אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף נה.
וכי חטאת מהיכן למדה מעולה וכי דבר הלמד מהיקש חוזר ומלמד בהיקש, ע"ל נ"ז תוד"ה ואביא ובכ"מ ולח"מ פ"ה ה"ג ממעה"ק.
שם על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה קדשי קדשים אף זבחי שלמי צבור קדק"ד מה עולה בצפון אף זבחי שלמי צבור בצפון ע"כ, ואיצטריך האי היקישא משום דלא דמו להדדי, דעולה סתם קרבן יחיד, ובכליל, ואלו שם שלמים עליהם. וקרבנות הצבור, ונאכלים לכהנים, וע"ל ד"נ ע"א ובתוד"ה לא וברמב"ם פ"ח הי"א מתמידין, מש"ה הקישן הכתוב בחד קרא לאשמעינן, דשניהם קדשי קדשים, ונשחטין בצפון, וקבוע להן זמן, לאפוקי עולת נדבת צבור שאינה טעונה שירה משום דאין זמנה קבוע כדאמרינן בערכין י"א ע"ב, וע"ש בתוד"ה לעולותיכם ובספרי בהעלותך בפסוק ותקעתם בחצוצרות ובתו"כ ויקרא נדבה ריש פרק ד' ובר"ש משאנ"ץ שם, ובתו"כ צו פרשה ד' מפיק מקרא אחרינא, וע"ש בהתוה"מ סי' פ"ב.
שם מה עולה קדשי קדשים אף זבחי שלמי צבור קדק"ד, ופירש"י לענין פסול יוצא, וע' מנחות מ"ח ע"א תוד"ה כיון.
שם ואלא למאי הלכתא איתקש אמר רבא שאם גילח על אחד משלשתן יצא, ע' נזיר כ"ח ע"ב תוד"ה דתנן.
שם אותה במקום קדוש ולא אחרת במקום קדוש, כה"ג לעיל ד"י ע"ב, וע' בהתוה"מ פ' צו סי' ל"ב.
במשנה שלמים כו' לשני ימים ולילה אחד, ע' תענית ד"ל סוף ע"א וברש"י שם ד"ה עד כמה.
רש"י ד"ה קדשי קדשים נפסלין בטבול יום וביוצא ע"כ, ויל"ד מדוע לא חשיב נמי פסול דמחוסר כיפורים ומועלין בה, כשיטתו במשנה דלעיל נ"ג ע"ב, וע"ש תוד"ה קדק"ד ובמש"כ בחידושי שם.
רש"י ד"ה שאם גילח על אחת משלשתן יצא וחטאת הוא דילפא משלמים מה איל נזיר אם הביאו יחידי בלא חטאת ועולה יצא דכתיב ואחר ישתה הנזיר יין ואמר מר בספרי אחר מעשה יחידי והיינו שלמים שעיקר תגלחתו של נזיר תלויה בשלמיו כו' ע"כ, לכאורה נראה מדבריו דס"ל דסוגיין קאי אליבא דר' יהודא במשנה נזיר מ"ה ע"א דתגלחת הנזיר היא על שחיטת השלמים, וסיפא דהתם אם גילח על אחת משלשתן יצא דקאי גם לר"י יליף חטאת מאיל נזיר, דאילו לר"א דס"ל נמי במשנה שם דאם גילח על אחת משלשתן יצא, הא ס"ל דלא היה מגלח אלא על החטאת שהחטאת קודמת בכ"מ, וזה כבר ילפינן מקרא דוהקריב את אשר לחטאת ראשונה, א"כ בהכרח דההיקש אתא לדידיה למילף שלמים מחטאת, כיון דעיקר דין התגלחת היא על החטאת, ולהכי אמרינן אליבא דר"א כמו שיצא בתגלחתו על החטאת כמ"כ יצא אם גילח על השלמים, ולפ"ז קשה מה לו לרש"י להכניס א"ע במחלוקת ולאמר דסוגיין קאי אליבא דר' יהודא במשנה דנזיר, לימא דלהכי כתיבן עולה חטאת ושלמים בחד קרא לאקשינהו להדדי ולאמר דאם גילח על כל אחד מהן יצא, דבלא"ה צ"ל הכי, דאל"כ בשלמא לר' יהודא ילפינן חטאת משלמים, ולר"א ילפינן שלמים מחטאת, והשתא אכתי אליבא דתרווייהו מנלן דאם גילח על עולה יצא, ובע"כ משום דכולהו כתיבן בחד קרא, ולפ"ז ל"ל לרש"י לפרש כלל הי מינייהו עיקר והי מינייהו אתא בילפותא, וע' ברמב"ם ומפרשים פ"ח ה"ב מנזירות, וצ"ע כעת.
רש"י דיה קדשים קלים אין מועלין בהן, ע"ל בסוגיין רש"י ד"ה קדשי קדשים ובדף נ"ג ע"ב במשנה רש"י ד"ה העולה ובתוד"ה קדק"ד ובמש"כ בחידושי שם.
תוד"ה מה חטאת בצפון. אותה דמה למעלה כו', ע' לקמן בסמוך תוד"ה מה חטאת אינה נאכלת ולעיל נ"ב ע"ב תוד"ה אותה ונ"ג ע"ב תוד"ה מה.
תוד"ה שאם. תימה דצריך קרא בנזיר דמשלח שערו תחת הדוד של חטאת תיפוק ליה מהך היקשא, ולולא דברי התוס' היה נלע"ד דללמוד מהיקש נופל רק היכא דליכא קרא המנגד להילפותא, משא"כ הכא דבפירוש כתיב ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים, ואיך יבא ההיקש לבטל מקרא מלא, ולאמר דמשלח תחת הדוד של חטאת, משו"ה מצאו חז"ל בנזיר מ"ה ע"ב למילף, דוקא מהאי קרא גופיה דכתיב זבח השלמים, דהאי זבח מיותר, ובע"כ אתא לרבות זבח חטאת של נזיר טהור, וזבח אשם של נזיר טמא, דאם שלחו שערם תחת הדוד שלהם ג"כ יצאו, הרי דבמקום דכתיב שלמים, שם גופה גלי קרא דכשרה גם בשל חטאת, משא"כ אי לא הוה כתב זבח, רק תיבת שלמים, איך היה מקום לאמר דההיקש יבטל קרא דשלמים דכתיב בהדיא, וצ"ע כעת.