אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף סד:

דף סד.

אמר רבא דיקא נמי דקתני נתנו לו יין לנסך כו', ע' בפי' הרא"ש שילהי מס' תמיד.

שם והזה מדם החטאת מגופו של חטאת כו', כ"ה הגרסא בתוס' ובשטמ"ק ובדק"ס וע' ילקוט ויקרא רמז תע"ד.

שם מי כתיב ימצה ימצה כתיב, בנוגע לניקוד האותיות בזה, ע' בשטמ"ק וברה"ז וח"נ ובראב"ד ורא"ש בפירושיהם ריש מס' קנים ובפי' הראב"ד לתו"כ נדבה פרשה ז' ושם חובה פרק י"ח ובהתוה"מ שם סי' של"ה, ובעצם דיוק כזה בש"ס אשכחן בסנהדרין ד"ד ע"ב חלב וחלב יראה יראה, וישלם ישולם דב"ק ד"ז ע"א, וע' רש"י ותוס' כתובות ס"ט ריש ע"ב וברש"י קידושין י"ד ע"ב ד"ה מכרוהו.

שם א"ר זוטרא בר טוביה אמר רב כיצד מולקין חטאת העוף אוחז שני גפיה בשתי אצבעות כו' במתניתא תנא ציפרא מלבר אוחז גפיו כו', ויל"ד בשלמא במתניתא דתני ציפרא, אפשר דכייל בזה גם עולת העוף, אולם רב זוטרא מ"ש דקאמר חטאת העוף, הרי במאי דחלוק עולת העוף מחטאת העוף להבדלה ושאר דברים כבר נשנו במשנתינו, וכמו בברייתא כן רב זוטרא לא באו רק להורות דרכי אחיזת העוף בשעת המליקה, ובזה אין חילוק בין חטאת העוף לעולת העוף כדתניא בתוספתא פ"ז, וגם הרמב"ם העתיק לשון רב זוטרא וכתב כיצד אוחז חטאת העוף בשעת מליקה, וצ"ע כעת.

במשנה עולת העוף כיצד היתה נעשית כו' בא לו לקרן דרומית מזרחית כו' ע"כ, ואע"ג דבעולת בהמה כתיב ושחט אותו על ירך המזבח צפונה ובחטאת בהמה כתיב ושחט את החטאת במקום העולה, מ"מ בעוף לא בעינן צפון בשניהם כדתניא בתו"כ נדבה פרשה ט'.

שם והסיר את המוראה כו', זהו דוקא בעולת העוף, אבל בחטאת העוף אינו משליכו, שאם ירצה כהן יאכל אותו זפק, כדכתב הראב"ד בפירושו לתו"כ נדבה פרק ט'.

שם הבדיל בחטאת ולא הבדיל בעולה פסול, ע' לקמן ס"ה ע"ב תוד"ה הבדיל ובמש"כ בחידושי שם.

שם מיצה את דם הראש ולא מיצה את דם הגוף פסולה דם הגוף ולא מיצה דם הראש כשרה, יל"ד אמאי קתני ברישא ולא מיצא את דם הגוף, פשיטא דאם היה מיצה דם הגוף אז אפילו לא מיצה דם הראש כלל נמי כשרה, כדמסיק בסיפא, ובע"כ כי קתני פסולה אמיצה דם הראש בלבד, ובאמת בתוספתא פ"ז הלשון מיצה מן הראש פסול מן הגוף כשר וצע"ק.

שם חטאת העוף שמלקה שלא לשמה כו' פסול עולת העוף כשרה ובלבד שלא עלתה לבעלים לשם חובה, והנה מה מאד מדוייק לפ"ד משנתינו דרשות התו"כ, דבחטאת העוף כתיב ויקרא ה' ט' חטאת הוא, ובעולת העוף נמי כתיב שם א' י"ז עולה הוא, ומ"מ חלקינהו התו"כ, דבחטאת דריש חטאת שיהיה כל מעשיה לשם חטאת הוא פרט לשמלקו שלא לשמו ע"ש, הרי דאית ליה תרי קראי חד לכתחילה וחד לפסול דיעבד, ואילו בעולה תניא התם עולה לשם עולה, אבל לעכב ולפסול דיעבד לית ליה קרא, דהאי הוא דכתיב גבי עולה, מבע"ל למיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש, דדוקא אז כשרה ולא להיפוך, משום דרוב דמים בגוף שכיחי כדמסקינן בשילהי פרקן ע"ש, וא"כ הרי קראי מוכיחים לפי דרשות התו"כ כדין משנתינו, ומעתה תפול הספק אליבא דבן עזאי דפוסל עולה שנשחטה שלא לשמה כפסח וחטאת כדתנן לעיל י"א ע"ב, ומסקינן שם י"ג ע"א דלית ליה מקרא או מי"ג מדות, רק גמרא גמיר לה הכי מפי ע"ב זקנים ע"ש, דלפ"ז אפשר דקבלתו היתה גם בעולת העוף שנמלקה שלא לשמה, שתהא דינה ג"כ כחטאת העוף, והא דלא פליג גם במשנתינו, משום דסמיך אהא דקבע האי דינא בעולת בהמה להיות כחטאת בהמה מפי הקבלה וה"ה לעופות, א"ד שאני עופות דבדידהו מורים הכתובים לפסול בחטאת ולא בעולה כנ"ל, משו"ה לא פליג דס"ל כתנא דמתניתין וצ"ע כעת.

רש"י ד"ה בהמה. המחטא אותה אותה דמה למעלה ואין אחרת דמה למעלה, לשון הש"ס לפנינו לעיל ד"י ע"ב אותה דמה למעלה ואין דמו של אחר למעלה, אבל בתוס' לעיל נ"ב ע"ב ונ"ג ע"ב הוא כגרסת רש"י דהכא.

תוד"ה חטאת. משום דדם חטאת קודם לעולה כו', נ"ב כדתנן לקמן פ"ט ע"א, וע' לעיל ד"ז ע"ב תוד"ה ריצה.

תוד"ה מגופה של חטאת מדכתיב והזה מדם החטאת ולא כתיב ולקח דמשמע בכלי ע"כ, ולפ"ז יל"ד הלא בקדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב, והכא נובע כל האי דינא רק מדלא כתיב ולקח, ומטעם זה הרי היה די להצריכו לכתחילה, ובתוספתא ספ"א מסקינן אהאי דינא, כולן שקבלן ביד והזה בכלי בכלי והזה ביד הרי אלו פסולין וצ"ע כעת, וע' בהתוה"מ ויקרא סי' של"ד.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה