אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף סא:

דף סא.

ולאחר שיפרקו לוים את המשכן כו', ע"ל בתוס' קי"ז ריש ע"א.

שם א"ק ונסע אה"מ אע"פ שנסע אהל מועד הוא, ע' בהתוה"מ פ' אחרי סי' צ"ד.

שם א"ר חסדא אמר רב מזבח של שילה של אבנים היה תניא נמי הכי רבי אומר כו', כ"ה הגרסא בילקוט יתרו רמז ש"ו ובילקוט דברי הימים רמז אלף פ"ד ע"ש, ובמקום מתיב רב אחא בר אמי, גריס שם רב אחדבויי בר אמי.

שם מה ת"ל אבנים ג' פעמים כו', ע' במכילתא ס"פ יתרו בקרא דואם מזבח אבנים ובהתוה"מ שם.

שם אש שירדה מן השמים בימי משה כו', זה היה בר"ח ניסן שמיני למילואים כדתניא בשבת פ"ז ע"ב ובספרא ר"פ שמיני ובספרי נשא בפסוק ויהי ביום כלות משה.

שם עד שבא מנשה וסילקה, ע' תו"כ ויקרא נדבה סוף פרק ה' ובפי' הראב"ד שם.

שם הוא דאמר כר' נתן כו', בילקוט יתרו שם הגרסא ר' יוסי, אכן במכילתא שם בקרא דמזבח אדמה משמע כמו שהוא לפנינו בגמרא, וע"ש בהתוה"מ.

שם מ"ט א"ר יוסף משום דלא ספיק כו' כי אתא רבין אר"ש בן פזי שיתין הוסיפו, ע' עזרת כהנים למדות שם.

שם מעיקרא סבור מזבח אדמה שהוא אטום באדמה ולבסוף סבור כו', ע' בהתוה"מ ס"פ יתרו בפסוק מזבח אדמה.

רש"י ד"ה לא נסתלקה שבשעת המסעות כופין עליו פסכתר כו', האי פסכתר היה של נחשת כדפירש"י בפ' במדבר ד' י"ג וע"ש בשפתי חכמים, אמנם זהו רק לדעת ר' יהודא בתו"כ פ' צו בפסוק אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה אף במסעות, ור"ש ס"ל שבשעת המסעות נסתלקה האש, וע"ש בהתוה"מ ובפרקי דר"א פרק נ"ג ובביאור הרד"ל שם.

רש"י ד"ה אלא בימי שלמה שנסתלקה משם למזבח אבנים שעשה שלמה ע"כ, ע' תו"כ ויקרא נדבה פרק ה' משנה יו"ד וברא"ש משאנ"ץ ובהתוה"מ שם סי' מ"ט.

רש"י ד"ה גמא גימל יוונית עשויה כמין כף פשוטה שלנו כו', ע' בת' עין יצחק חי"ד סי' כ"ח.

רש"י ד"ה הכא במקדש שני אין אש של שמים מסייעתן כדילפינן בפ"ק דיומא וארצה בו ואכבד מחוסר ה' אלו ה' דברים שחסר מקדש שני ואש אחד מהן ואמרינן התם מיהוו הוו סיוע לא מסייעו ע"כ, רש"י הוכרח להביא הס"ד והמסקנא ביומא שם, משום דגם לפי הס"ד היה מקום לפרש לשון הש"ס דהכא אין אש של שמים מסייעתן, משום העדר מציאותן במקדש שני, דוגמא דאמרינן במקדש ראשון דאש שמים מסייעתן מפני מציאותן, להכי הביא רש"י גם המסקנא דהתם להורות אהא דבסוגיין, דגם הכא הכוונה דבאמת הוה, וממילא תתפרש אין אש של שמים מסייעתן סיוע ממש כמסקנא דהתם.

ובהני חמשה דברים הואיל דאתא לידן, יש להתפלא ע"ד הפרדס הגדול סי' רפ"ג, שהביא מאמר זה בהלכות ספר תורה דאין עניינם להתם וצ"ע.

תוד"ה לאחר. תיפוק לי משום פגימת מזבח ואי חזרו והעמידו בו ביום ואז יאכלוהו הא כיון שנדחה

אינו חוזר ונראה לאכול כו', וכ"כ התוס' בדבור שאח"ז, והגרע"א ז"ל הביא על הגליון דברי תוס' אלו לעיל ע"א בתוס' ד"ה קודם ע"ש, אמנם בשטמ"ק מחק דבור זה בתוס' ע"ש. ולכאורה משמע דגם הרמב"ם לא ס"ל כדעת התוס' דהכא, דהא כתב בספ"ג מפסוה"מ דאין אוכלין קדק"ד וקדשים קלים על מזבח פגום עד שיבנה ע"ש, משמע דתיקון מועיל בזה וחוזרין ונראין ע"ש, וכ"כ התוס' בפ' הזהב נ"ג ע"ב דלא אמרינן במזבח פגום ונבנה דאין חוזרין ונראין רק בזבחים שעושין מהם עבודות אבל בשר זבח לאחר העבודה או שירי מנחה חוזרין ונראין ע"ש, והכא הרי קיימינן על האכילה דלאחר העבודה, ויל"ד קצת מדוע לא מחק השטמ"ק סברא זו גם בתוס' ד"ה אע"פ כדמחק הכא.

תוד"ה אע"פ, אפילו לחם הפנים שהוא קדשי קדשים לא מיפסיל כו', ע' בהתוה"מ פ' פקודי מ' כ"ג.

בא"ד ואיך יאכלוהו הא כיון דנדחה שוב אינו חוזר ונראה, ע' לעיל בסמוך תוד"ה לאחר ומש"כ בחידושי שם.

בא"ד א"נ אפילו בשעה שנשאן בכתף מזבח הוא כו', ע' בת' עין יצחק חי"ד סי' כ"ח.

תוד"ה ארבע. וגרס ר"ת מן הצפון מן המערב כו' ע"כ, וכ"ה גרסת הבה"ג בה' זבחים. וכ"ה הגרסא במשנה דמדות רפ"ג, אבל הרא"ש והשטמ"ק התם גרסי מן הדרום כגרסת רש"י דהכא.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה