אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף סב.

דף סא:

שהגיעו לסוף מדותיו כו' מה בית ששים אמה אף מזבח ששים אמה, ע' מדות פ"ג מ"א וברמב"ם פ"ב ה"ה מבית הבחירה ובמנ"ח מצוה צ"ה סוף אות א'.

שם בשלמא בית מינכרא צורתו אלא מזבח מנא ידעי, ע' מהרש"א ובעזרת כהנים למדות פ"ג מ"א בד"ה זהו היסוד השני ובת' שאילת דוד קונטרס דרישת ציון וירושלים.

שם ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו, ע' מהרש"א ובחגיגה י"ב ע"ב ובשילהי מנחות ושם בתוד"ה ומיכאל.

שם אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום, הנה אפר יצחק בא לכפרה בכל הדורות כדפירש"י בפ' וירא כ"ב י"ד אפרו של יצחק צבור ועומד לכפרה, וכה"ג בתענית ט"ז ע"א כדי שיזכור לנו אפרו של יצחק, ואע"ג שיצחק לא נעשה אפר אבל קאי על תמורתו הוא אפרו של האיל, כדמשמע בברכות ס"ב ע"ב דקאמר אפרו של יצחק ראה שנאמר אלקים יראה לו השה, וע' בביאור הרד"ל לפרקי דר"א פל"א אות נ"ט, אכן צ"ע מהא דתניא בפדר"א שם דאפרו של איל הוא יסוד שעל גבי מזבח הפנימי, והכא הלא איירי במזבח החיצון וע"ש בביאור הרד"ל אות ע"א.

שם ארבב"ח א"ר יוחנן שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה אחד שהעיד להם על המזבח ואחד שהעיד להם על מקום המזבח ואחד שהעיד להם שמקריבין אע"פ שאין בית במתניתא תנא ראב"י אומר שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה אחד שהעיד להם על המזבח כו', ולכאורה אחרי דברי ראב"י ור' יוחנן שאמרו מעשה שהיה כך היה דחגי זכריה ומלאכי העידו להם על מקום המזבח ומדתו, א"כ מה מקום לרב יוסף ור' יצחק נפחא ור' שמואל בר נחמני לחפש טעמים מאין ידעו בימי עזרא מקום המזבח וכ"א יאמר סברתו, אחרי מעשה רב של מציאות עדותן דנביאים אלו.

והנה אהא דרב יוסף דקאמר קרא אשכחו ודרוש מצינו כה"ג דאיצטריך קרא לאלומי דברי הנביא אם הוא נוגע לדינא, כדאמרינן בקידושין מ"ג ע"א באומר לשלוחו צא והרוג את הנפש הוא חייב ושולחיו פטור שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא שולחיו חייב שנאמר אותו הרגת בחרב בני עמון ע"ש, הרי דאיצטריך קרא גם לדברי נביא אם נוגע לדינא כדהביא ראיה זו הגאון מהר"ץ חיות ז"ל בספרו תורת נביאים סוף קונטרס דברי קבלה ע"ש, אולם על ר' אלעזר ור' יצחק נפחא ור' שמואל בר נחמני קשה כנ"ל.

והנראה ג"כ ע"פ יסודו של הגאון מהר"ץ חיות ז"ל שם בקונטרס חקת עולם שדקדק בסוגיין, מאי האי דקאמר אחד העיד כו' ואחד העיד כו' אמאי לא קאמר ניבא להם או אמר להם, ועדות זו מה טיבה, ובע"כ הכוונה כמו כל עדיות שנזכרו בבחירתא, כן לשון העיד על המזבח היינו שזוכר היה מקומו של מזבח, דהרי היו אצלם כמה אנשים שזכרו את בית שלמה כמבואר בעזרא, וכמ"כ העדות על התורה שתכתב אשורית דבסוגיין, ג"כ אינה נבואה רק קבלה איש מפי איש הלכה מסיני דבשעת נתינת התורה התיר הקב"ה שכתב זה יכול להשתנות ע"ש, ולפי הנחה זו בע"כ גם האחד שהעיד שמקריבין אע"פ שאין בית, היא נמי עדות כדהעיד ר' יהושע הכי סוף עדיות, ואפ"ה בעי הש"ס לאמר בשבועות ט"ז ולקמן ק"ז ובמגילה ד"י דר"א פליג עלה, ובע"כ מפני שלא היה לו קבלה זו מרבו, ומשו"ה יש לו מקום שלא לקבל אע"ג דאנו רואים דגם אחד מהשלשה נביאים העיד ג"כ עדותו של ר' יהושע כדאמרינן הכא, ועפ"ז אפ"ל נמי גבי עדותן של הנביאים על מקום ומדות המזבח, דאע"ג דר"א בן יעקב ור' יוחנן קבלו עדות זו, מ"מ יתר האמוראים לא קבלוה, ומשו"ה אמרו ע"פ עצמם או ע"פ קבלתם הם טעמים אחרים.

ואם נאחז את דברינו להנחה צודקת, שפיר י"ל דתרווייהו אזלי לטעמייהו, דר' יוחנן משום דאית ליה הקבלה דמקריבין אע"פ שאין בית, לכן ס"ל לקמן ק"ז ע"ב דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל, וכן אמר איהו גופיה בשבועות ט"ז ע"א ע"פ נביא נאכלת וע"פ נביא נשרפת, ופירש"י חגי זכריה ומלאכי היו שם ועל פיהם ברוח הקדש עשו ואין טעם בדבר ע"ש, וכוונתו דאחרי דסמכינן על הקבלה אין לנו לחפש טעמים יותר, ורב יוסף דדריש מקרא ומשום דל"ל הקבלה דמקריבין אע"פ שאין בית, להכי קאמר ליה אביי לטעמיה לעיל מ"ה ע"א ובסנהדרין נ"א ע"ב כל שחיטת קדשים לא ליתני הלכתא למשיחא, היינו לפ"מ דל"ל הקבלה דמקריבין אע"פ שאין בית, בע"כ דאין אנו יכולים להקריב שום קרבן עד דאתא משיחא, וע"ל פ"ז ע"א תוד"ה הלכתא.

ובדרך זה מיושבים כמה וכמה קושיות התוס' בש"ס, שהקשו הלכתא למשיחא ונשארו בקושיא, כמו לעיל שם ובסנהדרין שם ובמנחות ס"פ התכלת וביומא י"ג ע"א ובשבת קל"ג ע"א ובפסחים ס"ט ע"ב, די"ל דקושית הש"ס הלכתא למשיחא היא רק לרב יוסף או לכל מאן דל"ל הקבלה, אבל כל הני דהקשו התוס' אליבייהו, אפשר דס"ל הקבלה דמקריבין אע"פ שאין בית, ולדידהו לאו הלכתא למשיחא היא, דמצינו נמי להקריב אף בזה"ז, וע' תשב"ץ ח"ג סי' ל"ז ובמש"כ בחידושי לעיל מ"ה ע"א.

ואף דלדידן נ"מ בין קדושת הבית לקדושת הארץ כדכתבו התוס' בד"ה ואחד ועמש"כ בחידושי שם, מ"מ ר' יוחנן לגרמיה כמו דס"ל הקבלה דמקריבין אע"פ שאין בית, כמ"כ ס"ל דלא בטלה קדושת הארץ כדאמרינן ביבמות פ"ב ע"ב, דאיהו ס"ל כר' יוסי דירושה ראשונה ושניה יש להן ושלישית אין להן, והיינו דא"ל איהו לר"ל שם פ"א ע"א מי סברת תרומה בזה"ז דרבנן, וכן קאמר ר' יוחנן בירושלמי חלה פ' שתי נשים רבותנו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות, משום דאיהו ס"ל דקידשה לע"ל, וע' בתוס' חולין ד"ז ריש ע"א ובמש"כ בחידושי שם, וע"ע בנחל אשכול לס' האשכול ח"א ה' בית הכנסת ושם ה' תפילת מנחה.

שם ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, בילקוט דברי הימים רמז אלף פ' הגרסא מקום המקדש.

שם ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב אשורית, והנה גם מהכא מוכח כמש"כ בחידושי לעיל בסמוך דאע"פ ששמעו כן מפי הנביא מ"מ הוצרכו ג"כ למצוא סמך מן הכתוב בפ' שופטים משנה תורה, ודרשינן בסנהדרין כ"ב ע"א כתב הראוי להשתנות וכ"ה בתוספתא שם פ"ד ובספרי שם, וע' ירושלמי מגילה פ"א ה"ט ובסוטה פ"ז ה"ב וברשב"א וריטב"א דיש מגילה ובת' הרדב"ז ח"ג סי' תמ"ב ומש"כ בזה הגאון ר' טעביל ז"ל ממינסק בחלק הדרשות לספרו בית דוד דרוש ו'.

והנה אע"ג דבכל עדותן קאמר בלשון אחד שהעיד להם כו', ולא פרט מי היה המעיד ועל איזה דבר, מ"מ זה קרוב לאמר דהעדות על התורה שתכתב אשורית העיד מלאכי, לפ"מ דתניא במגילה ט"ו א"ר יהושע בן קרחה מלאכי זה עזרא, ור"נ קאמר שם מסתברא הכי, וע' יבמות פ"ו ע"ב תוד"ה מפני ובכתובות כ"ו ע"א תוד"ה בתר, ובסנהדרין כ"א ע"ב אמרינן דאע"פ שלא ניתנה התורה ע"י עזרא נשתנה על ידו הכתב, וע"ש כ"ב ע"א רש"י ד"ה וכתב ובד"ה את משנה התורה.

שם מה"מ א"ר הונא א"ק המזבח כו', בילקוט תרומה רמז שע"ד הוא בשם סתמא דהש"ס ולא בשם רב הונא.

שם שכל מזבח שאין לו קרן וכבש ויסוד וריבוע פסול, ברמב"ם ספ"ב מבית הבחירה מסיק שארבעתן מעכבין ע"ש, ואינו מבאר אם ארבעתן ביחד או כ"א מהארבעה מעכב, אמנם בתוספתא מנחות פ"ו תניא בהדיא קרן וכבש ויסוד וריבוע מעכבין זה את זה ר' יוסי ב"ר יהודא אומר אף הסובב, וכ"מ נמי בתו"כ ויקרא נדבה סוף פרשה ד' דהתם תניא המזבח סביב בזמן שהוא סביב ולא מזמן שניטל קרנו של מזבח הא אם ניטלה קרנו של מזבח ועבד עליו עבודתו פסולה ע"ש, הרי דבחד מינייהו סגי לפסול.

שם איזהו כרכוב בין קרן לקרן כו', ע' ברש"י תרומה כ"ז ה'.

רש"י ד"ה לאו היינו. להם נגלה מקום המקודש למזבח ע"כ. בעזרת כהנים למדות פ"ג מ"א הביא בשם ילקוט חדש דבאותו המקום שנמול אברהם אבינו ונשאר דמו שם נבנה המזבח ולכך נאמר ואת כל דמו ישפך אל יסוד המזבח ע"ש, ולפנינו מבואר הכי בפדר"א פכ"ט, וע"ש ס"פ ל"א ובביאור הרד"ל שם.

רש"י ד"ה אלא אמר רב יוסף. ושלמה לא הבין לדרשו והם דרשוהו כו', ע' במפרשים ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ס ע"א בתוד"ה מודה.

רש"י ד"ה מה בית ס' אמה. עד ששים אמה יש לו מקום ראוי ומקודש אם ירצו, כ"ה גרסת השטמ"ק, ובזה נשמר רש"י מקושית התוס' בד"ה מדת.

רש"י ד"ה שכל מקום. כי היכי דחשיב צד מזרחית פני אהל מועד מחמת שהפתח שם, ע' בהתוה"מ ויקרא סי' מ"ד ובפ' חקת סי' י"ד, וע' ברש"י יומא נ"ג ע"א ד"ה שחיסר ובגבורות ארי במלואים שם.

רש"י ד"ה אותו היום שניסך כהן צדוקי מי החג על רגליו ורגמוהו כל העם כדאמרינן בסוכה מ"ח ע"ב עכ"ל, לשון הברייתא שם ורגמוהו כל העם באתרוגיהן, וכן העתיק הר"ש משאנ"ץ ז"ל בביאורו לתו"כ ויקרא נדבה סוף פרשה ד' אשמעתא דהכא וז"ל ורגמוהו באתרוגים ע"ש, והוא פלא דלעד"נ דבכוונה שייר רש"י הכא תיבת באתרוגיהן, דבסוכה שם פירש"י נמי נפגמה קרן המזבח ע"י אבנים שזרקו בו ע"ש, ולכאורה הלא שם גופה צריך ביאור, אבנים מאי בעו התם, הלא בברייתא תניא שרגמוהו באתרוגיהן, ובע"כ דרש"י הוכרח לפרש הכי משום סוגיא דיומא כ"ו ע"ב דהתם דייק מהך ברייתא דאין מנסכין מים בחג אלא בתמיד של שחר, משום דהא דתנא באתרוגיהן הוא רק ללמדנו שניסוך המים אינו אלא בשעת נטילת לולב וע"ש רש"י ד"ה באתרוגיהן, הרי בהדיא דהרגימה לא היו באתרוגים, ולהכי שייר רש"י הכא תיבת באתרוגיהן. ובסוכה שפיר פי' באבנים.

רש"י ד"ה דילמא מקום מערכה קאמר דהוי אמה שבין הקרנות כו', ע' בהתוה"מ לפ' תרומה כ"ז א'.

תוד"ה ולא ע"ג מחילות בור של שיתין לא היה חשוב מחילה כיון דהוה צורך מזבח ע"כ, לפמש"כ בהתוה"מ ס"פ יתרו בפסוק מזבח אדמה שאין אסור רק אם המחילה פתוחה למזבח שאז אינו מחובר באדמה אבל אם כל המזבח מחובר באדמה ותחתיה מחילה שאינה פתוחה למזבח אז נקרא מחובר לאדמה ע"ש, לפ"ז אין מקום לקושית התוס' דהכא, וביותר לפמש"כ רש"י לעיל ס"א ע"ב דהבור היה כרוי אצל המזבח, א"כ עצם המזבח בודאי היה מחובר באדמה וצ"ע.

תוד"ה אחד. תימה קרא כתיב ביחזקאל כו', ע' בעזרת כהנים למדות פ"ג מ"א ד"ה מלמד.

תוד"ה ואחד. דקדושת בית קידשה לשעתה ולעתיד ול"ד לקדושת הארץ דקיי"ל דבטלה ע"כ, החילוק מבואר ברמב"ם ספ"ו מבית הבחירה, ועמש"כ בחידושי לעיל ד"ס ע"ב.

תוד"ה מדת אף מזבה ששים היינו שיהא קדוש עד ששים אם ירצו להרחיבו כו' ע"כ, וכן מבואר ברש"י ד"ה מה בית.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה