אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף סד.

דף סג:

שאם היזה ולא מיצה כשרה כו', והא דאמרינן במנחות ד"ג אמרי דילמא מיצוי דבתר הזאה הוא ע"ש, היינו לכתחילה דעכ"פ למצוה ודאי בעינן לכו"ע, והכא איירי לעיכובא דיעבד דמיצוי לא מעכב, אולם זהו רק בנוגע למיצוי, אבל עצם ההזאה ודאי מעכבא אפילו דיעבד, דהזאה דעוף קיימא במקום זריקה דבהמה, כדפירשו רש"י ותוס' במעילה ר"פ חטאת העוף, ונ"מ נמי לענין דאם מלקה ולא יצא ממנה דם, דכה"ג בשחיטה כשרין כדתנן בחולין ל"ג אבל הכא פסולה דבעינן שיהא ראוי להזות, ועמש"כ בחידושי למעילה ד"ח.

שם ופינה את הגחלים אילך ואילך וחתה מן המאוכלות הפנימיות כו', הארכתי בזה בחידושי לתמיד דף ל"ג ע"א.

שם מ"ט א"ר יוחנן נסכים שמא יתעשנו, ע' ח"ס חא"ח סי' קפ"ז.

רש"י ד"ה מבית הדשן. וכתיב גבי מוראה ונוצה והשליך כו', ע' מעילה י"א ע"ב תוד"ה דישון ובמפרש למשנה דתמיד ספ"ק ובתוי"ט ובאר שבע שם.

רש"י ד"ה צבר בסה"ד, והיינו דפריך ליה טפי מתלתין וחדא הויין ומשנינן מקום גברא לא קחשיב והוי להו טפח יותר משלשים כ"ה גרסת השטמ"ק, ולכאורה לפי חשבון זה אין להוסיף בזה מאומה, ותמוה על אשר מאמר זה גופה דר' יוחנן הכא, אמר ר' חנינא במדרש סוף קהלת עה"פ והתעותו אנשי החיל אלו הכהנים כו', ושם מסיק גבורתם של הכהנים שהיו זורקין המוראה לאחורי הכבש ל"ב אמה לאחורי ידיו, וכ"ה בפתיחתא דאיכה רבה סי' כ"ג ע"ש, והיה מקום לאמר דחשבון רש"י הכא לפ"מ דמקום גברא לא קחשיב, ושם חשיב ר' חנינא מקום גברא נמי, ופורתא לא דק, אכן רש"י בקהלת שם נשמר מזה, והעתיק לשון המדרש שלשים אמה ע"ש, ואפשר שהוא משום חשבון דהכא, או שהי"ל גרסא כזאת במדרש שם.

תוד"ה שאם. דמצי למימר הא מני תנא דבי ר' ישמעאל היא דאמר אינו מעכב לעיל פ' איזהו מקומן נ"ב ע"א ע"כ, וכתירוץ התוס' צ"ל נמי לפי אוקימתא דרב חסדא לקמן ס"ה ע"ב, דהא מני ראב"ש דס"ל מיצוי חטאת העוף לא מעכב.

תוד"ה מפני. דהא אמר לעיל גבי מודה ר' יהודא בדמים כו', ע' בברה"ז וצ"ק ופמ"א וחק נתן בסוגיין ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ס ע"א.

תוד"ה מן המאוכלות הפנימיות כו' דהכא חשבינן להו דשן כו', וע' במפרש לתמיד ספ"א ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ צו פרק ב' משנה ד', ולולא כל דברי הראשונים ז"ל היה נלע"ד דזה תלוי בשתי הגרסאות ביומא ובתמיד שם, אי גרסינן המאוכלות באל"ף או המעוכלות בעי"ן. דאף דהתוי"ט ביומא פ"ד מ"ג כתב דאל"ף מתחלף בענין זה בעי"ן ע"ש, ולע"ד חילוק גדול הוא, דתיבת מאוכלות נגזרה מלשון אכל דכתיב גבי אש, אשר תאכל האש את העולה, אש יצאה מחשבון אכלה ער מואב, שני קצותיו אכלה האש, ומעוכלות בעי"ן הוא לשון הש"ס, כדתנן בברכות נ"א ע"ב כדי שיתעכל המזון שבמעיו, ובברייתא לקמן פ"ו ע"א עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי גידין ועצמות, ומעתה ניחא, דגחלים מאוכלות באל"ף פירושו שעדיין תאכל בהם האש, רק שפסק מהם השלהבת אלא שלוחשות, ועל כגון אלו אמרינן בברכות נ"ג ע"ב ה"ד לוחשות א"ר חסדא כל שאילו מכניס לתוכן קיסם ודולקת מאיליה, ובזה מובן סוגית הש"ס בפסחים ע"ה ע"ב גבי גחלי יכול עוממות כו', וע' בראב"ד לתו"כ פ' אחרי פרק ג', משא"כ לפי הגרסא מעוכלות בעי"ן, הנהו כבר נתעכלו והוו דשן כדכתבו התוס' ושאר הראשונים כנ"ל.

ובמש"כ מיושב ברווחא השגת הראב"ד על הרמב"ם בפ"ג ה"ה מתמידין שכ' ונוטל מן הגחלים שנתאכלו במערכה שניה, וכ' הראב"ד אין זה נוסחא המדוייקת לענין קטרת אלא לענין תרומת הדשן, ועמש"כ בזה התוי"ט ליומא פ"ד מ"ג, ולפמש"כ ניחא שפיר דהרמב"ם דייק לכתוב גבי קטרת גחלים שנתאכלו באל"ף, והיינו כשהן לוחשות, ובתרומת הדשן ודאי שהיה בגרסתו שנתעכלו בעי"ן, ואלו כבר נתעכלו עד דהוו דשן.

תוד"ה צבר את הגחלים משום דאמר ושמו שלא יפזר, עמש"כ בחידושי שילהי תמורה.

תוד"ה דישון, ור"ת אומר דתרומת הדשן לא היה נבלע כו', וכ"כ המפרש לתמיד ספ"א, וע' בהתוה"מ לתו"כ נדבה פרק ט' סי' פ"ז ובבאר שבע לתמיד שם.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה