אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף נה:
במאי קא מיפלגי ת"ק סבר כו', בילקוט ויקרא רמז ת"ס נשתנה גרסת הש"ס דבסוגיין, וע' בתו"כ ויקרא נדבה פרק י"ז ובראב"ד שם ובהתוה"מ סי' קס"ד.
שם שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל פסולין, פירש"י לקמן ס"א ע"א דשלמים דוקא קאמר משום דכתיב בהו פתח אה"מ ולא יליף שאר קדשים מינייהו, וע"ש תוד"ה קודם ובתוס' נ"ט ע"ב סד"ה עד ובמנחות צ"ה ע"א תוד"ה מר ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ ויקרא נדבה סוף פרשה ד' ובת' מקום שמואל סי' ס"ב.
שם שנאמר ושחטו פתח אהל מועד כו', ע' בהתוה"מ ויקרא סי' כ"ד.
שם בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול, וכ' בשטמ"ק וז"ל וא"ת תיפוק ליה דנשחטו קודם התמיד של שחר ואמרינן מנין שלא יהא דבר קודם תמיד של שחר ת"ל העולה עולה ראשונה וי"ל דהיינו למצוה אבל פסול ליכא ע"כ והיא קושית התוס' בכ"מ בש"ס שרמזו עליהם בד"ה שלמים ואחד מן התירוצים שתירצו בזה ועמש"כ בחידושי שם.
והנה בנוב"י מ"ק חאה"ע סי' ע"ז הביא קושיא בשם גאון אחד דאי אמרינן הני כהני שלוחי דידן נינהו איך כשרין הקרבנות שהביאן קודם תמיד של שחר או אחר תמיד של בין הערבים הרי אין שליחות לד"ע, והגאון נוב"י ז"ל דחה לדבריו בשתי ידים וז"ל אני תמה כו' עד כאן לא קאמרו התוס' שכשר אלא אליבא דאמת דשלוחי דרחמנא נינהו אבל איך יפשוט בגמרא האיבעיא מדברי התוס' זה דבר שאין לו שחר ע"כ.
ולע"ד בלתי מובן דבריו האם זו היא גזירה חדשה שנתחדשה בזמן התוס' ולא היה ידוע בזמן הגמרא, ואפילו עצם דברי התוספתא בפ"ד דפסחים דכל הזבחים שהקדימן לתמיד של שחר או שעכבן אחר תמיד של בין הערבים פסול, האם הוא דין חדש שנתחדש בימי ר' חייא ור' אושעיא, הרי הם היו אחרי חורבן הבית, ואם נעשה מעשה כזאת בזמן הבית והיתה באה השאלה לפני הב"ד של כהנים, הלא לפי הבנת התוס' היו מורים דאף שאין לעשות כן לכתחילה דכתיב העולה עולה ראשונה מ"מ בדיעבד כשר, והשתא תקשה לדידהו אם הכהן המקריב הוא שליח של בעל הקרבן ואין שליח לד"ע א"כ בטלה השליחות ומדוע כשר הקרבן.
ומש"כ הנוב"י ז"ל מי לא משכחת ליה שהקריב הכהן קרבן של עצמו או במחוסרי כפרה שאין צריכין דעת ולא בעי שליחות ע"ש, גם זה בלתי מובן לע"ד, האם זו היא אוקימתא בש"ס שנופל עליה לאמר הכא במאי עסקינן. הלא בתוספתא קאמר כל הזבחים שהקדימן לתמיד של שחר כו', הרי כייל בזה בסתמא אפילו שאינם של הבעלים בעצמן ואינם מחוסרי כפרה, ואם נימא דהתוספתא איירי דוקא באלו ודאי הוא דוחק גדול, ומש"כ לו לחלק דהעולה עולה ראשונה לא שייך אל השחיטה רק אל ההקטרה, כבר מבואר בתוס' גופה ריש עירובין ובכ"מ, עד שמהתימה גם על הגאון השואל שנעלם ממנו חילוק התוס' שם על אתר.
ולעד"נ דגם בלא"ה אין מקום לקושיא זו, דאטו עשאו שליח לשחוט קודם תמיד של שחר, הרי עשאו לכשרות הקרבן. והעבירה עשה מדעתו, וע"ש בנוב"י סי' פ' ובמ"ת חאה"ע סי' קי"ב ובמל"מ פ"ג מגניבה ובקצוה"ח סי' קפ"ב סק"ב ואם היה מקום להרכיב שחיטת הכהן בשליחות הבעלים, מדוע נטר בקושיתו עד הכא, ולא הקשה תיכף בריש מכילתין דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים. הלא הבעלים בודאי לא היו רוצים שקרבנם יושחט שלא לשמן, והויא שינוי בשליחות. והויא כנוחר ומדוע כשר הקרבן, וכקושית המקנה בקידושין כ"ג ועמש"כ בחידושי לעיל ד"ב ע"א, ובע"כ דדעת הבעה"ב דרוש רק בנוגע אל הכפרה, והיינו דתנן בערכין כ"א שאין מתכפר לו עד שיתרצה שנאמר לרצונו, וה"נ אמרינן בכריתות ד"ז דהיכא דאמר לא תקריב כו"ע ל"פ דלא מכפרתו דכתיב יקריב אותו לרצונו ולא קאמר דהיכא דאמר לא תקריב פסול גם הקרבן וממילא דאינה מכפרתו, ובע"כ דדעתם אינו מעכב רק הכפרה אבל הזבח כשר, והא דתניא בתוספתא תענית פ"ד צו את ב"י ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי אי אפשר לאמר כל ישראל אלא מלמד ששלוחו של אדם כמותו ע"ש, התם נמי לא בעינן דין שליחות אל השחיטה, רק המעמדות הוא בנוגע אל הכפרה, וגם שם שליחות המעמדות אל הכהנים אינו מעכב כשרות הקרבנות, דאל"כ עד דוד ושמואל מתקני המשמרות היו הקרבנות נפסלים, ולפמש"כ התוס' בכ"מ והר"ן בנדרים ל"ה דבעיא אי כהני שלוחי דידן או דרחמנא בעו למפשט ממשנה או מברייתא, אמאי לא פשיט ממשנה דתענית כ"ו ותוספתא שם גבי מעמדות, ובע"כ דכל האי דינא שם אינו מטעם שליחות גמורה, ובכל אופן אינו מעכב הכפרה רק מצוה שיעמדו על קרבנם, וע' סוטה ד"ח ע"א וברש"י ד"ה אקורבנייהו, ובמקום דלא לכפרה אתיא אלא לאישתרויי לאכול קדשים כגון יולדת כדאמרינן בכריתות כ"ו, איהי לא צריכה ג"כ לעמוד על קרבנה רק מביאה מעות ונותנת בשופר וטובלת ואוכלת בקדשים לערב, משום חזקה שליח עושה שליחותו או חזקה דאין ב"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל מעות שבשופר כדאמרינן בעירובין ל"ב ע"א.
ולפ"ז צע"ק ברש"י שבת נ"ה ע"ב גבי בני עלי שכ' דהנשים לא היו יכולין לסמוך עליהם שיקריבום והיו שוהות שם ולא היו חוזרות אצל בעליהן עד שראו קיניהן קריבין כו', דיל"ד ניהי דחזקה דשליח עושה שליחותו לא היה שם דחשודים היו בעיניהן, אבל אמאי לא סמכו על החזקה דאין ב"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל מעות שבשופר כנ"ל, ודוחק לאמר דבמשכן שילה לא היה עדיין קביעת הב"ד של כהנים להשגיח על זה.
שם פשיטא מוגף כנעול דמי, ול"ד להא דמסיק בבעיא בירושלמי כתובות פ"ז סוף ה"ו גבי יחוד סוטה אי מוגף כנעול, דהתם כל כמה שהדלת אינה סגורה על מסגר אפשר לבא מן החוץ פנימה ולא הויא סתירה גמורה, א"ד כיון דעכ"פ מוגף הוא הויא יחוד, משא"כ הכא דגזה"כ הוא ושחטו פתח אהל מועד, והבינו חז"ל דקרא קפיד ששחיטת השלמים תהיה בזמן שהוא פתוח, וכיון שהוא מוגף הרי אינו פתוח, וע' ת' רדב"ז ח"א סי' קכ"א ובת' מהרש"ם ח"ב ס"ס ע"ו.
שם א"ר יהודא אמר שמואל אין חייבין משום טומאה כו', האי אין חייבין הוא מלקות כמבואר בירושלמי מע"ש פ"ג ה"ד, והתם הגרסא א"ר יהודא אמר רב.
רש"י ד"ה וחד לפסול צדי צדדין כגון לשכות כו', ע' בפי' הראב"ד לתו"כ ויקרא נדבה סוף פרק י"ז ובהתומ"צ שם סי' קס"ד ובת' פנים מאירות ח"א ס"ס ע"ד.
רש"י ד"ה הוא עצמו וילון עצמו אינו חשוב אלא כפתח פתוח דלצניעותא בעלמא עביד ע"כ, ואע"ג דהתוס' בביצה י"ד ע"ב ובחולין ד"צ ע"ב מחלקים בין פרכת לוילון, וע' בפי' הראב"ד והרא"ש לתמיד כ"ט ע"ב, מ"מ פרכת דבבי שהיו שם אפשר דנחשבים רק כוילון, דגם אינהו לצניעותא עבידי כדפירש"י בכתובות ק"ו ע"א וע"ש תוד"ה שבעה, וע' בס' עזרת כהנים למדות פ"ד מ"ב.
תוד"ה שלמים. מפורש בפ"ק דעירובין ד"ב ובפרק התכלת מ"ט ע"ב ע"כ נוסף על אלו בתוס' פסחים נ"ח ע"ב וביומא כ"ט ע"א וע"ש בתוס' ל"ד ע"א ולקמן פ"ט ע"א ובכתובות ק"ו ע"ב ובתוי"ט תמיד פ"ג מ"ז ובבאר שבע שם.