אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף עב.
דאי מהתם הוה אמינא להדיוט כו', ע' בשטמ"ק ובדק"ס בהשתנות הגרסאות דבסוגיין.
שם וניבטלו ברובא כו', ע' בחידושי הרמב"ן ור"ן לע"ז דף ע"ד ובר"ן ס"פ גיד הנשה ובמרדכי ביצה רמז תרמ"ו ובתשובות הרשב"א סי' רע"ב וסי' תכ"ה וסי' תרע"ח ובר"ש תרומות פ"י מ"ח.
שם וכי תימא חשיבי ולא בטלי הניחא למ"ד כל שדרכו למנות שנינו כו', ע' בתוס' יבמות פ"א ע"ב ובחידושי הרשב"א שם.
רש"י ד"ה כל שדרכו למנות. ואע"פ שיש בני אדם מקפידין על כך ומוסיפין יתירה כו', ע' ברכי יוסף חי"ד סי' ק"י סק"ד ובמש"כ בחידושי לקמן בסמוך.
תוד"ה וליבטלו ברובא דמטעם בריה אין לאמר דלא בטל דאע"ג דאבר מן החי חשיב בריה כו', כבר פי' בפמ"א דכוונת התוס' דשור שלם הרי לא גרע מאבר אחד מן החי ואם אבר אחד לא בטל מטעם בריה כש"כ שור שלם ותירצו דאיסור תערובות לאו משום אבמה"ח כו' ע"ש, ולולא דבריהם היה מקום לע"ד ליישב קושית התוס' ברווחא ע"פ האי כללא שהניח הרשב"א ז"ל בחידושיו לחולין צ"ט ע"ב שאין קרוי בריה אלא דבר שאיסורו מתחילת ברייתו כגון גיד אבל צפור טהורה במיתתה לא כו' ע"ש, וה"נ זבח זה לא היה עליו איסור מתחילת ברייתו רק תערובות זו גרמה לו האיסור, ובדברי הרשב"א הנ"ל שהאריך שם סרה ג"כ קושית התוס' שם צ"ו סוף ע"א, וע"ש ק"ב ע"ב רש"י ד"ה טמאה ובת' חו"י ס"ס ק"ס.
שוב מצאתי בשטמ"ק שכוונתי ת"ל הרבה במש"כ ובמה שרמזתי בדברי, אבל הוא לא הביא לדברי הרשב"א ז"ל, שבדבריו נדחין ג"כ מה שהעיר בתר הכי.
ואח"כ מצאתי באשכול ח"ג סי' כ"ט שכ' בפירוש דמשו"ה לא משני הכא בריה לא בטיל דלא נקרא בריה שאין איסורו מתחילת ברייתו, וע"ש בנחל אשכול, וע"ע באור זרוע ה' גיד הנשה סי' תנ"ח ובס' התרומה סי' נ' ובת' רדב"ז ח"א סי' רי"ט.
וראיתי בת' עין יצחק חא"ח סי' כ"ו שהקשה מאי פריך הש"ס דניבטיל ברובא הלא בעת התערובת לא היה אז דין ביטול דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וה"ז בכלל איסורין אין מבטלין זא"ז, ותירץ הוא דבידו לתקן ולשחוט לה ע"כ לא מקרי זה בשם איסור ע"ש, ולע"ד יפלא מה ענין זה לאין איסורין מבטלין זא"ז, האם באנו לדון דחזקת איסור בחייה תבטל לאיסור דחטאת המתה או שור הנסקל וכן להיפוך, הרי הש"ס פריך דכל האיסורין הנמצאים באותה בהמה שנתערבה יבטלו בהיתר, כדין דאורייתא אחרי רבים להטות וע"ל ע"ג ע"ב תוד"ה אלא, וכמו דלהמבוטל יש חזקת איסור דחיים כמ"כ בהמבטלים, ומי עדיפא מקושית התוס' שהקשו דלא יבטל מטעם בריה ואבמה"ח ותרצו דאיסור תערובות דהכא לאו משום אבמה"ח אלא שלא ישחוט ויאכל משום חטאת המתה ושור הנסקל וכי שחיט לה אזלו כולהו איסורי ע"ש, וכיון דמצד ביטול לאחר שחיטה אתינן עלה, ליכא עוד חזקת חיים ולא פגע ונגע לאיסורין מבטלין זא"ז, וע' בירושלמי חלה פ"א ה"א ובפלתי סי' צ"ח סקי"ב ובעין יצחק אה"ע ח"א סי' פ'.
תוד"ה אלא למ"ד את שדרכו למנות שנינו מאי איכא למימר תימה מי גרע שור גדול מאת שדרכו למנות הא אפילו חתיכה בעלמא חשיבא את שדרכו למנות משום דחשובה להתכבד לפני האורחים כדאמרינן בפ' גיה"נ ד"ק כו' ע"כ, לולא דברי התוס' היה נלע"ד דלפי ערך תכליתן של השור והחתיכה, חילוק גדול ביניהם, דחתיכות דרכן לחלקן במכירה או במתנה לאחדים, משא"כ שוורים נמכרים הרבה ביחד לאדם אחד משו"ה אין לנו להתחשב עם גודל השור רק עם אופן מכירתו, ושני הדברים ביאר רש"י ז"ל, דבחולין פי' דלהכי קבעוה חז"ל לחתיכה בדרכה למנות, דאדם עשוי למנות חתיכותיו למנין אורחים שזימן, משא"כ שוורים אי אפשר לחשבן בדרכן למנין, דכשמוכר הרבה בהמות ביחד יש שמוסיפין ללוקח יתרה או מוכרין כל העדר בלא מנין כדפירש"י הכא.
