אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף עא:

דף עא.

במשנה. בכלאים ובטריפה וביוצא דופן ירעו עד שיסתאבו כו', הא דלא מני נמי חסרון זמן, משום דלתערובות כזו, אפשר בתקנה עדיפא, להמתין עד שתצא מספק חסרון בזמן ויקרבו כולם, ויתום שנולד אחר שנשחטה אמו לא תני, דזה נכלל ביוצא דופן כדכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס ז"ל בפ"ג הי"א מאסו"מ, והראב"ד שהשיג שם הוא משום שהרמב"ם נחית לחשוב מנין ארבעה עשר האסורין למזבח, להכי הקשה הוא הרי ט"ו בהמות הן וע"ש בלח"מ.

שם תנינא חדא זימנא כל האסורין לגבי מזבח אוסרין בכל שהן כו', עמש"כ בחידושי לתמורה ר"פ כל האסורין.

רש"י ד"ה נתערבו בחולין. הרי כולן קדשים של מין אחד אלא שאין ידוע כל אחד של מי הוא כו', לכאורה מאי דוחקיה ליה לרש"י ז"ל לאמר דהתערובות היתה עם שוורים של אנשים אחרים, הלא במשנתינו סתמא תנן נתערבו בחולין תמימים ימכרו החולין לצרכי אותו המין, ובתוספתא רפ"ח הלשון יקדישום לשום אותו הזבח, וכן בתו"כ נדבה פרשה ג' דתניא מנין אתה אומר נתערבה עולה בעולה עולה בתמורה עולה בחולין יקרבו ת"ל יקריב יקריב וע"ש בהתוה"מ סי' כ"ה. עכ"פ מדברי כולם לא משתמע דאיירי שהתערובות היתה דוקא בחולין של אחרים, אלא אפילו בחולין שלו, מפני שיכול להקדישם בעצמו או למכרם לאחרים, ובלבד שיקדישום לשם אותו הזבח.

ומזה מוכרח כגרסת השטמ"ק במשנה גופה ימכרו החולין לצורכי אותו המין ויקרב זה לשם מי שהוא ע"ש, ומזה מובן נמי דמאי דמסיק רש"י בא"ד ויקרבו כולן כל אחד ואחד לשם מי שהוא כדקתני מתניתין, אין זה פירושו מדברי עצמו, רק להורות בזה דכן הוא הגרסא במשנה גופה, וע' בנוסחאות רש"י כת"י ובדק"ס, ולפי גרסא זו בע"כ איירי במתניתין דהתערובות היתה בשוורי חולין של אחרים, אבל אם התערובות היתה בשוורי חולין של עצמו, ברייתא היא במנחות ק"ח ע"ב ובתוספתא שם פי"ג שור בשוורי הקדש וכן שור של הקדש שנתערב באחרים הגדול שבהן הקדש וכולם ימכרו לצורכי עולות כו' ע"ש.

רש"י ד"ה מין בשאינו מינו עולה בשלמים שאין מתן דמן ואימוריהן שוין ע"כ, ותמוה הלא במתן דמן שוין שתי מתנות שהן ארבע בשניהם, שוב מצאתי בטהרת הקדש שנשאר בזה בצ"ע, וכתב דאיזה שיבוש הוא ברש"י ולא כתב מהו השיבוש, ולע"ד צ"ל בחטאת במקום בשלמים שכן הוא בנוסחאות רש"י כת"י, או דצ"ל פסח במקום שלמים, וכ"מ קצת בתו"כ נדבה פרשה ג' משנה י"ד וע"ש בר"ש משאנ"ץ ובהתוה"מ שם סי' כ"ה.

רש"י ד"ה וימכרו. ולי נראה דלא גרסינן וימכרו כו', וצע"ק דבתוספתא הכא רפ"ח ובתמורה ספ"ג גריס וימכרו, ולפירש"י צריך למחוק תיבה זו בכה"מ, וע' ברמב"ם פ"ו מפסוה"מ ובחסדי דוד לתוספתא דמכילתין שם.

רש"י ד"ה נתערבו זבחים כגון עולה בבכור או במעשר בהמה כו' או אפילו הוא שלמים זה טעון מתן ארבע וזה מתן אחת וכן סמיכה ונסכים עכ"ל, ע' עירובין ד"נ ע"א רש"י ד"ה והרי ובתוד"ה עשירי ובתוס' שילהי בכורות סד"ה והא ובשעה"מ פ"ג הי"ג ממעה"ק וע' פסחים פ"ט ע"א וצ"ע כעת.

רש"י ד"ה אבל הני דלהדיוט נמי לא חזי לפדייה כו', ע' מחנה אפרים ה' מאכלות אסורות פט"ז דין כ"ט.

תוד"ה ובטריפה. ולכלבים לא אפשר דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים כו', ע' פלתי סי' ק"א סק"ב ובאור שמח פט"ז ה"ז ממאכלות אסורות ובת' משיב דבר ח"ב סי' נ"ז נ"ח.

בא"ד דאפילו ודאי דרוסה יש לה בדיקה כו', ע' בברה"ז ובצ"ק בסוגיין ובפלתי סי' נ"ז סק"ו.

בא"ד אבל למ"ד בולד טריפה קשה ע"כ, דבריהם הם ע"פ שיטתם בתמורה ד"ל סע"ב דלר"א ולד טריפה אסור אפילו להדיוט באכילה, ודלא כפירש"י דדוקא להקרבה כמש"כ בברה"ז ע"ש, וע' תמורה ל"א ע"א תוד"ה למ"ד ובמש"כ בחידושי שם.

בא"ד א"נ כי אמרינן אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ה"מ היכא דלא חזו אלא לכלבים כו', ע' בס' המאיר לעולם ח"א סי' י"ד.

בא"ד אבל היכא דחזי לדידיה אישתרי לגמרי דאיתקש לצבי ואיל, ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ה סי' מ"א ובשעה"מ פ"א הי"א מאסו"מ.

בא"ד איצטריך שור ולא אדם דהוה מחייבנא באדם דחשיב המת שלו משום עור דשרי בהנאה כו' ע"כ, לפי גרסת התוספתא בב"ק פ"ו ממעטינן אדם שאין הנאה ממנו, מקרא דומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון, וע' בת' עונג יו"ט חי"ד סי' צ"ה.

בא"ד דחשיב המת שלו משום עור דשרי בהנאה מדאורייתא ולא אסור אלא משום גזירה שמא יעשה עורות אביו ואמו שטיחין כו', ביאור דבריהם דמת אסור מדאורייתא דגמרינן שם שם מעגלה ערופה כדאמרינן בע"ז כ"ט ע"ב, וע' ב"ק ד"י ע"א תוד"ה שהשור וברשב"א ושטמ"ק שם ולדף נ"ג ע"ב ולשבת צ"ד וע"ש בר"ן ובתוס' ערכין ד"ד ע"א ד"ה נפשות ובמש"כ בחידושי שם, ובחולין קכ"ב ע"א תוד"ה עורות ובמש"כ בחידושי שם, והיינו דכתבו התוס' הכא, דזהו רק בבשר המת אבל עור המת אינו אלא משום גזירה דרבנן.

אמנם לתירוץ הראשון בתוס' נדה נ"ה ע"א ד"ה שמא משמע דאין לחלק בין עור לבשר המת ושניהם אסורים דאורייתא דלא כמש"כ הכא, וע' סנהדרין מ"ח ע"א תוד"ה משמשין ובמה שהאריכו בזה המל"מ בפי"ד הכ"א מה' אבל ובשעה"מ פ"ה מה' אישות ובמה"פ לירושלמי ב"ק פ"א ה"א.

ובעצם קושית התוס' הכא אמאי איצטריך שור ולא אדם כו', תירצו התוס' בב"ק ד"ט ע"ב וד"י ע"א דאיצטריך לעבד ולנכרי הקנוי לישראל שנפל לבור דההוא שרי בהנאה, ובברה"ז בסוגיין הביא דעת הב"י ביו"ד סי' שמ"ט דל"ש בין מת עכו"ם למת ישראל, (והב"י סתר א"ע ממש"כ בכ"מ פ"ה הי"ז מה' ערכין ע"ש) והברה"ז הביא ראיה לשיטת התוס' מסנהדרין י"ט ע"ב, אהא דדוד קידש למיכל במאה ערלות פלשתים, דדוד סבר חזי לכלבא ושונרא וש"פ ומקודשת, ואם איתא דמת עכו"ם אסור בהנאה א"כ לא שרי למיתן לכלבא ושונרא ולא הוי ש"פ, והפלשתים נהרגו כדמתרגם יונתן וקטל דוד, והמל"מ פי"ד הכ"א מה' אבל שהאריך בענין זה דחה גם ראיה זו, וכ"כ בצ"ק בסוגיין דאפשר שחתך דוד הערלות בעודם בחיים ע"ש, וקצת משמע הכי מלשון הכתוב דכתיב בשמואל א' י"ח כ"ה ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים, ולא אשכחן נמי ששאול צוה עליו להרגם, ומזה מובן שכוונת שאול היה רק על כריתת הערלות לבד, למטרה נפילת דוד בידם, שיותר קשה לחתוך ערלותיהם כשהם חיים מלחתוך לאחר מיתתם.

אולם גם בזה יש להתבונן. דאם אך לאחר מיתה אסור בהנאה, ולפ"ד התרגום יונתן דקטל דוד, אפשר דאסורים בהנאה אפילו מאותם שנשארו מזמן חיותם, ומר' יוחנן דאמר בברכות ד"ה ע"ב דין גרמא דעשיראה ביר, הרי נהנה מן השן להתנחם ולנחם למרי נפש כדכתב הרשב"ם בב"ב קט"ז ע"א, לאו ראיה, דאפשר דשן שאני דכמו שאינו מטמא כדתנן באהלות פ"ג מ"ג, כמ"כ אינו נאסר בהנאה דלא נחשב מגופיה דמת, משא"כ בערלות פלשתים אם מת עכו"ם אסור בהנאה ואם יש לערלה דין בשר, אפשר דאסור הנחתך מחיים גם כשהביאם לפני שאול שהיה לאחר מיתתם, והא דאמרינן בכתובות ד"כ ע"ב שהיו קוברין אבר מן החי שנפל או נחתך, וכן מצינו גבי יפתח שמת בנשילת אברים וכל אבר ממנו היו קוברין במקום שנישל כדאמרינן במד"ר חיי שרה ובס"פ בחקותי ובתנחומא שם ובמדרש קהלת פ"י פסוק ט"ו, אפשר דהוא רק להציל מן הטומאה, כדהבין בנוב"י מ"ת חי"ד סי' ר"ט וכ"מ ברש"י כתובות שם, אבל אין זה נוגע לאיסור הנאה, וע' רמ"א יו"ד סי' ע"ט ובש"ך וט"ז שם סק"ג ובפר"ח סק"ו ואכמ"ל.

ואם אך נניח דמחלוקת הראשונים היא אם מת עכו"ם אסור בהנאה. וגז"ש דשם שם מעגלה ערופה היא רק לישראל דומיא דמרים, א"כ י"ל דבזה גופה היתה פלוגתא דשאול ודוד, הכלול בדברי הש"ס, דשאול סבר לא חזי ולא מידי, כוונתו דמת עכו"ם אסור בהנאה, ודוד סבר חזי לכלבא ושונרא, דס"ל כדעת הראשונים דמותר בהנאה, ולפמש"כ בת' אבן שהם (המובא בפ"ת סי' שמ"ט ואינו ת"י) דאיסור של מת עכו"ם אינו אלא מדרבנן, א"כ י"ל דבימי שאול ודוד לא היתה עדיין הגזירה, ושאול רצה לגזור על זה איסוה"נ, ולהכי סבר דאינו ש"פ, ודוד סבר חזי לכלבא ושונרא, כיון דעד השתא עדיין לא נגזרה, רק לחובתו, ירצה לגזור, דומיא דאמרינן ביבמות ע"ז ע"א, כל ת"ח שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו, ולפ"ז ניחא גם דברי התוס' ושאר הראשונים בב"ק שם, שכתבו דאיצטריך קרא לעבד ולנכרי הקנוי לישראל שנפל לבור דההוא שרי בהנאה, פי' מדאורייתא שרי בהנאה דלא נאסר אלא מדרבנן, ולהכי איצטריך קרא, וע' בברכי יוסף חי"ד סי' שמ"ט ובח"ס חי"ד סי' רי"ט ובחידושיו לע"ז דכ"ט ע"ב ובת' מהרש"ם ס"ס מ"ג.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה