב"ד, אכן דעת הרמב"ם רפ"ב מה' תרומות ובפ"א ה"ט מה' מעשר ובפ"א ה"ג מה' מעשר שני דכל פירות האילן חייבים בתרו"מ מה"ת, והוא ע"פ הברייתא דספרא ס"פ בחקותי, דדרשינן מפרי העץ לרבות כל פירות האילן, וכה"ד הספרי בפ' עשר תעשר ובירושלמי רפ"ק דמעשרות, וע"ש במה"פ ובציון ירושלים.
ואפ"ל נמי דהרמב"ם הבין הא דאמרינן בסוגיין ובעלמא גבי תרומת פירות כל דבר שי"ב מנין אפילו בדרבנן לא בטיל, הכוונה להיותם בזמן הזה וכדעתו בספ"א מה' תרומות, וע' בסוגיין תוד"ה ר"מ וברמב"ם ספ"ו מבית הבחירה ובתוי"ט עדיות פ"ח מ"ו ובת' מקום שמואל סי' ל"ז ובשעה"מ ה' מע"ש פ"א הי"ב ובמש"כ בחידושי לעיל דף ע"ב סוף ע"ב ולחולין ד"ז ע"א.
שם ליטרא קציעות שדרסה כו', ע' ירושלמי תרומות פ"ד ה"ז ובמה"פ שם.
שם בעלי חיים חשיבי ולא בטלי, פי' דהוי כאילו הוא בעין כדהסביר הגר"א ז"ל בביאורו ליו"ד סי' ק"י סק"י. אמנם כיון דחסרון הביטול מתחיל מזמן שהיה בעל חי, משו"ה כמו דלא נתבטל בשעת חיותו להיות נהנה בו מחרישתו, דשור הנסקל נאסר מחיים, כמ"כ אם נתערב חתיכה ממנו לאחר מיתתו שנתבשלה עם אחדות, והיא חתיכה הראויה להתכבד לפני האורחין, ג"כ לא בטלה כדכתב הר"ן בע"ז ע"ד ע"א ע"ש, וטעם הדבר כדכתבו התוס' לעיל דף ע"א ע"א, כיון דגמר דינו דמחיים גורם לו להיות חל עליו האיסור. משו"ה אפילו עבדיה כעין בשר דשחטיה אסור.
שם בעלי חיים חשיבי ולא בטלי ונמשוך חד חד מינייהו וניקרב ונימא כל דפריש מרובא פריש כו', ולכאורה דין בטול ברוב וכללא דכל דפריש מרובא פריש, מקור שניהם הם מקרא דאחרי רבים להטות, והשתא ניחזי אנן הלא מדאורייתא גם בעלי חיים בטלים ברובא כדכתבו התוס' לקמן ע"ב בד"ה אלא ע"ש, ובכ"ז החליטו חז"ל על כמה דברים ומהם בעלי חיים שלא יתבטלו מפני חשיבותם, וא"כ בתר דרב אשי משני בע"ח חשיבי ולא בטלי, הרי דחז"ל נאדו מפשטות הכתוב דאחרי רבים להטות, בכדי לעשות חיזוק לתורה דאלו לא יתבטלו מפני חשיבותם, לפ"ז מה מקום להקשות בתר הכי דנימא כל דפריש מרובא פריש, הלא גם האי כללא נפל בבירא, דאף איהו נובע מקרא דאחרי רבים להטות.
וי"ל דתירוצא דבע"ח חשיבי ולא בטלי, היינו כל זמן שתערובות האיסור הוא בתוך ההיתר, ונצטרך לאמר שהאיסור יהיה נתהפך להיתר, בזה החמירו חז"ל לאמר דבע"ח חשיבי ולא בטלי, ואדרבה כולם אסורים, משא"כ בהא דפריך דנמשוך חד חד מינייהו ונקרב, הרי בדרך זה לא נגענו כלל באיסור רק הנחנוהו בתערובתו, ואנו דנין אלא על הפרט הנמשך מן הכלל, בזה שפיר י"ל כל דפריש מרובא פריש.
שו"ר דאפשר להעמיס קושיתי ותירוצי בדברי השטמ"ק בסוגיין, שכ' וז"ל כל דפריש מרו"פ וא"ת הא אמרינן בע"ח חשיבי ולא בטלי וי"ל דהיינו דוקא כי שקלינן כולם או רובם אז ודאי לא יועיל המשכה אבל אם משך כל אחד מהם בפ"ע נימא שפיר כל דפריש מרו"פ ע"ש, ולכאורה תירוץ זה אינו מתאים עם דעת התוס' בביצה ד"י ע"ב, גבי זימן שנים ומצא שלשה אסורים משום דאיכא חד דמיערב בהו, שהקשו דלבטול ברובא ותירצו דבע"ח חשיבי ולא בטלי ע"ש, ולפי הנ"ל לא יספיק תירוצם רק אם ירצה לשחוט כולם כאחד, אבל אכתי יוכל למשוך חד חד לשחוט ביו"ט, ועל כל אחד הרי נוכל לאמר כל דפריש מרו"פ, היינו אחד מהשנים שזימן, וא"ל דהתם משום דאיכא נמי ספק על כל השלשה ביחד דילמא אחריני נינהו, דהא דברי התוס' סובבים על האופן דאיכא חד דמיערב בין המזומנים, כמו במתניתין דאפשר שהיה רק שור הנסקל אחד מעורב בשני זבחים כשרים.
תוד"ה ר"מ. וא"ת אם תרומה בזה"ז דרבנן א"כ בטלה קדושת הארץ א"כ כלאי הכרם נמי דרבנן כו', ע' פלתי סי' ק"ט סק"א.
בא"ד אבל הכא תרתי דרבנן חד דבטלה קדושת הארץ ועוד דתרומת תאנים מדרבנן כו', ע"ל ע"ב ע"ב תוד"ה הראוי ובפמ"א ובמש"כ בחידושי שם.
בא"ד א"נ כלאי הכרם כיון שיש בה איסור הנאה כו' חמור כמו דאורייתא, ע' בנחל אשכול לס' האשכול ח"ג סי' כ' צד נ"ד אות כ"א.
בא"ד היכי בעי למימר דקסבר ר"א ק"ר קידשה לשעתה וקידשה לע"ל ועוד דר' יהושע גופיה קאמר התם בהדיא הכי אלמא קסבר לא בטלה קדושת הארץ כו', ע' ביצה ד"ה ע"ב תוד"ה ובקש ומה שנרשם שם עה"ג ובמש"כ בחידושי לערכין דף ל"ב.
תוד"ה ר' יהודא. בפ' הניזקין נפלו ונתפצעו כו', ע' תוס' מנחות כ"ב ע"ב.
בא"ד ואור"ת דלא א"ר יהודא מין במינו בכל שהוא אלא בדבר לח כו', התוס' לשיטתייהו ביבמות פ"א ע"ב ובדף פ"ב ע"א ובמנחות כ"ב ע"ב דדוקא בדבר לח ומתערב אית ליה לר' יהודא דמב"מ לא בטל אבל דבר יבש בטל שפיר, וכ"ה דעת הרשב"א בחידושיו לחולין צ"ח ע"ב, אבל דעת רש"י ביבמות פ"א ע"ב דבכל דוכתא ס"ל לר' יהודא דמב"מ לא בטל, וע' בס' האשכול ח"ג סי' כ"ח ובת' באר יצחק חי"ד סי' יו"ד ובת' מהרש"ם ח"ב סי' ק"פ ובאגודת אזוב ס"ס ח'.
בא"ד דכל איסורין שבתורה במינו בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך כו', ע' בס' התרומה סי' קס"ח ובס' המכריע חי"ד סי' כ"ד.
בא"ד וחזר בו ר"ת דודאי אין חילוק בין לח ליבש כו', ע' בס' יראים סי' קל"ט.
בא"ד ובעודה לתרומה ביד בעלים דאפשר לאיתשולי עלה כו', ע' נדרים נ"ט ע"א ובשעה"מ פט"ו ה"ד ממ"א.
בא"ד דאית ליה לר' יהודא נבלות ושחוטות בטלות זו בזו כו', ע' ראב"ן סי' כ' וסי' שי"א.
בא"ד וה"ר יצחק הלבן תירץ הא דידיה הא דרביה כו', ע' ר"ן לע"ז ע"ג ע"ב.