אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף עב:

דף עב.

שהיה ר"מ אומר כל שדרכו, כ"ה הגרסא הכא וביבמות פ"א ע"ב וכן העתיק הר"ן בחידושיו לחולין ס"פ גיה"נ וכ"ה גרסת הברה"ז, אבל בשטמ"ק וצ"ק גרסי כלשון המשנה בפ"ג דערלה ובש"ס ביצה ד"ג ע"ב את שדרכו.

שם וקלחי כרוב, כ"ה גרסת רש"י, אבל במשנה ערלה הגרסא וקולסי כרוב.

שם ר"ע מוסיף אף ככרות של בעה"ב, ע' בשטמ"ק ובתשובות הרשב"א סי' ל'.

שם הראוי לערלה ערלה כו', ביבמות הגרסא הראויין לערלה, אבל במשנה ובביצה ובע"ז ע"ד הגרסא כדהכא.

שם רשב"ל אמר כל שדרכו למנות שנינו, ע' ר"ש ערלה פ"ג מ"ז ובכלים פי"ז מ"ה.

רש"י ד"ה באחד ומאתים. וכיון שכפל את האיסור שאיסורו איה"נ כפל את העלייה הכי תניא לה בספרי גבי מכל חלבו את מקדשו ממנו כו', הרמב"ם בפיה"מ ערלה פ"ב מ"א הביא דרשה זו, וסיים וז"ל ואיני זוכר עתה לחכמים אסמכתא שסמכו עליו זה הדין ע"ש, אולם דרך אגב נראה משטחיות לשונו שהבין מדרשת הספרי המובא הכא ברש"י שהיא רק אסמכתא כדעת התוס' ביבמות ע"ג ובב"מ נ"ג ובנדה מ"ז ע"ש, וכ"מ בירושלמי ערלה פ"ב ה"א דקאמר אי מה כאן מאה אף כאן מאה לפי שכפל הכתוב איסורו שינו חכמים חיובו, וע' פסחים מ"ח ריש ע"א וברש"י שם דיה מכאן לערלה.

רש"י ד"ה פרך ובדן מקומות הן, ע' בתוד"ה ה"ג אגוזי ובמש"כ בחידושי שם, וע"ע בפר"ח ליו"ד סי' ק"י סק"ג.

תוד"ה כולן ידלקו וא"ת מ"ש הכא דקתני ידלקו כשנתערבו וכן בכל האיסורין השנויים שם במס' ערלה ולא פליג ר"א דלימא יוליך הנאה לים המלח כו', ע' בבעה"מ מלחמות וראב"ד פ"ב דפסחים וברמב"ן ור"ן לע"ז מ"ט ובריטב"א שם ובר"ש ותוי"ט ערלה פ"ג מ"ו ובשעה"מ פ"ז הי"ב מה' ע"ז.

בא"ד ובירושלמי פריך לה ומשני דחיישינן בכולהו אם ימכרו לנכרי שמא יחזור הנכרי וימכור לישראל אבל ביי"נ ליכא למיחש כו', הוא בירושלמי ערלה פ"ג ה"א ובע"ז פ"ג הי"ג וע"ש בבבלי ספ"ג תוד"ה ארג ושם ס"ה ע"א תוד"ה טעמא.

תוד"ה ה"ג אגוזי פרך על שם שנפרכין כדאמר בפסיקתא כו', והתוס' ביבמות פ"א ע"ב והר"ש סוף ערלה מביאים נמי פסיקתא זו, וע' שה"ש רבה פ"ו בפסוק אל גנת אגוז ובילקוט שם.

תוד"ה אף. ואפה בו את הפת כו', וח"א הקשה לי הא הבלוע אינו דבר חשוב ואמאי לא בטל, אמנם טעות הוא דאין זה ענין לבלוע, רק גחלי האיסור עשה לעיסה פנים חדשות, ואחרי שנתהווה לפת היא כבריה חדשה, ומשו"ה קראו חז"ל בפסחים כ"ו ע"ב יש שבח עצים בפת, וכן פירש"י שם גבי תנור, שהרי ע"י היסק זה של ערלה נגמר ומתקיים כולו, וכן דייק הרמב"ם בפיה"מ ערלה שם מ"ד לכתוב, לפי ששבח ערלה בתבשיל.

תוד"ה הראוי לערלה ערלה בירושלמי מדקדק אמאי לא תני נמי הראוי לתרומה תרומה כו', והנה בפמ"א תירץ עפמש"כ התוס' לקמן ע"ג ע"א בד"ה ר"מ דקדושת ארץ בטלה ותרומת תאנים הוי תרי דרבנן דמדאורייתא אינו חייב אלא דגן תירוש ויצהר א"כ אין מקום לקושית הירושלמי דחביות סתומות י"ל דמיירי ביין תפוחים א"כ בכל ששה דברים לא הוי תרומה אלא מדרבנן ובזמן הזה דהוי תרי דרבנן מודי דבטלי ודוקא נקט ערלה וכה"כ דהוי חד מדרבנן ולכך לא בטלי כו' ע"ש.

ולעד"נ דיש מקום להירושלמי להקשות הכי, עכ"פ לשיטתייהו רפ"ק דמעשרות, כדעת הספרי ר"פ עשר תעשר דתרומת פירות דאורייתא, וזו היא שיטת הרמב"ם כמש"כ הכ"מ רפ"ב מה' תרומות וע"ש ובראב"ד ורדב"ז פ"א ה"ט מה' מעשר, ודעת הירושלמי דפירות האילן דאורייתא נשנית במס' ערלה פ"א סוף ה"ב, וא"כ גם בתרומת פירות הוי חד דרבנן כמו בערלה, והדרא קושית הירושלמי לדוכתא אמאי לא תני נמי הראוי לתרומה כדקתני הראוי לערלה, והתוס' לקמן שכתבו דתרומת פירות הויין תרי דרבנן הוא ע"פ שיטתם הם, דס"ל בכ"מ דתרומת פירות דרבנן, כן התוס' הם כמסתפקים בכוונת הירושלמי, כדכתבו בבכורות נ"ד ובר"ה י"ב ובע"ז נ"ט ובחולין ד"ז, וע' בתוס' שבת ס"ח ע"א ד"ה דאית ובד"ה ואילו, אבל פשטות הירושלמי מורה דס"ל דהוא דאורייתא, וע' כפתור ופרח פ"ג ופ"ה ובמש"כ בחידושי לקמן ע"ג ע"א.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה