אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף נו.
אורך מאה ושמונים ושבע על רוחב מאה ושלשים וחמש, ע' בס' עזרת כהנים למדות פ"ב מ"ו ובכפתור ופרח פ"ו.
שם ואוכלין שם קדשי קדשים ושוחטין שם קדשים קלים, פי' משום דבשחיטת קדשים קלים לא כתיב על ירך המזבח, משא"כ קדק"ד דכתיב על ירך המזבח צפונה, בזה נחלקו רבי ור' יוסי ב"ר יהודא וראב"ש בגבול מקום שחיטתן לעיל ד"כ ע"א, וע' בתו"כ ויקרא נדבה פרק ז' ובר"ש משאנ"ץ שם.
אמנם יל"ד קצת אמאי לא חשיב נמי בקדושת זה המקום, דהשוחט בתוכה חולין אסורין בהנאה, כדחשיב בתוספתא כלים ב"ק פ"א.
שם בחצר אה"מ יאכלוה התורה ריבתה חצירות הרבה אצל אכילה אחת, ע' בהתוה"מ פ' צו סי' ל"ב.
שם אלא אע"ג דקא שחיט כנגד הפתח תני אין שוחטין משום דלא קדשי כו', ע' תוספתא מע"ש פ"ב ובר"ש שם פ"ג מ"ח ובמה"פ לירושלמי שם ה"ד.
שם והכתיב בשלו את הבשר פתח אה"מ ושם תאכלו אותו קדשי שעה שאני, ע' בת' מהרש"ם ח"ב סי' צ"ד.
שם מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה כו', וה"ה לקמצים ומי כיור שנפסלים ג"כ בשיעור זה, וע"ל כ"א ע"א וברש"י ותוס' ד"ה מי כיור, וע' טו"א לר"ה ד"ט ע"ב ובהשמטות שם ד"י ע"א ובחידושי ח"ס לסוכה ל"ח ע"א, ולדידן נמי נ"מ לענין זמן תפילת המנחה כדכתב רבינו יונה ר"פ תפלת השחר, וע' מג"א סי' רל"ג סק"ג.
שם ביום הקריבו את זבחו יאכל ביום שאתה זובח אתה מקריב כו', ע' מה שהאריך בדקדוק הלשון בזה בהתוה"מ פ' צו סי' מ"ם.
רש"י ד"ה ואוכלין שם קדק"ד דעד הכי הוא דהויא קדוש בקדושת חצר אהל מועד כו' ע"כ, הא דנסיב לקדושת חצר אה"מ, משום דבגמרא תלי בקרא דחצר אה"מ יאכלוה, וכן מסיק אברייתא דהכא בתוספתא כלים ב"ק פ"א והיא היתה חצר המשכן לפנים מן הקלעים שהיו במדבר ע"ש, וע' לקמן בסמוך רש"י ד"ה חצירות ובנוב"י מ"ת חא"ח סי' קכ"ד.
רש"י ד"ה קדשי שעה שאני גזה"כ היתה במילואים אבל קדשי דורות כו', ע' במגילת אסתר לסה"מ שרש שלישי, וע' בסוגיין תוד"ה קדשי ובמש"כ בחידושי שם ולקמן ק"א ולמנחות י"ט ע"ב.
תוד"ה קדשי שעה שאני דתלאו הכתוב באהל מועד דכתיב ומפתח אה"מ לא תצאו שבעת ימים ע"כ, בשטמ"ק כתב מאי דהוקשה להתוס' ז"ל ע"ש, ולולא דבריו היה נלע"ד דלרש"י ותוס' היה מוקשה תירוצא דהש"ס קדשי שעה שאני, דזה ניחא רק לשמואל במנחות י"ט ע"ב דלא ילפינן דורות משעה, אבל לרב דיליף דורות משעה נילף גם הכא ממילואים, ומשו"ה פירש"י דבמילואים גזה"כ היתה, אבל קדשי דורות איתרבו כדאמר התורה ריבתה חצירות הרבה, והתוס' ג"כ נשמרו מקושיא זו, ולהכי כתבו דבמילואים לא היה אפשר באופן אחר, משום שנצטוו שלא לצאת מפתח אה"מ שבעת ימים.
תוד"ה מניין. ותימא הניחא למ"ד אין לינה מועלת בראש המזבח כו', וקשה הלא שם פליגי באברים וחלבים שלנו בראש המזבח, מי הוו כשאר לנים ונפסלים בעמוד השחר, א"ד אין לינה מועלת ולא נפסלו ע"ש, הרי דשם איירו לענין פסול דאברים וחלבים, דהקטרן כל הלילה, ופסולן בלינה דעמוד השחר, כדתנן ריש ברכות, משא"כ הכא איירי לענין דם, ופסולן משקיעת החמה, ויליף לה מקרא, וע"ז סובבים דברי רש"י בפירושו הכא, דלא מהניא ליה לדם הלנה בראש המזבח לאכשורי, וע' ברש"י פ' תשא ל"ד כ"ה וברא"ם ושפתי חכמים שם ובמש"כ בחידושי לקמן דף פ"ז ע"א.
בא"ד ולמחר מיפסיל בעמוד השחר כאימורים כו', ע"ל פ"ד ע"ב תוד"ה הגה"ה יוצא ובש"א סי' י"ז.
בא"ד ויש לפרש שקיעת החמה היינו תחילת שקיעה כו', ע' במרדכי פרק במה מדליקין רמז תנ"ו ובטו"א לחגיגה ד"ז ע"ב ולמגילה ד"ג ע"א וד"כ ע"ב ובש"א סי' י"ז ובעונג יו"ט חא"ח סי' י"ב.
בא"ד דמפרש ר"ת דמשקיעה משמע תחילת שקיעה שהחמה מתחלת ליכנס בעובי הרקיע כו', ע' מה שהאריך בזה בס' יראים ס"ס ק"ב.