אלא דאכתי קשה כמו לפירש"י כן לדברי התוס' שהבינו דתערובות שור הנסקל דמשנתינו איירי בשור שלם, הרי לכאורה משמע בסוגיין דשתי המשניות דהכא ודשילהי ע"ז בחדא גוונא מיתוקמי, רק מתניתין איירי בקדשים והתם בחולין, ולפ"ז קשה הלא בירושלמי שם פ"ה הי"ב קאמר ר' יוסי בשם ר' חנינה בעי איסורי הנאה מהו שיבטלו בצירוף (אם צרף מהן חתיכות קטנות וטרפן מהו שיבטלו, פ"מ,) ופריך והתנינן שור הנסקל ומשני תיפתר בחתיכות, ופי' בפני משה דקס"ד דאפילו שאינו חשוב ממנו אינו בטל וקאמר דמהא לא תיפשוט דתיפתר בחתיכות חשובות משור הנסקל שנתערבו בחתיכות ע"ש, והשתא לפ"מ דאכתי לא ידע המקשה בסוגיין מתירוצא דרב אשי בעלי חיים חשיבי ולא בטלי, א"כ אפשר דגם בסוגיין ס"ל להמקשה כאוקימתא דירושלמי בע"ז דשור הנסקל דמתניתין איירי בחתיכות, ומנא להו לרש"י ותוס' לפרש דאיירי בשור שלם וצ"ע כעת, וע' בר"ש ערלה פ"ג מ"ז, ובפלתי סי' ק"י סקי"ג ושם סי' ק"א סק"א. שוב עיינתי בר"ן ע"ז שם ומצאתי שכתב אהא דשור הנסקל דבסוגיין דאם מת הוא מיירי בחתיכה ממנו שנתנבלה וראויה להתכבד לפני האורחין, ועמש"כ בחידושי לקמן ע"ג ע"א.
בא"ד ואע"ג דקתני במתניתין זבחים ועוף לאו בכלל זבח הוא כו', ע' שעה"מ פ"א ה"א מה' חגיגה ובמש"כ בחידושי לקמן קי"ט ע"ב.
בא"ד משום דיין נסך נפקא לן מדברי קבלה ולא כתיבא איסורא באורייתא כו', וכ"כ הר"ש פ"ג מ"ז דערלה, וצ"ע מפסחים ד"ל ע"ב וכבר העיר בזה בנחל אשכול לס' האשכול ה' יין נסך.
בא"ד וציפורי מצורע מיירי בצפור דרור גדולים וחשיבי, ע' בברה"ז מש"כ ע"ד התוס', וע' ברמב"ן ומהר"י אבוהב פ' מצורע בפסוק שתי צפרים חיות ובמהרי"ק שרש קנ"ח ובמל"מ רפי"א מטומאת צרעת ובמש"כ בחידושי לחולין ס"ב ע"א.
בא"ד ומיהו הוה מצי למיתני אברי שעיר המשתלח, למאן דאסר ביומא ס"ז וחתיכה של עיר הנדחת ושער של מת דאסרינן כו', לכאורה ע"פ קושית התוס' יל"ד נמי אהא דמסיק רבא ביומא שם מסתברא כמ"ד מותרין לא אמרה תורה שלח לתקלה, אמאי צריך להוכיח רק מצד הסברא, ולא הוכיח נמי ממשנה מפורשת בע"ז דלא חשבינהו באיסורי הנאה, ובע"כ דלפי סוגיא דע"ז דלא חשיב שם במשנה אלא הנך דאית להו תרתי לחשיבותא דבר שבמנין ואיסורי הנאה וכדהביאו התוס' בדבריהם לעיל, לפ"ז אין מקום לא לקושיא ולא לסייעתא, דבאברי שעיר המשתלח וחתיכה של עיהנ"ד ושער מת לא שייך דבר שבמנין, וע' בתשובות הרשב"א סי' נ"ג ובהגהות הגר"א במשנה ע"ז שם וברדב"ז על הרמב"ם פט"ז ה"ז ממאכלות אסורות ובס' האשכול ח"ג סי' כ"ט ובנחל אשכול שם.
בא"ד מאן דתני דברי ר"מ אית ליה עשרה דברים מקדשין כו', ע' ר"ש ערלה פ"ג מ"ז ובמה"פ לירושלמי שם פ"ג ה"ב.
תוד"ה נתערבו. ר"ת ל"ג בשום מקום ואחרות באחרות כו', ע' בת' חמדת שלמה חי"ד סי' י"ח.
בא"ד דמ"ט נקט רימוני באדן והא אפילו כל שדרכו מקדש כו', ע' ת' רדב"ז ח"א סי' ת"ב ובשעה"מ פ"א ה"כ מה' יו"ט ובפלתי סי' ק"י סקכ"ד.